חידוד הלכה קמב

חד בחד עם בשר כשר ממש דאזלא איסור בשנתעמ"ה משניהם כמ"ש הש"ך אות י"ט ורק שיש כאן קצת חשש משום שאחד משניהם בא מקביעות ולא נתכשר מכל וכל וכשנתערב אחד מהנך עם טרפה בזה שייך קצת חקירת הפמ"ג אבל באופן כזה ודאי דמותר בתערובות שאח"כ דהוה תערובות ממש של היתר ואיסור שבא אחד מהם לתערובות ולא אאריך יותר

ד) עוד חקר הפמ"ג אות ל"ז בט' ציבורין מצה וא' חמץ וקודם זמן איסורו פירש אחד דמותר אותו הנפרש גם אח"כ וזה פשוט דלאו דוקא שנפרש ביום י"ג אלא אפי' נפרש בי"ד אחר חצות כיון דאז דין חמץ ליבטל ברוב והנפרש נדון כרוב אלא כונתו אם להתירו גם בפסח ולומר דכל דפריש קודם חלות האיסור הוה כפירש קודם שנודע דמועיל אפי' בדברים חשובים שאין מועיל בהם רוב ואם הי' נפרש בי"ד אחר חצות לא הי' מועיל על ימי הפסח דאז דינו. כדבר חשוב שאין מועיל רוב. ולעיל בס"ק... התרתי מטעם דהוה כנולד האיסור בתערובות שהרוב קדים ללידת האיסור דזה מותר אפי' בדשיל"מ. ואף דשם מתירין בכה"ג כל התערובות וכאן א"א להתיר כל התערובות שאני היתר דכל התערובות דהחמץ הי' בתוכם גם קודם גם אח"כ ולא שייך לומר דההיתר קדים להאיסור שזהו הטעם של המרדכי שהתיר גיגית ענבים דרוכים מע"ש והיין האיסור של שבת בא אח"כ משא"כ כששניהם היו בעולם מכבר רק שם האיסור נתחדש וגזרתם שלא יהני ביטול בפסח וא"כ כמו שחל על הבעין כן חל על התערובות ובפרט שהתערובות הוא קבוע וכמע"מ ואסור מה"ת. ואף שאכתי אין דומה ליבמה שרקקה דם וזב שראה קרי דשם הדין להיפוך דבביאת האיסור בתערובות חמיר יותר דאין ביטול אף שאינו דשיל"מ והיינו משום דשניהם נולדו בשוה במעין אחד כמו שהארכתי בפתיחה בתירוץ שני דברי מרדכי שלא יסתרו מדין דגיגית יין לדין של רקקה דם. מ"מ הככר שנפרש והותר ודאי דמותר. וכ"ז בפירש ממילא מהצבורים ונמצא בשוק אבל כשלקח ככר א' מהקביעות וכשבא זמן האיסור עדיין הקביעות קיים אין היתר לככר זה בפסח. ואם נתבטל כל הקביעות קודם פסח כגון שנמכר הכל לנכרי ממילא מותר הככר הנפרש קודם ואפי' פירשו בידים דאין איסור קבוע עוד בעולם. ובדברינו לעיל ס"ק ט"ז בשאלה הארכתי בענין ביטול כל הקביעות

ה) בענין אם נמצא ביצה בין ב' תרנגולים ואחת ספק טרפה כגון נשבר הגף סמוך לגוף וספק אם ניקבה הריאה. וכבר דברנו בס"ז דהביצה הוה נפרש וכשרה אף שהי' התרנגולת בע"ח ואין לגזור על הביצים שמא יקח מן הקבוע אמנם חוץ מזה אם נשחטו ב' תרנגולים ואחת ס"ט והביצה מונחת בקליפה קשה ואין ידוע באיזה מהם נמצא זאת הביצה ונ"ל בכה"ג גם אם גופות התרנגולים מעורבים אם אחת גדולה מחברתה עפ"י דברי הש"ך בסי' ס"ו לענין ביצה של ספק דם [ספק מקום האוסר] דאפי' להסוברים דם ביצים דאורייתא מתיר ג"כ חד בחד אם אחת גדולה ומסתמא ישנם כן] ושמא הקטנה דאיסור ושוב ליכא שום איסור (ע' בפתיחה בדברינו לענין שאלת השואל להרשב"א ותשובתו ושם רק מכח אפשר לצמצם ושמא אחת קטנה אבל כאן בודאי א' קטנה] ושם חשבו הש"ך לס"ס והתיר בחד בחד שמא אין הדם במקום האוסר ושמא היא הקטנה. ולא מבעיא להתיר הקטנה שהרי יש בה ג' ספיקות שמא אינה מהתרנגולת של נשבר גף ושמא לא ניקבה הריאה (ואין זה משם א' דהספק שמא אינה מזאת מתיר בלא בדיקה אבל הספק שמא לא ניקבה הריאה הי' צריך בדיקה עכ"פ עש"ך בדיני ס"ס אות י"ב] והספק השלישי אפי' אם היא מהאיסור ואפילו ניקבה הריאה הא נתבטלה בקטנותה ובשלשה ספיקות הוה כשלשה תערובות דאפי' חהר"ל מותרת ולפי זה גם התרנגולת הקטנה מותרת ממה נפשך אבל להתיר הגדולה לכאורה אף שגם בה יש ב' ספיקות שמא אינה טרפה דלא ניקבה הריאה משום אחת מהן ואת"ל ניקבה הריאה של אחת משתיהם שמא הקטנה ונתבטלה. ואף דאין הס"ס מתהפך דא"א לומר תחלה שמא הקטנה ניקבה הריאה ואת"ל הגדולה ניקבה שוב אין היתר אבל כאן א"צ באמת לתנאי ההיפוך דמעיקרא אנו צריכין לדון אם יש שום איסור והאיסור בא מחמת השבר ובע"כ צריכין לומר תחלה שמא השבר לא עשה שום נקב וממילא בא ספק ב' דאפי' אם השבר עשה נקב שמא בהקטנה. ואף דבחהר"ל בעינן ג' תערובות או ס"ס חוץ מן הראשון אבל הש"ך כ' דזהו רק שיוכל אדם א' לאכול הכל. ובפרט כשהתרנגולת עדיין בנוצתה דאז שפיר יש להתיר גס הגדולה אבל הקטנה עכ"פ מותרת ולכל היותר יכול לחתכם לחתיכות דקות ולערבם ויהי' הספק על כל חתיכה שמא היא מהקטנה. כ"ז כתבתי בדרך חקירה להראות להמורים דרך לפלפל ולא להורות מתוך ספרי זה כי איני פוסק רק פרשן

