חידוד הלכה טו

ממקל"מ. וכל שפי' ממקל"מ לא מהני מליחה וצלי' ואפי' אם הי"ל עוד דם של עצמה אפ"ה ל"א איידי מכ"ש כאן דבלעה דם אחרת בכשא"מ דלא יהני לה מליחה חדשה כיון שבלעה ע"י מלח וכשהמלח עושה פעולת בליעה במקום פעולת פליטה ל"א איידי עמ"ש בריש הסי' [הבאתי דבריו בפתיחה באורך וכ"פ בפנים בסי' זה]. ולפי"ז אם הי' הבשר כשר מונח למעלה שאינו נוגע בשולי הכלי [ר"ל בציר] דאינו דחוק לפלוט כמ"ש בסי"ח מותר עכ"ל. הנה שקיל וטרי בדין איידי ומשמע דר"ל אם הבשר מונח למעלה הי' מותר בלא מליחה אחרת. ואיני מבין דרכו בקודש כאן. א' מאי איידי שייך כאן בכשא"מ אטו אנן חושבין הפליטה דכשא"מ לפליטה שנאמר איידי ואפי' הבשר המונח למעלה מהציר. והש"ך בס"ק ע"ד לא הקשה מטעם איידי רק מקשה בפשיטות למה אסרינן מטעם דפירש ממקל"מ שמא גם הדם הזה שפי' ממקל"מ יוצא ע"י מליחה אח"כ כמו בשובר מפרקתה דאסרו במליחה מטעם דהדם נתעורר לצאת והשבר עכבו ואפ"ה מותרת לצלי וגם למליחה ע"ש שתי' דהכא גרע אבל המו"מ קאי בדרך ככ"פ ולא בדרך איידי וקו' המנ"י בדרך ככ"פ ושפיר הקשה ממ"נ דאם לא נסתמן והציר יורד נאמר איידי ולא יבלע כלל מחברת' והמלח לא יעשה בה פעולת בליעה כלל. ולא דמי למ"ש החו"ד בריש הסי' דכשהמלח בא במקום שהדם הקדימו אז מהפך טבעו מפליטה לבליעה דזה סברא אמתית אבל כאן דהמלח בא על חתיכה נקיה משום דם רק שיש חשש מדם פליטה של חברתה מנ"ל שהמלח יוליך דם של חברתה לזאת ושתעשה בה פעולת בליעה הא גם בחברתה עצמה לא עשתה פעולת בליעה כלל דאל"כ אסרו מליחת כשא"מ מטעם פי' ממקל"מ ולא אמרינן מטעם דבכשא"מ המלח עושה בלע ורק חששו לפירש ממקל"מ בהחתיכה עצמה ואיך נאמר שבחברתה תעשה המלח בלע. בפרט כשפולטת ציר שיש לומר איידי והמלח לא יפעול בה כלום. ומ"ש מכ"ש בדם של אחרת שנבלע בה בכשא"מ ששוב לא יצא ע"י צלי' האי ק"ו פריכא דאדרב' דם של אחרת קיל מדם של עצמה כמ"ש הרמ"א בס"ב דדם בעין של זאת לא מזיק להאחרות שלא נאמר גם בהם איידי וככ"פ דלגבי אחרות נחשב כדם פליטה וכ' הט"ז שם הטעם דדם בעין של זאת קודם בואה לאחרות נעשית צלולה ואמרינן בהם משרק וככ"פ עש"ך אות ט"ז. וא"כ גם כאן נימא דלזאת שנמלחה בפעם ראשון תאסר בכשא"מ אבל לחברתה שכבר נכשרה מדמה ונוחה לפלוט ציר בלא עיכוב לא תבלע כלל ע"י איידי ואת"ל שבלעה קצת אבל אין הבליעה דוחקת כ"כ שנאמר בה פי' ממקל"מ ושפיר נאמר בה ככ"פ כמו שאמרינן באחרות שנמלחו עם אותה שנמלח' בדם בעין שעליה בס"ב. וגם מנ"ל דאותה ששהתה פלטה כלל דילמא הדם שבה פירשה בתוכה ממקל"מ ולא פלטה ומכ"ש שחברתה לא בלעה ממנה ומנ"ל לחלק בין חומרות הדינים דלהאוסרים במלח בלא הדחה א' הדין חמור כמו במלח בכשא"מ דבשניהם לא עשה כתיקון חז"ל ובשניהם יש חומרת מבליע ולא מפליט. ואדרבא שם המלח מבליע כמ"ש החו"ד שם וכאן לא אמרו המלח מבליע בכשא"מ רק אמרו הדמים עצמם דוחקין זא"ז משום שאין להם מקום פנוי לזוב ומסבבים בפנים ממקל"מ. ואם שם אמרו שאין חשש מאחת לחברתה מכ"ש שלא נחוש כאן מאחת לחברתה. ומכ"ש שהבשר ששהא אינה נוחה ליפלט כ"כ. ואדרב' לפי דרך הט"ז יותר הי' מקום לאסור בחתיכה שלא שהתה שמלחה בכשא"מ עם חתיכה שהוכשרה מדמה דאז הי' חשש פליטתה ישל זאת יותר מחשש פליטה של שהתה דאין המליחה מפלטת ממנה לסברת חומרת הגאונים וחומרתה קולא לחברתה. סוף דבר מ"ש בחידוד בס"ק ל"ג הוא הנכון ואין די בפלפול החו"ד להציל את אדוננו הט"ז מקו' המנ"י

