חידוד הלכה קמה

בפ"ע דאז שתיהם טהורין. וגם הצירוף של ס' די נגד הקטנה שבשתי החתיכות כבדין דתרומות הנ"ל כשאכל שתיהן או נפלו שתיהן דמדמעת כקטנה שבהם. והחו"ד כאן סק"ג כ' באם התירו הראשונה ולא נתאכלה ודעתו להחמיר דחוזרת הראשונה. לחומר הספק ולא ציין מקור הדין כמ"ש כאן

אבל לכאורה יש ראי' להיפוך דכשהתרנו הראשונה נשארת בהיתירה אפי' לא נתאכלה מיבמות פט"ו מ"ד עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ואמרינן בגמ' שם דה"ה אם עדיין לא נשאת דתנשא ומאי לא תצא לא תצא מהיתירה הראשון. וא"כ גם כאן נאמר דכבר הותרה הראשונה ולא תחזור מכח היתירה אבל י"ל דשאני עדות אשה שהאמינו לאחד כשנים ועדות האחרון אינו כשנים באמרו לא מת אא"כ הם שנים ממש כמבואר שם אבל כאן דכל ההיתר הי' מכח תולין ועכשיו נתבטלה התליה ע"י נפילת השני' למק"א ובכ"ז צ"ע

סעיף ב

[ה] בד"א שתולין בכל אלו להקל אפי' אין ההיתר דכה על האיסור שגם אין האיסור רבה על ההיתר. אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין בו להקל

[ה] בד"א וכו'. עש"ך דבחלוקה דשני חתיכות וקדרה אחת דהתליה שלא בה נפל האיסור כלל מותר אפי' אם החתיכה שנפלה גדולה יותר מהקדרה ורק כשיש ב' נפילות לשני קדרות דרישא אז כיון שבודאי נפל האיסור לאיזה קדרה בזה בעינן שלא יהא האיסור גדול מהקדרות. והנה לדברינו בס"ק הקודמות דאם קודם הנפילות היו החתיכות מעורבים זב"ז חד בחד דהש"ך כאן ס"ל דהוה אתחזק איסורא ואין תולין ובסי' ס"ו סק"י כ' בכה"ג כשיש אחת קטנה דשוב לא הוחזק האיסור בהם והוכחתי לעיל ממשניות דכן הלכה ומטעם דאם הקטנה דאיסור הותר הכל ובפרט כשיש בודאי אחת גדולה מהשני' א"כ י"ל דגם בב' קדרות ושתי נפילות שמא האיסור הי' קטן מההיתר ואין שום איסור ומותר אף שיש באיסור יותר וצ"ע בזה די"ל להיפוך דוקא כשנתערבו החתיכות קודם הנפילות דחומרתם קולתם אבל כשלא נתערבו לא הי' ביטול שפיר י"ל דבכה"ג בעינן שלא יהא האיסור רבה על הקדרה כמ"ש הש"ך כאן. ובאמת המשנה דתרומות שהבאתי בס"ק הקודם מיירי בתערובות הקופות ובשיש אחת קטנה ע"ש

סעיף ג

הי' האיסור מן התורה אין תולין עד שיהא ההיתר [ו] רבה על האיסור [ז] כדי שיתבטל בתוכן [ח] מה"ת

[ו] רבה על האיסור. לק' בס"ד פירש המחבר דרק במינו מועיל רוב ובא"מ בעינן ס' ולכאורה לפי הציור דהמחבר בס"א וכן בס"ד שיש בשתי הקדרות בשר שחוטה והספק בבשר נבלה מינו אם נפל. ולכאורה ק"ק אף שהבשר עם הבשר היא מינו מ"מ הרוטב היא מקבלת טעם והרוטב חשובה כא"מ והי' צריך ס'. ולדעת הט"ז בסי' צ"ח בדין נשפך כה"ג מיקל ומתיר גם הא"מ כשאמרינן סלק וכו' א"ש. אבל להש"ך שם דאוסר הא"מ הי"ל לאסור הרוטב. וי"ל דההיתר של שאני אומר קיל יותר מהיתר דנשפך וסליק: [ז] כדי שיתבטל בו מה"ת. כמו שמפורש והולך בס"ד דבמינו ברוב ובא"מ בס' וכו'. ואם נפל לא"מ בלא בישול בעינן עכ"פ שלא יהא באיסור כדי כזית בכדי אכילת פרס שזהו שיעורו מה"ת ביבש בא"מ ע' ביאור הגר"א אות י"ב ובתוס' פסחי' מ"ד ע"א בד"ה איתיבי' ובפתיחתנו לסי' ק"ט ותבין

