חידוד הלכה יח

מדכ' ע"י שינקבנו ואין דרך לנקב כ"ח אם לא נקבו מחדש בשעת עשייתו ובשאר כלים באמת א"צ הדחה כש"ך ס"ק ס"ו הבאתיו לעיל. ואף דבעינן קינוח זה א"צ לפרש דממילא יקנחו ממלח האיסור [ובקו"א העליתי להיפוך דהרב רק בכ"ח מיירי] וע"ע בש"ך ס"ק ס"ח ובט"ז, ס"ק מ"א דשיעור כבישה בציר אין מפליט מכלי רק במעל"ע. והש"ך בסי' ק"ה מיקל גם בחומץ בפחות ממעל"ע. והמ"א בהל' פסח סי' תס"ז מחלק בין חומץ חזק שמבעבע בשפיכתו לארץ אז בולע בש"כ. א"כ כאן גם במעל"ע מותר דהבליעה נשלמה אחר מעל"ע ואז כבר נפגמה דכאן א"ל דהבליעה והפליטה באין כאחד כמ"ש בסי' ק"ה כה"ג דשם מיירי שנתן השני אחר שעירה הראשון וכאן א"א לצמצם דעכ"פ עוסק בקינוח הכלי וגם שוהא קצת בהדחת הבשר שמלח בה. וממילא נשלם מעל"ע דהאיסור קודם מעל"ע דכבישה וגם אין להחמיר בכבישה שבא ע"י איסור שבא ע"י מליחה. ובסי' ק"ה מיירי מאיסור שבא ע"י בישול: כ' המ"ז בשם חכם א' דהא דיש מליחה לכלים להבליע היינו דוקא בכ"ח חדש או בשאר כלים אפי' ישנים אבל כ"ח ישן ששבע לבלוע לא בלעה ע"י מליחה. והט"ז כ' שם שאין כלי בולעת עד שתפלוט קצת מהבליעה הקדומה אם היא שביעה מבליעות וא"כ במליחה דקי"ל שאין המליחה פולטת א"כ ממילא אינה בולעת. ונפל דין יש מליחה לכלים לבלוע בכלים ישנים אפי' בשאר כלים ובסוס"י צ"ג אדבר מזה בס"ד שלא לסמוך אבקיאותינו בענין שביעה מלבלוע ע"ש בבישול וכאן במליחה י"ל לסמוך אסברתינו שעם סברת הט"ז ודו"ק

קו"א אות ט. ואם שימש. ע' ש"ך ס"ק ס"ד במ"ש ואם הוא רותח לח כרוטב צריך ס' נגד כל קליפת הקערה אפי' במקום שלא נגע שם הרוטב. והפ"מ הקשה הא בסי' צ"ד פסקינן דא"א בכלי חם מקצתו חם כולו. וא"ל דרק בכף שהוא צונן מצד עצמו מקילין דרק חציו נתחמם בתחיבה משא"כ הקערה דנתחממה כולה מצד עצמה ע"י השימוש דלמטה דזה דוחק וכו' עכ"ל. ונקדים לשאול ממהו הקערה הזאת חמה דהא א"א לומר דבישל בה דפשיטא דנתחמם כל הקדרה ואינו דומה לכף דחציו חוץ לקדרה [דמה שבאויר הקדרה באמת משערין כנגדו ע' סי' צ"ד]. וע"כ דמיירי שעירה לתוכה רותחין. ואיך שייך לומר דעירוי של מקצת כלי יפליט מה שנבלע בעליונה ובפרט דכל הבליעה שבה אינה רק כ"ק. וצ"ע דברי הש"ך פה. דגם תי' המנ"י דחיישינן שע"י נענוע עלתה הרוטב למעלה וזה א"א דהא רק קילוח העירוי מפליט כ"ק אבל מה שבתוך הכלי אינה רק כ"ש שבשעת העירוי לא בא הקילוח למעלה מה יזיק במה שבא הרוטב אח"כ למעלה ע"י הנענוע ובפרט בספק. סוף דבר עקבותיו לא נודעו לשפל כמוני

סעיף יז

ואם הכלי מנוקב מותר לאכל בו אפי' רותח. ונוהגין לאסור. לכתחלה [מב] ובדיעבד מותר

[מב] ובדיעבד מותר. כ' רש"ל בשאר כלי מותר לכתחלה ובכ"ח אף דיעבד אסור. מיהו בעי קינוח היטב אף לצונן: סעיף יח

