חידוד הלכה יז

אח"כ ונאסרת כולה מחומר א"ד ועי"ז אנו רוצין ליתן לה חומרת חהר"ל. נמצא דחומרת איסור דבוק מביא חומרת חהר"ל. והא"ד נולד בבישול בתערובות לכן לא אמרינן חומרת ר"ל ודי בבישול זה רוב חתיכות וס' בין הכל זת"ד. והנה ההיתר שכתב מסברת האו"ה שבא האיסור לעולם בתערובות אינו ענין לכאן דרק אם גוף האיסור לא הי' בעולם בפ"ע רק נולד בתוך רוב היתר כגיגית ענבים דרוכים כל יום ע"ש וכשתחשך וזב יין בשבת אותו היין שפיר בטל דרוב היתר קדמו. משא"כ כאן דאדרבה האיסור רבע על החתיכה קודם שבא לבישול והבישול עירב טעמו בכולו. וממילא בא גם חומרת העיבוד ודיבוקו בב"א. ומנ"ל שלא אמרו חז"ל שני חומרותיהם אלו בכה"ג. ועוד דהעולם מקשין סתירה לקולא זאת של האו"ה שזהו ממרדכי חולין והוא עצמו כתב טעם דיבמה שרקקה רוק עם דם שאין מועיל רוב מטעם דתחלת ביאת רוק זה בעולם הגילוי בא ע"י תערובות הרי בהיפוך דאפי' בלא דשיל"מ לא בטל. ואני תירצתי הסתירה בס"ד בפתיחה להל' תערובות והוא מספרי פלפולא חריפתא על ש"ס דזה תלה בזה אם ההיתר קדים ובא בגילוי לעולם קודם שבא האיסור כהיין הנדרך מע"ש והיין הזב בשבת נולד בתוכו שפיר קיל יותר דאפי' חומרת דשיל"מ אין כאן. אבל ברוק עם דם וש"ז של הזב דשני המקורים יצאו בפה בפ"א שפיר מחמירין לומר דאין כאן ביטול ושמא הדם קדים. ואין מקור מבטל את חבירו. ומכ"ש כאן דהאיסור קדים איך נאמר שגם חהר"ל תתבטל. וע' בפתיחתנו להל' תערובות כפול ומשולש הדבר בסברות

אמנם מטעם אחר נ"ל להתיר בזה דהש"ך כ' בסי' צ"א סק"ח דכשנאסרה חלב בכ"ק ובשלה דא"צ ס' נגד הכ"ק דרק בגוש כגון בשר שנאסר כ"ק בעינן ס' נגד הכ"ק משום דהאיסור ניכר משא"כ בחלב לח. וסברתו לא שייך רק בניכר החתיכה שנאסרה כ"ק דשפיר מצרכינן ס' נגד הכ"ק דהא הכ"ק עומדת לפנינו אבל כשנתערבה בין חתיכות ואין האיסור של כ"ק שלה עומדת לפנינו לא גרע מחלב שבלעה כ"ק דגם ס' א"צ דלא נאמר איסור קליפה לעשותו חמור יותר מגוף האיסור. וכמו שלא החמירו באיסור של כ"ק להצריך ס' נגדו במקום שא"א להפרידו כן איסור דבוק אף להמחמירין בגוש לומר א"ד בכ"ק אבל לומר גרם א"ד לעשות ההיתר שבו חהר"ל דההיתר שבו יגרום שהאיסור שבו לא יתבטל זה אין בו שום סברא כיון שיש דיעות שגם א"ד לא אמרינן באיסור של כ"ק. דעיקר טעם איסור דבוק דממהר לבלוע אבל כיון שאין קליפה אוסרת חברתה דכן קים להו דכל איסור שלא הלך מתחלתו רק פ"ק לא ילך יותר וע' חו"ד סי' צ"ב סק"י וי"א. עוי"ל דלא נדון כאן חומרת חהר"ל. דלר"י דכל מב"מ במשהו ואם נפל למינו וא"מ אמרינן סלק מינו כמו שאינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו עס"י צ"ח. וה"נ נאמר כל חומרת חהר"ל אינו רק בין החתיכות שנתערב בהם אבל הרוטב מותרת כשיש ס' נגד הקליפה וסלק החתיכות וכו'. עוי"ל דהקליפה היה בה איסור בב"ח דרבנן ע"י חם בלא רוטב ועכשיו כשבא לבישול היה בא מבב"ח ואין אומרים בחצי חתיכה חנ"נ. וא"כ כיון שיש ס' בכל התבשיל נגד הכ"ק מותר הכל והחתיכות יאכלום ב' ב"א. ואכ"מ לטייל יותר והדין שייך להלכות בב"ח ותערובות ושם בסי' צ"ח סק"ט פלפלתי בדין דשיל"מ דלא נגזר רק במינו ואם יש שם גם א"מ אם אמרינן סלק המינו ע"ש

[לח] בנתבשל בל"מ. חתיכה שספק אם נשתהא ג"י קודם ואם נמלחה כלל. ע' הגהות מהרש"ק בפתיחה. ובשומן כה"ג פשיטא שמותר שיש ה"מ בצלי וגם בשאר בשר המיקל לא הפסיד. ואם נודע אתר ב ב הבישול שהיתה נשתהא ג"י הבשר וגם הכלים אסורים אם אין ס' בבישול. ואף דבדרבנן כשנודע אחר מעל"ע מתירין הכלים ע"ל סי' קכ"ב בנאכל המאכל ואין דין רק על הכלים דוקא אבל כשדנין גם על המאכל הכל אסור והמורה אם התיר הכלים אחר מעל"ע אין מזניחין אותו והראויה להגעלה יגעיל. ובשומן כה"ג י"ל להתיר גם השומן דיש גם ספק אם גזרו הגאונים חומרת קושי בשומן כמ"ש בס"ק ל"ד בשם הש"י. וא"כ יערב השומן בס' והכלים ממילא מותרים אחר מעל"ע דלא גריעי מגוף השומן וצ"ע למעשה

סעיף טו

בשר המלוכלך בדמים שנשרה [לט] במים מעל"ע הבשר וגם הכלים אסורין. וי"א אפי' לצלי והכי נהוג

[לט] במים מעל"ע. בסק"ו הבאתי ד' הש"ך דאפי' ביש ס' אסור ויצלאנו והט"ז שם מתיר לבשלו בששים דלש"ך גם ס' לא מהני להתירו לבישול. וכ' הפמ"ג דהוה כמבטל איסור וע"ע בס"ק נ"ב. ובדברינו לעיל ס"ק ל"ג הבאתי לענין שומן ששהא ג"י דהחו"ד מתיר לבשלו במים שיש ס' ע"י שישפוך המים ולפי"ז גם כאן נוכל לסמוך באופן כזה אהט"ז

כ' הש"ד אות ס"ד כבד שנכבש במים מעל"ע ג"כ אסור וכו' ואעפ"י שהכבד פולטת ואינה בולעת בשליקה מ"מ י"ל דבכבישה עדיפה משליקה ובולעת. ויש שם ט"ס וצ"ל דכבישה כשליקה דרק בבישול אמרינן אינה בולעת אבל בשליקה אסרינן הכבד. אמנם בסי' ע"ג הביא בשם הפר"ח וכרו"פ להתיר כה"ג לצורך. מיהו דוקא לצלותו אחר הכבישה הזאת ולא לבשלה וזה פשוט. ושם דאין איסור בשר שנכבש רק כשעמד באותו המים כל המעל"ע ולא בנתחלפו המימות. ומזה כ' הפ"ת דאין כבישה במי נהר ההולכים והמים מתחלפים. ובאופן שאין שם משום בשנמה"ע. וה"ה אם תולה תחת המרזב והמים שוטפין עליו וע"ל בקו"א אות ז' לענין קילוח רותח מברזא. ובשומן שא"א לצלות יש להתיר בפשיטות ועשו"ת ב"י סי' ל"ד

סעיף טז

אין מולחין אלא בכ"מ וכו' וכו' ואם מלח בבשא"מ אסור להשתמש באותה כלי ברותח: הג"ה. ואם (עקו"א ט') שימש בו צריך ס' נגד הקליפה מהקערה. [מ] וי"א שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה ואם שימש בלא הדחה צריך להדיח אותו הבשר: הג"ה. [מא] אבל מותר לחזור ולמלוח בו בשר אחר שינקבנו או בלא נקובה אם הבשר כבר פלט דמו והודח

[מ] וי"א אפי' בצונן וכו'. ע' ש"ך ס"ק ס"ו דוקא בכ"ח בעי הדחה אבל שאר כלים סגי בקינוח. ובסי' צ"א יבוארו דיני תשמישי צונן בכלי איסור

[מא] אבל מותר לחזור ולמלוח בו בשר וכו'. הטעם דאין מליחה לכלים להפליט ש"ך ס"ק ס"ז. והא דלא כ' דעכ"פ ידיח הכלי י"ל דסמך אסתם בשר דאורחי' בהדחה לכן לא צוה להדיח הכלי ע"ל סי' צ"א סי"א. ונ"ל דהרמ"א כאן בענין ההיתר לחזור ולמלוח בו בשר לא קאי אכ"ח