חידוש. לפעמים אם נתערב חתיכות איסור בין איסורים קל יותר מאלו נתערב בין היתרים

הפתרון. חתיכת בשר שנתבשל בחלב והיא חהר"ל ואסור בהנאה. ואם נתערבה עכשיו בין חתיכות נבלה עכ"פ מותרת בהנאה דלא מהני חהר"ל לאסור כולם בהנאה דאין כיבוד באורחים נכרים. אבל אם נתערב עכשיו בין חתיכות כשרים כולם אסורים בהנאה דאין ביטול לחצאין ואם נאמר שמהני הביטול להנאה יהי' מותר גם באכילה. ע' ש"ד בסי' ק"א סוסק"א ובפתיחה ובש"ך כאן סק"ד דמותר למוכרן לעכו"ם חוץ מדמי האיסור רק בהולכת דמי ההנאה ליה"מ כ' שם לאיסור ובדברינו הארכתי שם

א"ה בעניני ס"ס לא השלחתי עטי לפלפל בדברים הנוגעים להלכה ורק מה שנרשם בילקוטי מפלפולי ש"ס הנוגעים בעניני ס"ס ארשום בקצרה. מקור דיננו ס"ל בכתובות ד"ט בדין דר"א דהאומר פ"פ מצאתי דנאמן כשאין שם ס"ס כדאמרינן בגמ' שם כגון אשת כהן דאין שם רק ספק תחתיו א"נ באשת ישראל כשקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים דודאי זינתה תחתיו ואין שם רק ספק אונס והתוס' שם בד"ה ואב"א הקשו לצרף ספק דמוכת עץ לספק דתחתיו ויהי' ס"ס וכן לספק אונס דאשת ישראל, ותי' דאם איתא דהיתה מוכ"ע היתה טוענת

ולכאורה אין בתי' זה כדי לסלק הקושיא דאטו אנן רוצין להתירה רק בספק מוכ"ע אנן רוצין לצרף היתר דמוכ"ע ואם לא טענה דסברה לטעון טענה שניה דלא תחתיו בכהן או דאונס בישראל ושני הטענות בב"א א"א לה לטעון דא"כ דבריה היו סתורים לכן התישבה בדעתה לשתוק ובכה"ג אנחנו חייבין לפתוח פה לאלם. ואם ס"ל להתוס' דמיירי במכחשת הי' התי' שפיר אבל באמת מיירי גם בשותקת ושתיקה יפה לה מכל הנך טענות. ועוד דילמא האמת כספק השני ורק שאנחנו אין יכולים להתירה בספק א' ושפיר אנחנו יכולים לצרף הספק דמוכ"ע. ורבים מקשים דהא הס"ס זאת דמוכ"ע א"א להתהפך דאם תתחיל בספק השני שמא לא תחתיו ואת"ל תחתיו שמא מוכ"ע דבמוכ"ע לא שייך החילוק דתחתיו או אונם. וכה"ג כ' על גליון התוס' לק' ע"ב בד"ה אי למיתב לה דשם הקשו התוס' עוד דיש ס"ס שמא אינו בקי ואת"ל בקי שמא באונס ותי' על הגליון משום דאינו מתהפך דאם תחול תחלה שמא באונס שוב לא שייך לומר את"ל ברצון שמא אינו בקי ע"ש

אמנם נ"ל דבין הכא בס"ס דמוכ"ע ובין התם בס"ס דאינו בקי א"צ להתהפך דבספק שאינו בקי ודא אנו צריכין להתחיל אם יש שם פ"פ כלל וכה"ג א הש"ך