חידוד הלכה יד

סעיף יב

בשר ששהא ג"י בל"מ [לג] נתיבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה. [לד] ואין לאכלו מבושל רק צלי. ואחר שצלאו לא יבשלו ואם בשלו מותר. ואין לשהותו ג"י בר"מ דחיישינן שמא יבשלנו

[לג] נתיבש. הט"ז בס"ק ל"ב כ' בזה ג' דינים בשם רש"ל. א' אם מלח בשר ששהא בכ"מ ש"מ והדחוהו ושמוהו בכשא"מ. ושם מלחוהו ולא שהא שם ש"כ. ולכאור' החשש שמא במליחה ראשונה לא פלט כ"ד רק תפליט מעט מעט. והשיב ממ"נ אם לא יצא במליחה א' שוב גם עכשיו לא תפלוט. ואם יצא אז יצא הכל. ול"ד למ"ש במידי דבעי ליבון ועביד הגעלה דהכלי אסורה דפולט מעט מעט. וכ' הט"ז טעם החילוק דכאן הקושי מעכבו מלצאת ושייך שפיר הממ"נ הנ"ל אבל שם לא תלוי בקושי רק שהבליעה חזקה ולא תצא כולה בהגעלה דלכן הצריכו ליבון לכן אמרינן דגם הגעלה הוציאה מעט [ולעיל ס"ק י"ב הבאתי מכאן לדין דהפ"מ שם] והנקה"כ דחה דברי הט"ז. ונ"ל ראי' לדברי הנקה"כ דגם בבשר ששהא יש חשש יציאה מעט מעט כמו בהגעלה. מדאסרו כאן לבשל אחר הצלי' אף שהאש התיר הבשר באכילה. ומה יזיק הבישול אח"כ וע"כ דתלינן אף שאין קושי נגד אש אבל חיישינן שמא נשאר מעט דם ויצא בבישול ולא אמרינן הממ"נ הנ"ל וע"כ דיכול לצאת מעט מעט. והדברים ק"ו. ומה בבישול הקל נגד הצלי ואפ"ה חששו שמא נשאר דם בצלי ויצא בבישול מכ"ש שנחוש למליחה ב' נגד מליחה א'. והא דבישול אחר מליחה אסרו גם בדיעבד ובישול אחר צלי מותר בדיעבד הוא משום דעכ"פ הצלי עדיף בה מהמליחה דאין קושי נגד אש לכן החשש קטן. אבל עכ"פ מדאסרו הבישול אחר הצלי ש"מ דלא שייך הממ"נ ויש חשש פליט' מעט מעט. וא"כ שפיר אסר הנקה"כ במליחה ב' בכשא"מ. וגם הט"ז עצמו הביא אח"כ בשם הר' עוזר שאם מלחוהו וגם צלוהו שמותר לבישול אח"כ וע"כ דגם המליחה פועלת מעט רק לא כבשאר בשר דאל"כ מה בצע במליחתו זאת ודומה ממש להגעלה שכנגד ליבון. וכ"ז כשעשו בהכלי שא"מ מליחה חדשה והמליחה ראשונה נידח אבל אם נעשה בה מעשה דרש"י שנתנו בכלי בלא הדחה. בזה שפיר שייך הממ"נ של הרש"ל לומר אם פלטה במליחה שהי' בכ"מ פשיטא דמותר דגם בשאר בשר מתירין בה"מ כשהפליטה חזקה מכ"ש כאן דמותר בלא ה"מ ונאמר אם המלח לא פלט בה בכל שעת מליחה איך יפלוט בה עכשיו האם נתחזק עכשיו כח המלח יותר. ושפיר י"ל אם פלטה תו לא תפליט כרש"י וגם אנן פסקינן בה"מ כן. ואם לא פלטה גם עכשיו לא תפלוט. מיהו י"ל להיפוך דוקא בבשר שהפליטה חזקה אמרינן כבר פסק כח המלח דזהו דעת רש"י אבל כאן נאמר דלא פלט ולא פסק כחו דז"א דאם לא פלט איך יפלוט עכשיו. ואם פלט הא נפסק כחו דלענין נפסק כחו לא שייך לחצאין אלא או פלט ונפסק או לא פלט. מיהו גם בזה י"ל דפולט מעט מעט ואסור וצ"ע

