חידוד הלכה קמא

זה לשני פנים. א' שהקצבים תולים השגגה בהבודק והעלים עין מהסירכא. גם יש לפרש כוונתם שהם לא שגגו ולא הבודק רק שהריאה הטריפה של השחיטות הקודמים נתערבה כאן. והבודק אומר באמת כן. ומסיק דתלינן לקולא שלא להוציא הבודק מחזקת כשרותו. כ"ז מהעתקת הב"י את התשובה מהרא"ש. ובאמת יש בזה עיון. א' נוכל לחשוב מנין הריאות של הזביחה השניה ואם אין כאן ריאה אחת יותר ודאי היא מהם. ואם יש אחת יותר אם יש עוד מריאות הזביחה הראשונה אם שם חסרה ריאה אחת. ובמה היתה טריפות ריאה ראשונה אם הריעותא מתאים להריעותא שנמצא בזאת וספר שו"ת הרא"ש אין בידי ובדברי הש"ע לא נשמע כלום וגם המפורשים לא כתבו כלום בסעי' זה רק הובא דין זה כאן בסוס"י ק"י להשמיענו דין נשחטה הותרה כיון שאין החשש רק על הבדיקה ולא על השחיטה. וממילא לא שייך לצרף חומרת בהמה בחייה בחזקת איסור ולכן האמינו להתנצלות הבודק

והנה הרא"ש לשיטתו בסי' ק"א דכבש שלם י"ל דין חהר"ל אבל הרשב"א שם ס"ל דכבש שלם אינה חהר"ל בלא"ה בטל חד בתרי בפרט לדברינו כמה פעמים בסי' זה דביד הקצבים לא שייך חומרת חהר"ל ע"ל אות י"ז וע"כ רק מטעם קבוע דאפי' קבוע בספק הוה קבוע. וכיון שאנו מתירים כאן הקבוע מטעם חזקת כשרות של הבודק משמע דאין קבוע מבטל חזקה אף שמבטל להרוב מגזה"כ והפ"מ בס"ק י"ד נסתפק בזה. ומה אעשה כיון שכל מפורשי הש"ע שתקו כאן גם אני אקבל שכר על השתיקה

[לו] הכבשים מותרין. עמ"ש בס"ק שלפ"ז דאין להתיר כ"ז שאפשר לברר ע"י מנין הריאות של הזביחה ראשונה נגד השניה

סליקו חידודי הלכות לסי' ק"י

חקירות ושו"ת השייך לסי' ק"י

כאן יש להעיר באיזה חקירות שישיב לבות התלמידים בפלפולים היוצאים מהוראות או"ה. המנהג עכשיו שהקצבים מוכרחים כולם להוליך בהמתן לשחיטה בבית מוכן לכך מהממשלה שנקרא שלאכט הויז. ואם נשחטו שם דרך משל עשרה בהמות לעשר קצבים שבעיר ובבדיקות הריאות נתכשרו כולם והיו מונחים שם כולם בחזקת כשרות. וקונה אחד קנה כל הדקין של הבהמות ונטלם משם העירה לביתו ואח"כ מצא מחט מעבר לעבר בדקין של בהמה אחת וא"י מאיזה בהמה איך לדון בזה. והנה לדעת האומרים דגם בספיקי בהמות או מקולין כה"ג ג"כ אמרינן כל קבוע כמע"מ כמו שהארכתי לעיל בסק"י נמצא דכל הבהמות שבמטבחים יש בהם דין קבוע וכולם בספק איסור עומדים

