חידוד הלכה קנא

מהמסובין מודד כמחצה של כל מקום המסיבה, וממילא כשאנו דכין את הזורק בין חיוב דישראלים לפטור דמצרי אנו דנין חצי מקום המסיבה לפטור כמחצה ונפטר

וראי' לרעיון זה דלא מצינו בש"ס דין קבוע בדבר הנייד רק במקום שמונחים שם כגון ט' חניות דדנין החנות אחד של נבלה כאלו נשתרבב מקומו ככל התשעה ותו לא שייך להקשות דהרי אלו תשפה ג"כ קבועים דבסדנא דארעא לא שייך רוב כלל אל כל מקום של כל חנות כמחצה בפ"ע. וכה"ג בכתובות דט"ו בט' שרצים וצפרדע א' דמיירי במתים ומקום שמונח הצפרדע המת כאלו תופס כ"כ כמקומות של אלו ט' שרצים וכה"ג בפסחים ט' צבורי מצה ואחד חמץ דהקביעות על מקום מנוחתם. ומה"ט כשפירש ממקום החניות תו בטיל ברוב. השתא דאתינא להכי א"ש גם דין במעיין של ש"ז היוצא מפי האמה דאינו מטמא רק בשעה שיוצא מן האמה לחוץ [דבפנים אינו מטמא] וכן הרוק דיבמה אין פוטרה מהיבם אלא בשעה שהרוק יוצא מאויר פיה לכן אמרינן שצחצוח קטן של זיבה הנוטל מקום בפתיחת פי האמה כאלו נשתרבב ומילא חצי מקום של פי האמה וכן הרוק שיצא עם הדם מפיה כאלו מילא חצי אותו מקום היציאה ונדון כחלק נגד חלק ותו לא דנין רוב בכל כה"ג והוה כדין קבוע כמע"מ

ובדרך זה א"ש דהקשיתי עוד הא דין זה דוארב לו למעט ט' ישראלים ומצרי א' נאמר רק לר"ש אבל חכמים שם ס"ל דהפסוק מורה לפטור אפי' בכולם ישראלים אם נתכוון לראובן והרג לשמעון דפטור א"כ לחכמים מנ"ל דין קבוע כמע"מ. וע"כ דלחכמים הסברא פשוטה דכל דבר שיש לו תפיסת מקום כתשע חניות או כמעינות הזב או רוק הפה לא שייך בהם ביטול דאפי' אם גוף הדבר יוכל להתבטל אבל מקומו שקבוע בו לא שייך בהם ביטול דאין דנין על הכמות רק על האיכות. וכ"ז בענינים אלו שהסוגים עצמם נחלקים בדיניהם זה מזה כדין מצרי נגד ישראל זה לפטור וזה לחיוב וכן חניות נבלה נגד כשרה. וכן ש"ז נגד זובה וכן רוק נגד דם. אבל ביין שבגיגית שזב מע"ש וגם בשבת שהיין מעצמו אין בו שום התנגדות דגם היין שיוצא בשבת מותר בפ"ע רק זמנו רובע עליו ורוצה לאסרו כל יומו. ולגבי הזמן לא שייך שם קבוע דאיך תאמר דהיין שזב בשבת מקומו קבוע כמחצה דעל הזמן לא שייך קביעות מקום דאין הזמן עבור המקום ולא המקום מחשיב הזמן. וכיון שאין שייכות קביעות על הזמן לאסרו מחמת מוקצה שוב לא שייך בו גם חומרת דשיל"מ דפירוש של דשיל"מ הוא שהאיסור עתיד להיות ניתר ובכה"ג לא נתנה תורה דיני ביטול כידוע מר"ן פרק השותפין ב' טעמים לזה אבל כאן שגם דין קבוע דאורייתא לא מרעי להרוב מכ"ש חומרת דשיל"מ דנקרא רק קבוע דרבנן לא מרעי להרוב דרבנן גזרו בדברים חשובין חומרת קבוע כעין קבוע דאורייתא וכשאין כאן קבוע דאורייתא גם קבוע דרבנן ליכא. וכ"ז בכה"ג דהיין התחיל לזוב בחול והולך וזב גם בשבת דהאיסור בא לעולם בתערובות אבל אם נתערב יין של זיבת ענבים של שבת ונפל לתוך כלי של יין חול ודאי דלא נתבטל ונדון בו חומרת דשיל"מ, דגם דין קבוע כמע"מ שייך לדון בכה"ג כגון תשע חניות מוזגות יין של חול וחנות א' מוזג יין של שבת דאסור לשתות במקום קביעותם לכן גם היין המעורב בתוך כליהם אסור משום חומרת דשיל"מ דכשייך קבוע דאורייתא שייך קבוע דרבנן

ואחר כל הפלפול זה נבין לתרץ גם קושית המל"מ לחכמי אשכנז שהתירו חלב מבהמה שיש בה אבר איסור מחמת שיצא האבר מרחם אמה קודם שנולדה. והחלב של הבהמה נובע גם מכח אבר זה האסור דה ואיך יתבטל החלב של אותו האבר בין שאר החלב הא דומה לש"ז שלא ביטל הצחצוח זיבה כיון שבאו לעולם בתערובות. ולדברינו איש דשאני ראיית ש"ז או זיבה דשניהם מקומם דוקא בפתיחת פי האמה דוקא ולא במקום אחר ואמרינן דמקום של פי האמה שיצא שם צחצוח זיבה כאלו מילא חצי המקום של ש"ז וכן ברוק דיבמה שיצא מפיה כאלו מילא כל תני מקום של פתיחת פיה לרוק כנגד היבם. אבל הכח שבא מהאיברים דרך טבעי אינו נראה בעין ואין לו מקום ואין נקרא עליו לא שם איסור ולא שם היתר פד שיצא מהדדים ואז נשתנה מצורת דם לצורת חלב ועל איזה דבר תאמר שם קבוע הא גוף הדם הי' איסור מכל האברים וניתר כשנשתנה לחלב כמו שהארכתי בפלפול עצום בפתיחת הלכות בב"ח בחיבור זה ואין מקום לקושיתו ז"ל נגד חכמי אשכנז שהתירו החלב

עכשיו נחזור לנדון שאלתנו בתרנגולת שהטילה ביצתה בי"ט בתוך ביצי חול דמותרים בי"ט דהאיסור בא לעולם בתערובות וכיין הזב בשבת לתוך יין של חול שקדם לו וכמו שהוכחתי לעיל בהיתר היין דבאיסור שתולה בזמן ולא בגוף הסוג לא שייך דין קבוע כמע"מ דאין לזמן מקום ולא מקום לזמן וכי אמרינן ביצה שנולדה בי"ט אין בטילה כשהטילה בי"ט ונפל בין ביצי חול דבכה"ג אם הי' ט' חניות מוכרות ביצי חול וא' ביצת יו"ט דהי' שייך חומרת קבוע על מקומות החניות לכן גם על ביצת יו"ט שנפלה בין רוב ביצים חול אין לה ביטול דכשיש קבוע דאורייתא יש גם קבוע דרבנן משא"כ כה"ג שנולדה בתערובות של חול הכל כמ"ש לעיל ביין לחלק בין נולד בתערובות או נולד בפ"ע ונתערב ותו לא מידי: