חידוד הלכה קמו

חתיכות א' דהיתר וא' איסור [י] ונפלה אחת לקדרה זאת וא' לשניה שתיהן אסורות ואפי' באיסור דרבנן אם אין בשום אחת מהן כדי לבטל. אבל [יא] אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות

[י] ונפלה אחת לזו וכו'. עט"ז סק"ו וש"ך סקי"ג דאם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור ג"כ מותר דכל הנכנס בספק מסייע לבטל כלק' ס"ז. וממשנה תרומות פ"ז שהבאתי לעיל בס"ק ד' ה' מוכח עוד דלא נוכל לאסור שתיהן אא"כ נפלו שתיהן לשתי הקדרות בב"א כלומר שלא שאלו זה בפ"ע על הראשונה עד שנפלה השניה לשני דאם שאל תחלה על נפילה ראשונה וניתרה וחזר ונפלה שני' לשני גם השניה מותרת בפ"ע ואז אין איסור אא"כ נפלו שניהם לקדרה אחת דודאי יש כאן האיסור ורק כשנפלו שתי הנפילות בב"א כלומר שעדיין לא נשאל על הראשונה לכן לא נוכל להתיר לשום אחת מהן דאין על מי לתלות הקלקול. לכן אם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור מותרים שניהם אם הם של אדם א' ועתידין להתערב ואם הם של ב' ב"א ע"ל ס"ז בש"ך ס"ק י"ג וי"ט דמתיר והחו"ד והכרו"פ אוסרים ועפמ"ג כאן סק"ח. ובמהדו"ק הארכתי יותר בראי' מתרומות שם מ"ז להתיר גם בב' ב"א ולק' אבאר

[יא] אם יש באחת מהן. כבר כתבתי בס"ק שלפ"ז בשם הט"ז והש"ך דדי כשיש בשניהם כדי ביטול. באופנים המבוארין לק' בס"ז. ודוקא בדרבנן ולא באיסור תורה. ש"ך ס"ק י"ב וי"ד בדין דס"ו דנפילה ראשונה נעשית הוכח על נפילה שאחריה דגם שם לא נקיל בדאורייתא. אמנם י"ל דדוקא כשהביטול בא ע"י ב' הקדרות כקולא של הש"ך בעינן איסור דרבנן דוקא משום דבאמת האיסור זה נמצא רק בקדרה אחת ואנן מקילין שהקדרה ב' תסייע להביטול וקולא זאת היא כנגד החוש דהכל יודעין דלא נתחלק לשתים בזה הקפיד הש"ך בסקי"ד שלא להקל בדאורייתא דהאו"ה הי' ר"ל דגם בשיעור דרבנן ואיסור תורה לא ליהני הביטול ע"י צירוף דזה גרע מאם הי' קדרה אחת של איסור דשפיר משכח"ל דהאיסור נפל בה דהנפילה ביררה האיסור למינו אבל כאן דהכל יודעין דלא נתחלק לשתים ואנן רוצין לבטלו ע"י ב' קדרות בזה הי' ס"ד דאפי' בשיעור דרבנן לא נתיר והש"ך קמ"ל דמותר דלא כאו"ה. אבל באיסור תורה ושיעור תורה אין להקל זת"ד. אבל אם הי' בקדרה אחת לבדה ס' כמשמעות לשין המחבר י"ל דגם בדאורייתא מותר. והוא בדרך משל שעמדו ב' קדרות עם שומן מהותך ולפניהן ב' חתיכות אחת שומן ואחת חלב ונפלו ח' לזו וא' לזו ובקדרה אחת יש ס' נגד החלב דשתיהן מותרות. ואף דבדאורייתא לא מקילין שום קולא מכח שאני אומר שנחשבו בסי' זה אבל כאן אין ההיתר מכח שאני אומר רק אוקמינן הקדרות בחזקת כשרותן הקודם ואמרינן הנפילה ביררה לעצמה האופן הטוב לשניהם. ושאני הנך ג' דינים דחשבן המחבר בס"א ב' קדרות וב' חתיכות והוה ספק השקול אם הי' הנפילות בדרך קלקול או לא. וכן בדין ב' שם קדרה אחת ונפילה אחת מהשתי חתיכות דהספק שקול אם האיסור נפל או ההיתר וכן בדין ג' ב' קדרות ואיסור א' והספק אם נפל לקדרות איסור דבכל הנך אין להחזיק היתר יותר מצד איסור שהנפילות בספק והקדרות בספק ואין לצדד ולומר שהי' באופן שאין קלקול בלא שאני אומר לכן בדאורייתא לא מקילין מלבנו ומר שאני אומר ולהקל דזה הוה כעין ברירה שאנחנו בוררין לטובתנו הדרך והמקרה לטובתנו ובדאורייתא א"א לברור אבל כאן אין זה בדרך ברירה מצדנו דאין אנו מכחישים לומר שלא נפל החלב לקדרת השומן רק דתלינן שנפל להגדולה ולא להקטנה ממנה כדי שלא להוציא הקדרות מחזקת כשרותן ולכן שפיר כ' האו"ה דכאן אפי' בדאורייתא. ובזה יתישב לשון המחבר שכתב אם יש „באחת“ מהן דזה נ"מ לאיסור תורה דאז אין צירוף ובעינן הביטול באחת מהן אבל בדרבנן י"ל דיודה המחבר דדי בצירוף כמ"ש המחבר עצמו בס" כנ"ל ברור

סעיף ו

היו כאן ב' קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן [יב] וידוע לאיזה נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן וא"י לאיזה נפל אני אומר למקום שנפל הראשון נפל גם השני. אבל אם בנפילה ראשונה לא ידע לאיזה נפל ובנפילה ב' ידע שתיהן אסורות

הג"ה. [יג] ודוקא שאין ס' לבטל האיסור שנפל שם אבל אם יש ס' לבטל הוה כלא נפל שם כלל: [יב] וידוע לאיזה נפל. הטעם דהראשון נעשה הוכח להשני משום דהראשון כבר נתקלקל ותולין הקלקלה בו. אבל א"א לתלות הקלקלה להמאוחרת לתקן המוקדם כמו בסיפא כיון דבשעת הנפילה ראשונה עדיין לא הי' הקלקול בהשניה ואז הי' שניהם בספק השקול שלא הי' אז במי לתלות כדין דס"ה לכן אין להתיר למפרע. ונ"ל דאם מתחלה הי' בשניהם ס' וכדעת הש"ך בס"ק י"ב שהבאתי בס"ק הקודם שמותרין וכשחזר ונפל לקדירה אחת הידועה דרק השניה אסורה והראשונה עכ"פ לא תצא מהיתירה הראשון דממ"נ אם נאמר הוכח א"כ גם הנפילה ראשונה היתה בזאת הקדרה ואם לא נאמר הוכח והי' תחלה שתיהם בספק והתרנו אותם ע"י צירוף והותרה תו לא תחזור עכ"פ לאיסור ע"י נפילה זאת

ונ"ל דכ"ז כשהנפילות היו ידועין רק שהקדרות שנפלו בהן לא היו ידועין רק אחת אז שפיר מחלקינן דרק המוקדם מוכיח להמאוחר ולא המאוחר אל המוקדם כמ"ש כאן אבל אם לא ידעו מהנפילה ראשונה כלל עד אתר שראו נפילה שניה ואז נזכר שגם קודם לכן היתה נפילה בהעלם דבר דבזה עדיף דהוה כנפלו בפ"א לקדרה ידועה. וזה עדיף אפי' מהמוקדם אל המאוחר והתמיה על הפוסקים שלא הזכירו חלוקה זאת להתיר אחת

עוד נ"ל דבכה"ג יש להתיר גם בדאורייתא דעיקר תלונת הט"ז לומר דאין אומרים שאני אומר באיסורי תורה אבל כאן דבנפילה שניה הידועה הזכיר את הראשונה וקודם לכן היו שניהם בחזקת היתר רק שהקדרה אחת נאסרה לעינינו דעכ"פ הקדרה שלא נראה בה ריעותא נשארת בהיתרה וע' במ"ש באריכות בס"ק שלפ"ז

[יג] ודוקא שאין ס'. ר"ל דהרמ"א קאי אדין ראשון דנפילה ראשונה נעשית הוכח על השניה מטעם דכיון דזאת כבר נתקלקלה תלינן הקלקלה במקולקלת לכן כ' הרמ"א דזה דוקא כשלא הי' ס' דאז נתקלקלה ונאסרה ונקראת מקולקלת אבל אם הי' בה ס' דהיתה מותרת אין לתלות בה והדרינן לדין דס"ה בשתי קדרות כשרות כשנפל ביניהם איסור ואין עכשיו ס' בשום א' דאסורות כמו בס"ה. מיהו כאן ודאי דמועיל כשיש עכשיו בשתיהן ס' דעכשיו אנו דנין על נפילה אחת נגד ב' קדרות ולכ"ע מועיל ס' בשתיהן. ומשכחת לה כגון שהנפילה ראשונה היתה קטנה והי' ס' בקדרה והשניה גדולה ממנה ואין ס'. וע"י צירוף בלא"ה מותר אפי' בדין דס"ה לדעת הט"ז והש"ך שהבאתי לעיל ומכ"ש כאן. ואם הי' ב' הנפילות מאיסור אחד אז אפי' אם נאמר שהנפילה ראשונה היא הוכחה לשניה ואף