העולה מזה דאם מלח אוזא מוכשרת עם שאינה מוכשרת במליחת שניהם בכשא"מ בין שהאינה מוכשרת שהתה ג"י בין לא שהתה אין לאסור את המוכשרת אם אינה מונחת בתוך הציר דליכא בה חשש פי' ממקל"מ ואם היתה כבר מודחת מותרת ממ"נ כקו' המנ"י דבה"מ אמרינן אין הדחה סותמת. וכיון דמה שחוץ לציר גם במלחה להוציא דמה אינה לכ"ע כמבואר בסי"ח וכאן שכבר הוכשרה אין חשש של פי' ממקל"מ דחברתה אוסרתה ועכ"פ יועיל לה מליחה חדשה בכ"מ. ורק אם מונחת בציר נאסרת בש"כ כמבואר בסי' ע' סעי' ו' וע' ש"ך שם ס"ק ל"ו בשני התירוצים שם ואין כאן מקומו כי לענ"ד אין חילוק בדין דהט"ז בין אם האחרת שהתה ג"י או לא דהנמלחה לדם ודאי דאסורה בכ"ע

[לד] ואין לאכלו מבושל וכו'. וכ' הש"ך דלא מהני ליתנו בפושרים ולומר דעי"ז יתרכך ויתעורר הדם לצאת. ואם מלח וגם צלה מותר לבשלו אח"כ. ויש להסתפק אם גזרו הגאונים גם בדבר שא"א בצלי כגון בשומן. והש"ד ס"ק נ"א מביא ד' הבל"י שהביא דברי הש"י דשומן. אוז רכיך ומותרת למליח' כמו בלא הודח בראשונה שמותר בשומן אם אין עליו בשר כלל כגון הנפרד מהדקין. והפ"מ החמיר בשהא ג"י וחילק בין דין של לא הודח לכאן וצ"ע בפנים. עוד שם דאין תקנה ליטול שומן מס' אוזות ולהתיכם יחד אחר המליחה. והכונה משום מבטל איסור לכתחלה ויש לומר בזה דעדיין הכל היתר דשרי באומצא בעודו חי כבסי' ק"ט ביבש שנתערבו חד בתרי ורוצה לבשל שמותר להוסיף עד ס' משום דקודם הבישול מותר דשאני התם דקודם שמבשלו מותר לכ"ע עכ"פ לאכלו אחד א'. ולהרא"ש מותר לאכלם ביחד ג"כ. וממילא גם כשרוצה לבשל כל חתיכה בפ"ע ש"ד. ורק כשרוצה לבשלם ביחד א"א בלא ס' ממילא כשמבשלם ביורה גדולה שיש ס' אין נראה כמבטל כלל כיון שיש תקנה גם לבישול בלא ס' ומכ"ש לאכלם כך אבל כאן דעיקר תקנת המליחה היא לקדרה וכיון דא"א בלא ס' הוה כמבטל זת"ד וע"ל סעי' י"ד ובחידודנו ס"ק ל"ז דאם מעצמן נתערבו ברוב בשוגג שפיר יכול עכשיו לבשל כל אחת בלא ס' ולט"ז שם א"צ ס' ומותרים בבישול. וא"כ פשיטא שיכול לבשלם עם ס' אוזות. ואפי' בבשר כה"ג ומכ"ש בשומן דא"א בצלי ולק' בס"ק ל"ח בספק אם עברו ג"י שלימים. והחו"ד מתיר בשומן לבשלו במים שיש ס' נגד השומן וישפוך המים דודאי אין רצונו בהיתר המים רק בשומן והשומן עדיין מותר באומצא. וכשיתבשל יהי' ס' והמים אין רצונו בהם אבל להרבות שומן עד ס' אסור לכתחלה וע' בפתיחת הפ"מ בד"ה ויש לחקור ובדברינו שם

הי"א רשם הרבה דינים בדיני בשר ששהא. אם מלח שומן וצלאו כחצי צליתו ע"ג טס מלובן כתולדות אש יכול אח"כ לגמור התכתו בתערובות חד בתרי. גם התיר לצלות בשר ע"ג תנור גרוף אף שאינו מדרון רק ישר אם המקום מלובן וראוי לצלות בחומו וע' ה"ג ח"ש חילוקים בזה. ואם אין המקום חם כ"כ והבשר לא נצלה רק נתחמם כגון ע"ג תנור בית החורף והבשר יס"ב יחתוך כל המקום שנתחמם והשאר מותר. והחתיכה שחתך ימהר להשלים צליתה באש ומותר ואם לא חתכה ובשלה כך ע"י מליחה די בס' בין הכל נגד החלק שנאסר בחימום וא"א איסור דבוק בזה. ובהפסד קצת די שיחתוך אותו החלק אחר הבישול עם כ"נ למעלה ומותר

סעיף יג

ואם שרו אותו במים תוך הג' ימים [לה] יוכל להשהותו עוד ג' ימים אחרים [לו] פחות חצי שעה: