חידוד הלכה קנ

לא היתה רק נפילה חדא ותלינן במקרה טהורה אבל כאן כשיש רוב חתיכות איסור והנפרש מהם נדון בכל דפריש לכ"ע י"ל שיש חשש על התחלת הפרישה

ולפי"ז י"ל דהמחבר בס"ב דאוסר ברוב איסור כפי ציורי על תחיבות הכפות י"ל דלכ"ע היא. ואם כנים אנחנו בזה הדרך יהי' יותר חמור כשיש ב' כפות חולבות וכף א' בשר ותחב אחד לקדרה של בשר דלכ"ע חיישינן לכל דפריש מדין דהשאלה הנ"ל שהיו ג' כפות א' בשרית וא' חולבת וא' איסור ותחב לכל קדרה כף א' דהבשר והחלב מותרין דהקדרת איסור שנאמר בה בנקל תולין דממינה נתחב ממעטת חשש הרוב מאינך ב' הקדרות כמו שפירשתי לך. וכ"ז כמו שנשאלה השאלה שהבשר בשר עוף והכף בלוע מבשר עוף והאיסור איסור דרבנן וממילא אם הי' הבשר בשר בהמה והאיסור איסור תורה הכל אסור דנגד כל קדרה יש רוב כפות לאיסור. ומ"מ אין לאסור כולם בהנאה דלאיסור הנאה אין רוב בהכפות דלבשר בהמה אין להוסיף בה איסור הנאה רק מחשש כף חולב וכן לקדרת חלב וא"כ יש רוב שלא לאיסור הנאה בכל אחת, וכן לקדרת איסור אין חשש הוספת הנאה רק מכף חולבת אם היא מבשר בהמה טהורה. ואם לא הי' כאן רק קדרה אחת או של בשר או של חלב והגיסה בכף אחת מאותן השלשה כפות הנ"ל דהדין כך דבין אם הבשר עוף בין בשר בהמה ובין אם האיסור דרבנן בין דאורייתא הכל אסור באכילה דלאיסור אכילתם יש לכל קדרה ב' כפות לאיסור וכף א' להיתר. ולהנאה ליכא רק מיעוט מהכפות ובכ"ע מותר בהנאה. נמצא לפי"ז דהתחיבה של קדרת איסור בכף אחד מיעטה הרוב והתרנו לעיל לקדרת בשר עוף ועכשיו שאין שום קדרת איסור רק בשרית או חולבת ונטל כף א' מאלו השלשה הרי יש רוב כפות דאיסור נגד קדרת הבשר ואפי' בבשר עוף אסור באכילה ובהנאה מותר

שאלה ב' עמדו ג' כפות כדלעיל בשרית וחולבת ואסורה, ולפניהם ב' קדרות בשרית וחולבת ופירש כף א' והגיס לבשר וכף שני לחלב. תשובה בכה"ג אסרינן הקדרה ראשונה אפי' אם היא בשר עוף דבתחיבה ראשונה הי' רוב לאיסור ותחיבת קדרה המאוחרת מותר כיון שאז לא נשארו רק שני כפות ואם הי' הבשר של עוף החלב שריא כיון שהיא מאוחרת והוא נטל לכל קדרה כף אחר וכן להיפוך אם תחב תחלה לחלב ואח"כ לבשר וזה פשוט לפי דברינו בשאלה הקודמת. ואם לא הגיס רק קדרה אחת וא"י לאיזה קדרה מהם הגיס ולא באיזה כף. יש כאן ס"ס בכל קדרה לומר שמא לא הגיס אותה כלל ואת"ל הגיס בה שמא במינה ואין הספיקות משם א' דספק ראשון שמא לא הגיסה כלל גרע מהספק שני שבמינה. דבספק שמא לא הגיס בה עדיין השניה מתקלקלת דאם לא תחב בזאת הרי תחב בחברתה דעכ"פ הגיס אחת אבל בספק שמא במינה הגיס אז שניהם מותרות וכה"ג נמצא בש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב. וגם משום ס"ס שאינה מתהפכת אין כאן דמתחלה צריך לדון אם נכנס בה איזה כף מהנך כפות ודומה לספק על ארי ברפת עש"ך שם אות ט"ו. אלא שעדיין עומד לנגדנו חשש רוב המתנגד לספק זה של שמא במינה הגיס שהרי יש ב' כפות הפכיים ממנה ויש חשש כל דפריש

והנה הפ"מ בסי' ק"י ס"ק י"ד הביא בזה דיעות אם רוב עדיף מס"ס דהרשב"א בתשובה ת"א כ' דס"ס עדיף וי"א דגרע ובחידודי שם הבאתי ראיות דקבוע דחניות אף שמבטלת הרוב מ"מ לס"ס שעם רוב אינה מבטלת ע"ש באורך בדברינו. אמנם כאן יש להתיר ע"י הס"ס דהרוב אינו מתנגד אלא להספק של שמא במינה ונשאר הספק שמא לא הגיס בה. וידוע שגם רוב אינו נדון כודאי רק כספק רק שהתורה התירה לאותו הספק כמבואר בשב שמעתא דרוש א'. וכיון שיש עוד ספק א' להקל שפיר נדון לקולא דעכ"פ יש גם חזקת כשרות להקדרות. וגם חזקת הנשים המבשלות לדקדק בשעת הגסתה לקדרות. עט"ז סי' ס"ט באשה ששלחה בשר לבעלה ולא הזכירה אם נמלח דמותר לו משום חזקת נשים ע"ש

