חידוד הלכה קמג

אות ט"ו דבספק על ארי לדיר א"צ הס"ס להתהפך דמתחלה אנו צריכין לידע שהי' שם הדורס כלל ובכה"ג די אם הס"ס הולך בדרך ישר ולא הפוך וכן כאן אנו צריכין לדון אם הפ"פ הי' בדרך איסור כלל דאם נפתח הפתח ע"י עץ אין כאן איסור. ואדרבה אין אנו יכולים להתחיל בספק אונס או לא תחתיו כ"ז שאין ידוע שיש איסור בטענתו זאת וממילא הס"ס הולך בדרך ישר ספק מוכ"ע ואין איסור ואת"ל דרוסת איש ויש חשש איסור שמא באונס. ובלא"ה צ"ל כן דאל"כ קשה יותר דהוה הס"ס בשני גופים ושני ענינים אם מעץ או מאיש וההיתירים בשני ענינים בעץ מטעם דאינו זנות ובאיש כשהוא באונס או לא תחתיו. וע"כ כיון דאנו צריכין תחלה לחקור אם הי' שם איזה ביאת איש ובפרט דכל אשה נולדה בתולה לכן אנו אומרים תחלה שמא מוכ"ע ואין כאן שום נדנוד איסור. רק כשאתה רוצה להחמיר עליה מגוף אחר ולומר שמא דרוסת איש אני משיב לך מאותו גוף ואותו ענין להקל בשמא באונס. וכה"ג כ' הש"ך כאן אות ד' בביצה ספק אם מספק טרפה או מכשרה דכיון דמתחלה אנו צריכין לחקור אם יש נדנוד איסור על הביצה ואמרינן שמא הטרפה לא הטילה [ובאמת הכשרות עלולין יותר לטבע הטלת ביצים מהטרפות דאין בהם כח רק לגמור ולא להוליד מחדש]. וכשאתה רוצה להחמיר מגוף אחר מהתרנגולת הספיקה אני אומר שמא אינה טרפה. סוף דבר דבשני דיבורי התוס' אלו אין קושיא ממה דא"א להתהפך. ובעל הגליון דהקשה מכח ההיפוך שגג ברואה דבאמת לק"מ ואין שום אחד מבעלי תריסין חתומים על גליון זה

בכתובות די"ג בתוס' בד"ה ואין אוסרין על היחוד. הקשו דאם אומרת לא נבעלתי א"כ יש ס"ס שמא לא נבעלה ושמא לכשר. וי"ל דלא חשיב ס"ס דאין אפטרופוס לעריות ולכאורה גם ס"ס זה אינו מתהפך דאיך נוכל לומר שמא מכשר ואת"ל מפסול דשוב אין היתר. וע"כ דגם כאן א"צ תנאי ההיפוך דמתחלה אנו צריכין לדון אם נבעלה כלל ודומה לספק על ארי ברפת. ואף דראינו שנתייחדה עמו והוה כאלו על ארי ברפת ואין כאן רק ספק ביאה כמו שם ספק דרס וא"כ ממילא אנו מצריכים תנאי ההיפוך ואזדא קושית התוס' אבל י"ל דבאמת אפשר להפך ולומר שמא האיש הזה שנתיחדה עמו כשר הוא ואת"ל שהוא פסול שמא לא נבעלה לו שהרי לא הי' כאן קינוי וסתירה שנאמר רגלים לדבר כמ"ש בגמ' שם ד"ט. ולכן שפיר תי' דאין אפטרופוס לעריות כלומר וכשתאמר דאת"ל שהוא פסול שמא לא בעלה דודאי בעלה וגם אין לדרוש ספיקות אלא כשהספק שקול ולא כשיש יותר לחוש לצד החמור מלצד הקל כ"כ הש"ך באות ל"ג

עוד בכתובות ד"י באלמנת עיסה מצייר רש"י אופן א' שאמו של ראובן זרק לה בעלה הראשון גט ספק קרוב לו ס' קרוב לה ומת המגרש וניסת לאביו של ראובן הכהן והיא ספק גרושה. וראובן בן מספק גרושה וראובן נשא אשה ומת והניחה אלמנה והאלמנה זאת יש בה ס"ס שמא אמו נאסרת לאביו וכו'. והנה ס"ס זה אין לו שום פי' דשני הספיקות מאמו וממנו לאשתו בא מחשש אחד שמא הי' הגט קרוב לה. ומה לנו בזה אם נתגלגל הספק בעצמו לאשת בנה. ואטו אם למשל ראובן קנה מן השוק ספק טרפה ומכרה לשמעון וכי נאמר דביד שמעון נתחדש עוד ספק שני על התרנגולת