דין ב' שם. במלח ביחד בשר ששהא עם בשר שלא שהא שהבשר שלא שהא מותר בבישול. והבשר ששהא אסור אפי' לצלי דאמרינן דלא די שלא פלטה אלא שבלעה מחברתה. ולא אמרינן ככ"פ. וכ' הט"ז שמורה אחד התיר מטעם ככ"פ. וטעה דזה דומה ממש לבשר שפלט כ"ד וצירו שנמלח עם בשר להוציא דם דאסור לק' בסי' ע' משום דכל דאי"ל דם של עצמו לפלוט ל"א ככ"פ וה"נ כן. עכ"ל. וגם בזה השיג הנקה"כ מטעם הנ"ל דהמלח פולט מעט וממילא אינו מבליע ושייך ככ"פ. והפ"מ כ' שלא להקל נגד הט"ז. ולולא שקטנם עבה ממתני הייתי אומר דהדין עם הנקה"כ. דזה ידוע דבזמן פליטת דם אז הפליטה יותר בשפע מפליטת ציר שיורד אח"כ. דמה"ט אמרינן בציר דהדחה סותמת נקביו ולא בדם ע' רמ"א סי"ע ס"ו. וגם המשך פליטת דם נגמרת בשעה ולעת הצורך בשליש שעה חסר ב' מינוטן. ופליטת ציר עד יב"ש או מעל"ע. והכל משום דירידת הציר היא מועטת ולא שוטפת בחוזק וגם כפי הנראה יש דם יותר מציר. ואפ"ה הדם נפלט בזמן קטן. והשתא אם בפליטת ציר אמרינן ככ"פ כ"ז שלא נגמרה זמנה יב"ש או מעל"ע מכ"ש שנאמר ככ"פ בדבר שלא נפלט כל דמה. דהגאונים לא חדשו גזרתם רק דהמלח לא מכשירו אבל עכ"פ אין פליטת דמה קטנה יותר מפליטת ציר בשאר בשר ומכ"ש למ"ש בתחלה דכשמלח וגם צלה מותר בבישול. וע"כ דנשאר פליטה בה אחר המליחה ושפיר י"ל ככ"פ ומותרת לצלי דלא גרע מלא נמלחה כלל

דין ג' שם. במלח בשר ששהא בכשא"מ עם בשר שכבר נמלח ופלטה דמה והודח. דע"י הבשר ששהא שנאסר בכשא"מ נאסר גם הבשר הנכשר. דחיישינן שבלעה דם איסור מהבשר ששהא. וע"ז הקשה המנ"י ממ"נ (ע' קו"א אות ו'). אם נסתמין נקבי הפליטה בהדחה ב' א"כ הי' נאסר גם אם הי' המעשה בכ"מ דלא שייך בה ההיתר דככ"פ. ואם לא נסתמין א"כ גם בכשא"מ יש תקנה לחזור ולמלחה בכ"מ. וירצה בזה דכיון דבאמת קי"ל בה"מ דלא נסתמין א"כ אין חילוק בין בלעה בכ"מ או בכשא"מ. דדם של אחרת אינו חשיב כדם בעין רק כד"פ כמבואר ברמ"א ס"ב ובד"פ שייך ככ"פ. וא"ל דכיון דבלעה בכשא"מ הוה כפירש ממקל"מ ונאסר דרק ביש בה דם של עצמו אמרינן הדם נתעורר לצאת והמקום דחוק ונפרש בתוכו ממקל"מ קודם שיצא אבל בדם של אחר למה נאמר שנדחק ונכנס לזה מחבירו. וע"כ דאם נכנס יצא. ונ"ל דמה"ט לא כ' הט"ז כאן שהבשר ששהא נאסר גם לצלי דזה פשיטא מדין הקודם דנאסר הבשר ששהא לצלי אף שנמלחו בכ"מ מכ"ש כאן שנמלח בכשא"מ ולכן כ' המעשה בכשא"מ אבל אם הי' המעשה בכ"מ הי' הבשר ששהא מותר לצלי אבל העיקר חסר מן הספר וגם באמת שייך היתר דככ"פ כמ"ש המנ"י וע' בדברינו לעיל סקי"ב

עוד הביא בשם הר' עוזר [הבאתיו בסמוך] דאם מלחו וגם צלהו דמותר אח"כ לבשלו. וכ' המ"ז בשם הכנה"ג דבע"ש ודחיקא מילתא לצלותו או בע"פ שאין אוכלין צלי יעשה כן שימלחנו ויצלנו מעט ויבשלו אח"כ. וכבד ששהא ג"י ג"כ אסורה אחר הצלי לבישול. וכן שומן ששהא אסורה בבישול וע' י"א הרבה דינים בזה. וכ' בס' חד"נ דכבד וכחל דבלא"ה צולים אותן מותר לכתחלה לשהותם ג"י. ואי מחשש שמא יבשלם אחר צלי' כיון דשרי בדיעבד אין לגזור לכתחלה. ואם אפשר לו בשומן למלחו ולצלותו מעט ולבשלו ש"ד. והי"א מתיר לבשלו במים שיש בהן ס' נגד השומן. וישפוך המים. וצע"ק דשמא ע"י הרתיחה יתמעט המים והשומן לא יתמעט דכן טבעם. וי"ל דשומן אין מוחזק כ"כ בדם לא חיישינן יותר

קו"א אות ו. בס"ק ל"ג הבאתי בחידודי קו' המנ"י על הט"ז במלח בשר ששהא עם בשר שלא שהא והוכשר כדינו ומלחם עכשיו ביחד בכשא"מ ששניהם אסורים. והקשה המנ"י ממ"נ אם הדחה סתמה נ"פ א"כ גם בכ"מ אסורה דתו לא אמרינן ככ"פ. ואם לא נסתמו נ"פ נימא ככ"פ ומותרת גם בכשא"מ ע"י מליחה חדשה בכ"מ. ופלפלתי שם בזה. וראיתי בחו"ד ס"ק י"ח וז"ל למ"ש הט"ז דאין הדחה סותמת נ"פ לק' סי' ע' ואפ"ה אוסר כאן בכשא"מ. וע"כ דעתו דכל שנעשה בכשא"מ יש חשש פי'