חידוד הלכה קמד

היתר דדי כשיש בשניהם ס' נגד הכף דכל הנכנס בספק מסייע לבטל אם עתידין להתערב ע"ש

[ב] אינה רבה. ובדברים חשובים בעינן רביה עש"ך סק"ג וסק"ה ובחו"ד בחידושים. ויצויר כגון ביצת יו"ט וביצת חול שנפלה אחת מהם לקדרה המוקצה שאסורה ליומא ואחת לקדרת היתר דתולין אם יש רוב ר"ל שני ביצים כשרים

[ג] קדרה אחת. הש"ך כ' בסק"ד דמיירי שקודם הנפילה היו החתיכות ניכרים דאל"כ הו"ל חד בחד ואתחזק איסורא בשניהם ותו לא נוכל לתלות לקולא אפי' באיסור דרבנן. וכ"כ בסי' ק"י בכללי ס"ס דחד בחד נקרא אתחזק אפי' בדרבנן. אבל צ"ע דהש"ך עצמו כ' בסי' ס"ו סק"י להתיר ביצת דם חד בחד משום שביצת דם היא ספק איסור דא"י בבירור מקום האוסרם ושמא אחת גדולה מחברתה ואם ההיתר הגדולה תו אין איסור וא"כ א"א לומר בשום מקום על תערובת חד בחד דמקרי אתחזק. וידוע שאלת השואל להרשב"א הובא בפמ"ג בשער התערובות איך יצויר חיוב א"ת באחת חלב ואחת שומן והוא שאל מכח א"א לצמצם ושמא האחת קטנה והיא האיסור והרשב"א השיבו דעכ"פ חייב א"ת של א"א לצמצם שמביא לידי ספק שמא הקטנה דאיסור אין מוציאו מאיסורו דרק אם אתה רוצה להקל מכח א"א לצמצם אין מוציאו מחיובו אבל כשיש בבירור אחת קטנה אה"נ דאין כאן קביעות איסור גם י"ל דדוקא באיסור חלב דאם אכל שתיהן חייב חטאת דמה שא"א לצמצם אין פטרו דהוה ס"ס לחומרא שמא אין כאן קטנה ושמא הגדולה דאיסור משא"כ בדרבנן. גם הפר"ח השיג בזה על הש"ך די"ל הנפילה והמקרה ביררה לעצמה האיסור אף דמעיקרא לא היה ניכר והחו"ד עשה כעין פשר עפ"י הכרו"פ דכשהיו ניכרים קודם אז ההיתר ברור וא"צ בקדרת היתר רוב וכשלא היו ניכרים בעינן רוב כדין קופה בקופות דע"י שנתערבו תחלה בעינן רוב ורק דהקולא דתולין מועיל שלא להצריך ק"א ובס"ק שאח"ז יבואר

[ד] תולין דשל היתר נפלה. ולפי"ז נדון דין החתיכה הנשארת לאיסור ברור דהרי כבר דנו חברתה להיתר וכמ"ש הפר"ח הבאתי' בס"ק שלפ"ז דהנפילה ביררה לעצמה. ולפי"ז אם אח"כ נפלה החתיכה הנשארת לקדרה אחרת אז אם כבר נודע הנפילה הראשונה והתרו אותה אז ממילא זאת דאיסור ואוסרת השני'. ודין זה שייך אפי' אם היו החתיכות ניכרים קודם הנפילות דלא אתחזק איסורא בהם אבל ע"י הנפילה נתבררה זאת לאיסור ואם לא נודע הנפילה והיתירה עד שנפלה שניה לקדרה אחרת אז שניהם אסורין דעכשיו דנין על שניהם כאחת וא"א להתיר שניהם כדין דס"ה לק' ואז אין היתר אא"כ יש באחת מהקדרות ס' דתולין דהאיסור נפל בה כמ"ש הש"ך סקי"ב. ואם אחר נפילה ראשונה והיתירה נודע ונפלה שניה לאחת משתי קדרות אחרות אם הם אחת היתר ואחת איסור תולין דלאיסור נפל וזה פשיטא כדין ג' דכאן ומק"ו דהתם אפי' איסור ידוע ומכ"ש כאן דאין האיסור ידוע רק מדין היתר נפילה ראשונה. אבל אם שניהם היתר אז חל הדין דלק' ס"ז דאם יש בשתיהן ש' מצטרפין להיתר מכח כל הנכנס בספק וכו'. ואף דהתם לא התרנו רק באם הם מאדם א' ועתידין להתערב אבל הכא דאין החתיכה איסור ברור רק שאנחנו אסרנו אותו ע"י היתר דראשונה מותר בכ"ע ובלא"ה יש שם דיעות דא"צ להיות עתידין להתערב עש"ך סקי"ב ואם אין ס' גם בשתיהן אין להתיר כל אחת מהם מס"ס שמא החתיכה עצמה מותרת ושמא לא נפל בה רק בחברתה. דז"א דהש"ך פסק בכללי ס"ס אות כ"ב דחד בחד מקרי אתחזק איסור וא"כ כבר נעשית איסור והפר"ח כ' שם דהנפילה ביררה לעצמה מה שראוי לה וממילא נעשית הנפילה הראשונה הוכח להחזיק השני' כאיסור ממש. ואפי' למ"ש בס"ק הקודם דכשיש חד קטנה מחברתה תו לא מקרי אתחזק מ"מ כאן דהי' תחלה ניכר גרע יותר ולא נתבטל ע"י קטנותו והנפילה הראשונה ביררה והוכיחה שזאת האיסור א"כ א"א כאן להתיר שני הקדרות של נפילה ב' אם אין ס' בשתיהן עכ"פ

