חידוד הלכה טז

[לה] ולשוהותו. עט"ז דבעינן שהי' קצת שעה [ר"ל ח"ש] ולא בהדחה בעלמא ולדברי הש"ך לעיל סק"ה דבדיעבד שכבר נתבשל די בהדחה בעלמא ומכ"ש כאן דכבר הי' להבשר הדחה טובה כשמלחו אחר ג"י רק עכשיו לצאת מחשש קושי של ג"י דודאי די בהדחה טובה בלא שריה וצ"ע ורק להצדיק מנהג הטבחים קצת באתי. ואם נקרו הבשר מחוטי דם תוך ג"י די בהדחה בעלמא שאין שם דם במין כ"כ רק המובלע בבשר. וכ"ז רק להציל מחשש שהיה ג"י אבל למליחה לקדרה בכל ענין בעי הדחה טובה אם אינו מולחו תיכף אחר הדחה זאת ובפרט שרוצה לשהותו עוד ג"י פחות ח"ש. ורק כשרוצה למלחו תיכף אחר הדחה זאת של קודם כלות הג"י חוזר הדין כדעת הש"ך סק"ה וסקי"ג. ועש"ך ס"ק כ"ה. דלכתחלה ינקר גם מחוטי חלב תוך ג"י ובדיעבד אם נקרו אחר ג"י מותר כשהודח חצי שעה קודם כלות הג"י ולא מלחו עד אחר הניקור אף שהיה הניקור אחר ג"י ובודאי אם מלחו קודם ניקור דינו כמולח בשר עם חוטי חלב דבסי' ס"ב ע"ש

[לו] פחות ח"ש. שזהו שיעור שריה דהדחה ראשונה והש"ך כ' דדי בפחות מעט ממשך ג"י והש"ד הקשה דבאמת לטעם ריכוך בעינן ח"ש. וא"כ כאן דהחשש קושי הדם ולא נתרכך. וכשיכלה הח"ש של השריה כבר עברו ג"י ונתקשה ולא נתרכך. והגאון א"ב תי' כיון שהתחילה פעולת הריכוך מעט קודם כלות הג"י שוב לא נתקשה. ויגמור הריכוך אח"כ כיון שמונח במים וכו' ע"ש. ולפי"ז עכ"פ ישרהו ח"ש בשלימות ולא די בהדחה מועטת כשרוצה למלוח אמנם נ"ל דהש"ך לשיטתי' דדי בדיעבד בהדחה מועטת ולא חיישינן לטעם ריכוך ואם הבשר קרוש בחורף אין השריה מועלת כ"ז שלא הוחם ונתפשר. וכן במי פירות לא מהני בהיתר שהיה ג"י. וכ' האגור בחידותיו שמותר לבשל בשר ששהא ג"י בחמי טברי' [עקו"א סק"ז] ועפ"ת אם חל יום ג' בשבת אין לשרותו ע"י עכו"ם רק מותר להדיח ידיו עליו. ובשומן מותר ע"י עכו"ם. וביו"ט כשאינו רוצה לאכלו היום שרי ע"י עכו"ם

סעיף יד

בשר ששהא ג"י בל"מ ונתערבה באחרות בטילה ברוב [לז] ואפי' הי' חהר"ל (עקו"א סק"ח) וכן והדין [לח] בנתבשל בלא מליחה ונתערבה באחרות

[לז] ואפי' הי' חהר"ל. הטעם דאין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה והדם אינו ר"ל. וכ' הט"ז ואינו כדין דשיל"מ בצלי דלצלי לא נאסר מעולם. ולהש"ך ס"ק כ"א דצלי נגד בישול חשיב הפסד בלא"ה אין זה דשיל"מ דכל שבדרך ההיתר יש הפסד אין דנין חומרת דשיל"מ. ובשומן לכ"ע הוה הפסד גמור לצלי ועס"י ק"ב גם בדבר שצריך הוצאות להיתירו דאין בו דין דשיל"מ. וגדולה מזו י"ל דאפי' חתיכה שלא נמלחה כלל ונתערבה בין חתיכות שכבר נמלחו דא"צ לחזור ולמלוח כולם מספק דנתבטל ברוב ודשיל"מ אין כאן דצריך הוצאות והש"ך בס"ק נ"ז מצריך ס' בבישול כשנתערבה באחרות המלוחים. מיהו נ"ל דיכול לכתחלה לבשלם עם ס' כמו שהארכתי בס"ק ל"ד ומכ"ש בדין הט"ז כשעדיין מונחים חיים. ובודאי אם רוצה להחמיר לעצמו ולחזור ולמלוח כולם צריך למלוח כל א' בפ"ע דאם ימלחם ביחד יבא לחשש מולח בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח והודח בסי' ע' ס"ו. והמחבר כאן כתב דבטילה ברוב משמע דמותר למלחן כולם ביחד אח"כ אם לא בשלם. ואולי כיון דנתבטלה ברוב מתיר בלא מליחה כלל דאלו ע"י מליחה קשה ממ"נ אם מולח כל חתיכה בפ"ע פשיטא ואם מלחם ביחד א"כ יצא מחשש קטן ועושה בידיו חשש גדול של מולח בשר שלא נמלח עם בשר שנכשר כבר. אמנם אם הנמלחים לא הודחו עדיין הדחה אחרונה יותר טוב לחזור ולמלחם מחדש אם לא נשתהא הרבה ביניהם כחומרת הש"ך בסי' ע' ס"ו וע' בדברינו שם. וכ"ז כשאותה חתיכה שאינה מלוחה היתה מודחת הדחה ראשונה אבל כשהיתה לא הודחה או אם נזכר קודם ששהו המלוחים שיעור מיל ידיח כולם ויחזור וימלחם. ואם אחר שיעור מיל נסמוך אהט"ז שהתיר כולם אפי' בלא מליחה חדשה ובפרט בלא הדחה חדשה. וכן אם מלח בשר בתחלה ובתוכם מלח אחת שהית' לא הודחה להט"ז ודאי דמותרים כולם ולהש"ך צ"ע אם מחויב עכ"פ קודם כלות שיעור מיל להדיחם ולחזור ולמלחם