בשר שנמלח בכשא"מ ושהא בו כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח כל מה שבציר אסור. ושחוץ לציר אין אסור ממנו רק כ"ק אף אם יש בו שומן: הג"ה. [מג] וי"א כל החתיכה אף מה שחוץ לציר. ואפי' לא נמלח רק מעט כמליחת צלי. ואפי' לא שהא רק מעט עד שנראה ציר בכלי וכ"נ ואין לשנות. ומ"מ אין איסור רק אותן החתיכות המונחות למטה הנוגעים בשולי הכלי. אבל העליונות מותרים וה"נ

[מג] וי"א כל החתיכה. עט"ז ס"ק מ"ד בשם רש"ל דאם נתערבה באחרות די ברוב דכל האיסור מדרבנן ומדרבנן בעינן ס' נגדה בכל התבשיל כדאי הרא"ש והרשב"א דמתירין וכו'. וצ"ל או דחתכו החלק שהי' בציר דאז מותר לגמרי להרא"ש והרשב"א ודי לדידן רוב בלא ס' או שיש ס' נגד החלק שהי' בציר דלזה לא מהני רוב לבד בלא ס' דכ"כ הש"ך ס"ק נ"ז נ"ח דדוקא בבשר ששהא ג"י דאינו רק חומרת הגאונים די ברוב ואז א"צ ס' בבישול משא"כ בנמלח בכשא"מ שהוא איסור דרבנן ממש. ודוחק לומר דהרש"ל לא קאי רק אמליחת צלי או לא שהא דאז גם מה שבתוך הציר אינו רק מחומרא דז"א דהש"ך בס"ק ס"ו מביאו ושם מיירי במליחה גמורה. וע"כ כמ"ש דנחתך החלק שהיה בתוך הציר או שיש ס' נגדו. והנה עיקר חומרת כשא"מ היא בחתיכות המונחים על שולי הכלי ולא העליונים המונחים עליהם אף שנוגעין בהדפנות דהם מדרון ודמא זב מהם לשולים וגם דם אינו מפעפע למעלה ולא לצדדים. ולפי"ז הא דכ' הרמ"א דהעליונים מותרין היינו אף שנוגעים בכותלי הכלי. ואם הציר עלה עד העליונות. המ"ז בס"ק מ"ה כ' בכה"ג שיש לעיין והש"ך ס"ק ע"ז אוסר להדיא אם הגיע הציר לשם. וכן לק' בסי' ע' סק"מ ובש"ד שם בדין ג' שבסוס"י אוסר ג"כ מה שמגיע הציר להם אף שאין נוגעין בשולים ממש (ועקו"א אות י'): כ' הט"ז מעשה שהניחה אשה אוז שנמלחה והודחה הדחה ב' על אוז שלא נמלחה כלל ומלתה העליונה פ"ש וזב הציר על התחתונה וכ' דמה שיש מהתחתונה חוץ לציר מותר דאין זה מולח בכשא"מ ממש דלא מלחה ורק יש כאן חומרת נפלה לציר דסי' ע' ואין לאסור רק מה שבתוך הציר. ובקו"א אדבר מזה. וע' ש"ך ס"ק ע"ה דאם נפלה חתיכה בתוך ש"מ לכשא"מ וספק אם כבר עבר ש"מ או לא ונתקבץ ציר דמותר מה שחוץ לציר. ונ"ל דבכה"ג אם נתערב ברוב כמעשה דרש"ל שהבאתי בסמוך בס"ק מ"ג דמותר בלא ס' בקדרה משום שיש ספק שמא הי' אחר ש"מ דלרש"י בס"כ מותר ליתנה בכשא"מ. ובפרט דהרמ"א וט"ז מתירין בכל איסורין שבאו ע"י מליחה שאינה הגונה להתיר ברוב בלא ס'. שוב ראיתי להתיר במעשה דהרש"ל הנ"ל אפי' לא נחתך החלק שהי' בתוך הציר. ולא מטעמי' ז"ל שכ' דכדאי הרא"ש והרשב"א כמ"ש לעיל דהא הם לא הקילו בחלק שהי' בתוך הציר אלא לסמוך אהרמ"א וט"ז שהתירו ע"י רוב בכל איסורי מליחות של דם כלעיל סי"ד וע' ש"ך סי' ע' ס"ק מ"ז

סעיף יט

אחר שנמלחה החתיכה והודחה יכול ליתנה אפי' במים שאין רותחין ויש מצריכין ליתנה ברותחין. והמנהג כסברא א' [מד] וכן עיקר

[מד] וכן עיקר. דאחר ש"מ הוה מוהל ולא דם ש"ך.