אמנם כאן יש לישב בדבר דידיעת הספק לא נולד במקום קביצת הבהמות במטבחים רק בקופה של הקונה הבני מעים. ואם ישאל זה הקונה דיני הב"מ שנתערבו אצלו שהוא לא מצא רק דק א' מנוקב אבל גם מבהמה זאת יש עוד בתערובות שאר ב"מ שלה ואם ש קופה שלו ג"כ לקביעות לאסור כל הב"מ (כי דין חהר"ל לא שייך בב"מ] ונאסר כל הב"מ שלו מטעם קביעות זה א"א דזהו רק תערובות ממש שאין מונח ב"מ של כל בהמה בקופה מיוחדת ותערובות גמור יש שם ובודאי נתיר לו כל הקופה של התערובות שלו. וא"כ יש לומר היתר גם על הבהמות שבמקילין שנחשבם כנפרשו ממעיהם קודם לידת הספק דאיסור שלהם תולה באיסור המעים. ועוד דהבהמות היו כולם במקולין בחזקת כשרות דנשחטו והותרו ועיקר הספק התחיל בעת מציאת המעי הנקוב שלא במקולין ויש לצרף הדין דכאן סעי' י' דמעמידין הבודק בחזקת כשרות ואין קבוע מבטל חזקה כמו שמבטלת להרוב כמ"ש בס"ק ל"ה. ודוקא כשנמצא הטרפות במקום הקביעות עצמו י"ל דממילא נתרע חזקה שלהם כיון דבמקום שהיו נדונים לכשרות נמצא הטרפות משא"כ אם הטרפות נמצא במקום אחר ובפרט דקבוע בספק אינו קבוע מה"ת כמו שהוכחתי בסק"י באריכות. וכ"ז בנמצא הטרפות בב"מ במקום שאין מחויבין לבדוק אחריהם בזה שפיר י"ל דכ"ז דלא נמצא הטרפות היו הבהמות במקולין בחזקת כשרות והטרפות שנמצא לא נחשב כנמצא במקום קביעותם של הבהמות. אבל אם פירשו הריאות עם הב"מ של כל הבהמות מהמקולין ואח"כ נמצא ריאה א' סרוכה או נקובה וכה"ג מה שלא ראה הבודק בשעת בדיקתו בפנים. אז אמרינן כיון שהחוב עלינו לבדוק הריאות ואין בהמה מתכשרת בלתי בדיקתה בזה י"ל בכל מקום שנמצא הריאה טרפה כאלו מצאה בגוף הבהמה במקום קביעותה ובכה"ג אף שיש להתיר הב"מ כולן כמ"ש דאינם במקום קביעות וחהר"ל לא שייך בב"מ מ"מ הבהמות אסורים ולא שייך לגזור על הב"מ שמא יבא ליקח גם מהבהמות כמו שאין חוששין להתיר הביצה שמא יבא לאכול התרנגולת כמבואר בס"ז

ב) אם נמצאת בהמה אחת טרפה במקולין עצמה ונתערבה שם ולא נודע איזהו וקודם שנודע הטרפות פירשו מיעוט בהמות להחנותים שבעיר כגון שהי' שם עשרה ופירשו ארבע פשיטא דהארבע שפירשו מותרין והששה שנשארו אסורין כדין דס"ה וגם בפירשו מקצתן אחר שנודע כדין דס"ו כל שנפרשו מיעוט מותרין ובפירשו מקצתן כתבתי שם דאין להתיר. וכ"ז בפירשו במתכוין אבל אם נפרשו ממילא ע"י נכרי שמושכר לכל השנה ליקח הבהמות ממקולין לחנותים שבעיר אפי' פירשו כולן מותרין. ואם נשארו שנים במקולין דאסורין כמ"ש הרמ"א דהוה חד בחד מ"מ אם אחד מאותן השנים כבד מחבירו במשקל יש להתירם דיש על כל א' ס"ס שמא אין כאן איסור ואת"ל שהאיסור כאן שמא הקטן הוא האיסור והכל מותר וכה"ג כ' הש"ך בסי' ס"ו להתיר ביצת דם חד בחד דמסתמא אחת גדולה כ"ש מחברתה ויש ס"ס זה וע' בפ"מ ס"ק ל"ז בש"ד בד"ה מעשה שהתיר גם שנים אחרונים אם היתה הטרפה ספק טרפה כגון הנך שבסי' מ"ח ס"ה וכה"ג ודי בהערה זאת ובמהדו"ק הארכתי באופן אחר

ג) עוד בפמ"ג בש"ד אות כ"ז חקירה אחת בקבוע דאורייתא ונפרש אחד דמותר ואם אותו שנפרש נתערב עם נבלה ברורה חד בחד אם נדונם ככשר שנתערב עם טרפה ויהני בהם אח"כ תערובות הב' אם יתערב חד מהם עוד חד בחד עם כשר להרב בס"ח ולהש"ך אות כ"ה אפי' לאכלם ביחד ומצדד לכאן ולכאן. והנה בחידודי אות ל"ב העליתי דבשני חתיכות אחת שומן וא' חלב אף דהוקבע איסור שלהם מ"מ אם אחת מהם נתערב בשומן כשר דהתערובות כשר מס"ס ושני הספיקות הם בתערובות לא אחד בגוף והשני בתערובות. וכאן שנתערב הנפרש עם טרפה הדין להיפוך דאפי' כשר שנתערב עם טרפה חד בחד ס"ל להש"ך בדיני ס"ס מאות כ"א עד אות כ"ד כ"ה כ"ו דחד בחד הוה כגופו של איסור ומכ"ש כאן דאכתי הנפרש אינו היתר ברור. ועוד דלדידן גם הנפרש יש עליו איסור בשר שנתעלם מן העין וא"כ ממ"נ יש כאן או איסור בשנמה"ע דרבנן או אסור מה"ת וממילא א"א להקל כאן לא מטעם ס"ס ורוב אין כאן ועד כאן לא כ' הש"ך כאן באות כ"ו להתיר תערובות הב' בספק איסור שנתערב אלא בתערובות רוב ורק מטעם חשיבות שאין מועיל רוב אבל בחד בחד ודאי דלא התיר דאל"כ יסתרו דבריו מכאן לדבריו שבדיני ס"ס הנ"ל. וכי יש לצייר ספיקו של הגאון כשהנפרש נתערב תחלה