ולפרש דברי רש"י שלא יהי' תמוהים כ"כ י"ל דדעתו כמו בקבוע לא אזלינן ב"ר ואפ"ה מה שנפרש מהקביעות דנין אותו ב"ר ואמרינן כל דפריש מרובו פריש. וכן ס"ל בדין ס"ס דכשהאם היתה אסורה לכהן מספק גרושה והבן שנפרש מבטנה קילא פסולו מעט והספק בו אם בא מפלוני שנתחלל בספק של אשתו ונשתלשלו הספיקות עד שבאו גם לאשת ראובן הבן של הספק חלל שספיקו מספק גירושי אשתו. ואף שהספק הראשון מהאם להאב הי' אסור מה"ת אבל כאן שנשתלשל הספק ג' פעמים מהם לראובן ומראובן לאלמנותו והו"ל כג' תערובות שבס"ח דמותר אף שהי' הספק ראשון אסור מה"ת

וידעתי בני ידעתי שגם זה דוחק במחכ"ת פ"א אבל לדעתי הנבוכה יש לצייר בפי' אלמנת עיסה באופן ברור וככל דיני ס"ס כגון שכהן אחד זרק לאשתו גט ס' קרוב לו ס' קרוב לה ואח"כ דר עמה והוליד בן ואותו הבן ספק בן ז' ונולד מטיפה פסולה מספק שאחר מעשה הגט או ספק בן ט' ונולד מביאה כשרה שקודם מעשה הגט והו"ל ס"ס ממש בכל פרטיו ישר והפוך. וע"ש בתוס' בשם הר"י ט"ע אבל ס"ס זה פשוטה ואמתית והתימה על אותם קדושים שציירו באופנים כאלו שלא נזכרו בבהמ"ד

סימן קיא סעיף א

ב' קדרות א' היתר וא' איסור ולפניהם ב' חתיכות א' היתר וא' איסור אם היתה [א] מאיסור דרבנן כגון שמנו של גיד ונפלו החתיכות לתוך הקדרות תולין לומר האיסור לאיסור נפל וכו'. ואפי' אם ההיתר שבקדרה בן אינה רבה על האיסור שלפניו. וכן הדין אם לא היה כאן אלא [ג] קדרה אחת של בשר שחוטה ונפל בה אחת מהשתי החתיכות וא"י איזהו [ד] תולין אומר דההיתר נפל אפי' אין ההיתר רבה על האיסור או אם לא הי' כאן רק חתיכה אחת מאדר"ב ויש ב' קדרות א' דהיתר וא' דאיסור וא"י לאיזה נפל נם בזה תולין להקל

[א] מאיסור דרבנן. הש"ך בסק"ב מצייר כגון תרומה בזה"ז. וכן י"ל חתיכת בצק חלה בזה"ז ובצק חולין ולפניהם ב' עיסות אחת טבולה לחלה ואחת נתכשרה מחלה דתולין דהחלה נפלה להבצק הטבולה, אבל באמת אין תולין בכה"ג דהגר"א כאן אות ב' בשם התוספתא דאין תולין אא"כ המקולקלת לא נתקלקלה יותר מפני נפילה זאת. וא"כ א"א לצייר רק בתרומה לתוך תרומה או חלה לתוך חלה ממש אבל בכה"ג אם החלה נפלה להבצק החיובית ותתקלקל יותר דנעשית מדומע ואין לה תקנה בהפרשת חלתה כפי חיובה רק צריך ק"א נגד מה שנפל בה וא"כ אין לתלות בכה"ג אא"כ יש בהעיסה ק"א דאז לא תתקלקל יותר מכפי חיובה. ולפי"ז גם אם שניהם חיובי חלה הם רק באחת יש ק"א ובאחת אין בה ק"א דתולין שנפלה למקום שיש ק"א. וכן להיפוך אם החתיכה תרומה ואחת מהקדרות הם טבל א"א לתלות דהתרומה נפלה להטבל אא"כ יש בה ק"א ע"ש. אבל נ"ל לדברי הכרו"פ דרק ודאי תרומה מדמע ולא ספק א"כ אין כאן שום נ"מ באותן העיסות דגם כשנפלה לחולין לא תהיה מדומע דהא שש ספק אם נפלה ומספק אין נעשה מדומע. וא"ת א"כ למה לא התירו הקדרות חולין רק מכח שאני אומר הא אפי' בלא שאני אומר מותרין החולין דאין הספק מדמע י"ל כמ"ש החו"ד בשם הרמב"ם דרק אין נעשית מדומע להצריך ק"א אבל עכ"פ רוב בעינן וכשאומרים תולין א"צ רוב ג"כ כמ"ש בס"ב דכשאמרו תולין אפי' רביה א"צ ולק' סק"ד נבאר אם שני הקדרות היתר רק באחת יש ס' אם תולין ובזה עדיף די"ל אוקים הקדרות בחזקת היתר. וע"ל סק"ח ט' דאם תחב כף איסור דרבנן [כגון מבשר עוף בחלב] באחת משני קדרות