ובחידודנו לסי' צ"ד סקי"ג הוכחתי בכל חששי תחיבות כפות אם ידוע דעבר לילה בין השימושים להתחיבות יכול להוסיף עד ס' ולהכשיר אפי' בודאי איסור דנסמוך אסברת ר"ת דלינת לילה פוגמת. ובפרט בכל הנך דינים דכאן דיש עוד ספיקות וקי"ל לח בלח לא נ"נ ובלע של הכף היא נקרא לח דיכול להוסיף ואף דבחששי בב"ח גם לח בלח נ"נ מ"מ נסמוך אהש"ך בסי' קי"א סקט"ז דרק בודאי ולא בספק אם הי' כאן איזה איסור וכיון דלא נ"נ ויש ספיקות להקל לכן בכל הנך דינים דחששי תחיבות יכול להוסיף בין מחמת הספיקות בין מחמת שעברה לילה לכף בין שימושו לספק תחיבתו ע"ש בירור הדברים

תשלום לדיני דשיל"מ ושייך לסי' ק"ב

שאלה. תרנגולת ישבה בי"ט על קינה במקום שמטלת ביצים מכמה ימים והטילה ביצה לתוכם אם נאסרו כולם בי"ט מטעם דשיל"מ או נאמר כדברי הרמ"א בסי' ק"ב דכשנולד האיסור בתערובות אפי' דשיל"מ בטיל כדין גיגית ענבים שהיין זב כל ימות החול וגם בשבת דהיין מותר לשתות ממנו בשבת וכו':

תשובה. מקור ההיתר ליין שבגיגית מטעם שנולד האיסור בתוך תערובות קיל יותר עד שגם דשיל"מ בטיל הוא מדברי המרדכי סוף חולין ובפתיחה לתערובות הבאתי קושית האחרונים דמצינו בדבריו סברא להיפוך דבכה"ג. אפי' אינו דשיל"מ לא בטיל דבב"ק בש"ז של הזב שמטמא במשא כזיבה מטעם דא"א לו בלא צחצוחי זיבה כ"ז שלא נתרפא. וכה"ג ביבמה שרקקה דם בפני היבם שנפטרה ממנו מטעם דא"א בלא צחצוחי רוק. והחומרא מטעם דאין ביטול מועיל לאיסור שבא לעולם בתערובות. והרבה תירוצים אמרו האחרונים בישוב סתירה זאת אבל התירוצים לא הועילו להראות מקור הדברים לא להחמיר מטעם זה ולא להקל מהיפוך להיפוך ובפתיחה לתערובות דברתי הרבה מזה

ועכשיו אביא מקור הדברים בין לצד החמור בין לצד הקל ויתורץ הכל לנכון. דכבר הקשיתי בדין דקבוע כמע"מ דיליף ר"ש בסנהדרין דע"ט מקרא דכתיב ברוצח וארב לו וקם עליו. עד שיתכוין לו למעט כשזרק אבן לגו חבורה שהיו במסיבה אחת ט' יהודים ומצרי א' וזרק אבן והרג דפטור דהמצרי הקבוע נעשה כמע"מ ופטור ממיתת סייף כהורג ישראל רק נענש כפי חוקותיהם והקשיתי דמנ"ל דמטעם קבוע כמע"מ נפטר שמא מטעם דבעל חי לא בטיל [וכמו דחכמים גזרו שאין ביטול לבע"ח נאמר שזה מה"ת] אבל בקבוע שאינו חי כגון ס' חניות שפיר יתבטל. אבל באמת א"א לומר שהתורה פטרתו להזורק אבן מטעם דהמצרי בע"ח ואין ביטול לבע"ח מה"ת דבאמת הקרא דוארב לו קאי אהרוצח ולא על הנרצחים ואמרינן שהוא אינו חייב עד שיתכוין לזה ובגוף כוונת הרוצח לא שייך לחלק בין אם יש חשיבות על הנאספים שם או לא דסוף סוף כיון שיש שם רוב ישראלים ודאי דזריקתו עלולה יותר להרוג ישראל. ועו"ק דגם עכשיו כשאנו פוטרין אותו מטעם קבוע קשה יותר דהא עכ"פ התשעה ישראלים הם ג"כ קבועים וגם רוב. ונגד קבוע א' לפטרו יש ט' קבועים לחייבו. וע"כ דלא ניתן על המצרי דין קבוע דאין שום אדם קבוע דעכשיו עומד כאן וכרגע עומד במקום אחר אלא דהמקום שכל אדם עומד בשעת נייחו הוה קבוע וכאלו מקום של כל א'