והנה במעשה שהביא הט"ז בס"ק ל"ג במלח בשר ששהא ג"י עם בשר שלא שהא. שאוסר הבשר ששהא אפי' לצלי דל"א ככ"פ ע"ש והיינו במכירו אבל אם נתערב ברוב מותר הכל להט"ז כאן. ולהש"ך כאן דמצריך למלחם או שיבשלם ע"י ס' מותר בדין דשם דכולם נמלחו רק אחת היתה ששהא דהש"ך בנקה"כ שם פליג אט"ז שם והתיר אפי' בניכר מטעם ככ"פ. ומכ"ש בנתערב. והכרו"פ והחו"ד מתירים כאן בבישול בלא ס'. ומשמע גם בלא מליחה חדשה כפשטא דרמ"א כאן מדלא כ' שימלחם אחד אחד

קו"א אות ז'. ושייך לחידודי ס"ק ל"ו בהיתר בשר ששהא לבשל בחמי טבריה. כ' המהרש"ק שיהי' במקום הנהר ס' דאפי' להאוסרים חתיכה שלא נמלחה בבישול בס' היינו בבישול קדרה דעכ"פ החתיכה ממהרת לבלוע הדם שבה קודם לאחרות. וזה לא שייך בנהר דהמים רודפים והולכים. וכ' דלפי"ז יוכל להגעיל כלי חמוצה שבלעה ע"י עירוי כקערות שיניחם תחת ברזא שמקלחת מים רותחים והולכין לאיבוד ואפי' אחר שש שעות דבזה ליכא חשש שהכלים יבלעו גיעולם ממים שנגעלים בהם כיון שהמים רודפין והולכין. וגם התיר לבשל בשר שלא נמלח תחת ברזא ממים רותחין אלו עכ"ל. וקצת צ"ע דאין זה דומה לנהר טבריא דתיכף כשמניח שם הבשר יש ס' משא"כ בברזא דבתחלת קילוחו נתחמם הבשר ואין ס' רק ע"י עיראות הרבה בצירוף. ויש חשש שנתעורר הדם בקילוחים הראשונים ופי' ממקום למקום ולא הי' עדיין ס' ונאסר. וזה דומה למבשלו במים מועטין ונתרבה אח"כ דפשיטא דאין מועיל. ושאני היתרו להגעיל תחת ברזא זאת דאותו החשש שהכלי תבלע ממי הגעלה אינה אלא בסוף אחר שתפליט דכ"ז שפולטת אינה בולעת [עתו"ס חולין שם] ואז כבר יש ס' והמים רודפין והולכין ונאבדו משא"כ בבשר שהחשש תיכף בחימום ראשון שנתעורר הדם ופירשו ממקל"מ ואז עדיין לא הי' ס' וצ"ע ודי בהערה זאת כי איני פוסק ובפרט לחלוק על ארי החי

קו"א סק"ח. בסעי' י"ד אפי' היתה חהר"ל. ז"ל המ"ז ס"ק ל"ה שאלה חתיכת בשר שנפלה על גבינה חמה להמחבר דאין גבינה אוסרת רק כ"ק מחמת כחישותה [לשיטת המחבר בסי' ק"ה] או לדידן בהחם למעלה והצונן למטה דאז אין אוסרת רק כ"ק של אדמיקר ונתערבה חתיכה זאת עם קליפת איסור שבה עם אחרות מהו

תשובה. לדעת מהר"ם מלובלין אמרינן איסור דבוק בכה"ג עס"י צ"ו בש"ך סק"ט ואפשר גם הש"ך יודה כאן מטעם דהי' על הקליפה איסור בב"ח קודם בישול וחהר"ל היא ולכאור' בבב"ח יש לאסור כולן אמנם יש היתר נגד חומרת חהר"ל מטעם האו"ה דכל שתחלת ביאת האיסור לעולם נולד בתערובות ולא היה מופרד בפ"ע מעולם לא אמרינן עליו חומרת חהר"ל. וכאן קודם הבישול לא הי' רק איסור קליפה והקליפה בפ"ע אינה חהר"ל ומה שבישלם