[ח] מה"ת. יש להסתפק לר"י דס"ל מב"מ במשהו וא"כ כשיש כאן ב' קדרות ממין א' וחתיכה ממין זה נפל ודאי דלא יועיל ביטול ושניהם אסורים. אבל כאן כשהשני קדרות הם משני מינים וחתיכת האיסור כמין קדרה אחת אם נאמר שנפל לא"מ ועכ"פ יועיל ס' או לא מי אמרינן חידוש שחדשה תורה במינו שלא יתבטל ואין לך בו אלא חידושו כשנפל בבירור ולא בספק. וה"ה בשניהם מינו י"ל ג"כ דלא גזרה תורה בספק כה"ג. ונחזי אנן דלדידן דברים חשובין אוסרים בכ"ש ואפ"ה בספק כשאמרינן רואין אין חילוק בין אם החתיכה חשובה או לא ותמיד תולין וא"כ גם לר"י בחומרתו במינו עכ"פ כשיש גם א"מ נאמר תולין שנפל לא"מ. ונ"ל לפשוט ספק זה לר"י מדין סלק דר"י הוא הממציא דין סלק כשנפל למינו וא"מ דאמר סלק המינו וכו' ומשם אנו למדין להיפוך לדידן בנשפך לומר סלק הא"מ כמבואר בסי' צ"ח ואם ס"ל קולא דסלק מכ"ש דס"ל קולא דתולין. וראי' לזה דלא משתמיט שום משנה ממשניות תרומות שהבאתי בסק"ד ועוד כמה דמיירי בדיני תולין לומר דר"י פליג וע"כ דמודה ר"י

סעיף ד

הי' ההיתר רבה עא האיסור וכו' תולין להקל. כיצד ב' קדרות אחת של שחוטה ואחת של נבלה ונפלה חתיכת נבלה לאחת מהן אם ההיתר שבקדרה רכה על דאיסור תולין להקל לפי שמה"ת מב"מ בטל ברוב אלא שחז"ל הצריכו ס' ואם היו ב' הקדרות ממין א' והאיסור ממין אחר אין להקל [ט] עד שיהא בהיתר ס' נגד האיסור

[ט] עד שרבה ההיתר ס'. עט"ז דאין אומרים בדינים אלו חומרת חהר"ל וכה"ג [עמ"ש בדיבור שלפ"ז]. ויש לראות דהמחבר מצייר הא"מ שהקדרות שניהם מין א' והנופל מין אחר. ואיך משכח"ל שלא יהא ניכר מין הנופל בתוך הקדרה עכ"פ כשהוא חהר"ל. בשלמא בדברי המחבר לולא דברי הט"ז הי' לומר כגון שנפרך הא"מ לחתיכות דקות ואינו ניכר בתבשיל. וצ"ע וי"ל דקאי אשאר דברים חשובין כגון ברי' וכה"ג ואכתי צ"ע ובמהדו"ק הארכתי

ויש מקשים אלשון המחבר דכ' דבא"מ אין תולין עד שיהי' בהיתר ס'. ובאמת אם יש ס' א"צ לומר תולין דאפי' נפל בודאי בטל בס'. ושמא כוונתו שאפי' יש בשתיהם ס' מועיל כמבואר בס"ז. ואף דשם התנה המחבר שיהי' של אדם א' מ"מ סמך כאן אמ"ש שם. ובמהדו"ק כתבתי בע"א

(שייך לעיל בס"ב) אבל אם האיסור רבה על ההיתר אין תולין להקל והקשה הט"ז א"כ שפיר יכול להכיר באיזה קדרה נתוסף כפלים כמו שהי' בה ודאי בה נפל ותי' בדוחק. ונ"ל כגון שהיו שלשה חתיכות בשר ב' של איסור ואחת של היתר ונפרש חתיכה אחת ונפל דע"י שיש רוב איסור הוה כודאי איסור ותו אין תולין שההיתר שבהם נפל

סעיף ה

הי' כאן ב' קדרות של היתר ולפניהם ב'