ודע דכ"ז כתבתי עפ"י שיטת הש"ך דכל חד בחד מקרי אתחזק וממילא כאן ע"י היתר דנפילה ראשונה נתחזק האיסור ממילא על הנשארת אמנם ממתני' דתרומות דמשם מקור הדין מוכח בהדיא דההיתר של נפילה א' לא החזיקה איסור מבורר על הנשארת ונשארת בפ"ע בספק כבתחלה ומכ"ש כשהיו תחלה מעורבין חד בחד דעדיף לה שלא להחזיקה באיסור ע"י הבירור דנפילה ראשונה

וז"ל המשנה שם ב' קופות א' תרומה וא' חולין וכו' וא"י איזה דתרומה ואיזה דחולין [זהו תערובות חד בחד] ואכל אחת מהן פטור (כלומר פטור מתשלומי קרן וחומש דתולין דמה שאכל הי' חולין אף דהי' תערובות חד בחד] והשני' נוהג בה תרומה וחייבת בחלה דר"מ שעדיין עומדת בספיקה ונותנין לה ב' החומרות איסור תרומה וחיוב חלה כחולין] ר"י פוטר [פוטרה מחלה ור"י לטעמי' דמדומע פטור מחלה ושני הקופות נחשבין כמדומע מכח ספיקותם וערע"ב] אכל אחר את השניה פטור [הרי דהפטור דראשון לא הטיל איסור ברור על השניה] אכל אחד את שניהם משלם כקטנה שבשתיהן עכ"ל וכן שם במ"ו נפלה אחת לחולין אין מדמעתן [דתולין דהחולין נפלו לחולין] והשני' י"ל חומרת תרומה וחומרת חולין לחייבה בחלה לר"מ ולר"י פטורה מחלה כדלעיל. וגם אם נפלה השני' למקום אחר אינה מדמעת ורק כשנפלו שתיהן למקום א' מדמעת כשיעור הקטנה שבשתיהן

עוד שם במ"ז לענין זרע אחת מהן וכו'. הרי דאף דהקופות היו מעורבין תחלה חד בחד דהא קתני ואין ידוע איזה דחולין וכו' ונפלה האחת וכו' ואפ"ה אין מדמעת השניה בבירור וזהו סתירה לדברי הש"ך כאן סק"ד ובכללי ס"ס אות כ"ב כ' הוכחה לדבריו שבסי' סק"י דע"י הקטנות של אחת בטל הקביעות איסור. ושם באמת מיירי שיש אחת קטנה כדקתני משלם כקטנה שביניהם וי"ל דזהו עיקר ההיתר להוציאם מחזקת איסורם

עוד נוכל ללמוד ממשנה הנ"ל דגם אם אחר נפילת הראשונה נפלה שניה למקום אחר דאינה מדמעתן ואף דאין זה ראיה גמורה לדיני או"ה לומר דגם נפילה שניה מותרת דשאני דיני דימוע דלא ניתנה בשום ספק תרומה כמ"ש בסק"א באריכות אבל באיסור דגם הספק עושה איסור שפיר י"ל דהשניה אסורה אמנם עכ"פ לא מתורת ודאי. ואחר כל זה אין אתנו יודע עד היכן חומר האיסור של נפילה שניה. כיון דמדין דימוע אין ראי' לאיסור

וראיתי לפשוט הדין לדין דטהרות פ"ה מ"ג לגיר' הגר"א וז"ל ב' שבילין א' טמא וא' טהור הלך באחד ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל והלך בשני' ועשה טהרות הרי אלו טהורות ואם שניהם קיימות אלו ואלו תלויות. אם לא טהר בנתים הראשונות טהורות והשניות ישרפו. זהו גיר' הגר"א ז"ל. הרי לך הדין בבירור דכשהתרנו הקדרה ראשונה אם כבר נאכלת אז גם הקדרה שניה מותרת מנפילה שני' דכיון דהראשונה כבר נאכלת ואין לנו דין עליה שפיר נוכל עכשיו לתלות בהראשונה כמו בנאכל א' או נפל לים דסי' ק"י ס"ז. ואם עדיין שתיהן עומדות שתיהן חוזרין לתורת ספק ואדרבה עכשיו חוזר הספק על הראשון וא"א להתיר לא הראשון ולא השני אא"כ יש בשתיהן ס'. ובאופן זה ההיתר דצירוף ס' עדיף יותר באם הם משני ב"א מבאם הם מאדם א' דבשני ב"א הדין כבא לישאל זה בפ"ע וזה