חידוד הלכה קמ

וכו'. אבל אם היה כאן ב' ספיקית אם הי' איסור כלל ונודעו ב' הספיקות יחד מותרים בס"ס בכ"מ אפי' בא"ת וגופו של איסור. ואפי' הי"ל חזקת איסור כגון עוף שעומד בחזקת איסור ונשבר או נשמט גפו [לג] וספק אם מחיים או אחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה יש להתיר מס"ס ואף שיכול להתיר ע"י בדיקת הריאה אין לחוש ולבדוק [לד] וע"ל סי' נ"ג

[לא] ספק טרפה שנתערב וכו'. יש להקשות ממ"נ במאי איירי סעיף זה אם היא חהר"ל וכה"ג אין מועיל רוב רק ס"ס כלעיל ס"ח ואם אינה חהר"ל מאי איריא ספק טרפה אפי' ודאי טרפה או נבלה בטילה ברוב. וצ"ל דלרבותא נקט ס"ט דאפי' הספק לא מועיל להתיר חד בחד משום דהוה ספק ראשון בגופו והב' בתערובות. וכ"ת מאי קמ"ל הא כבר אמרנו בס"ח דספק א' בגופו ושני בתערובות לא מהני התם בדברים חשובים דאפי' רוב לא מהני וכאן שאין חשובים מהני רוב. ושם בעינן ג' תערובות לענין לאכלם אדם א' וכאן בספק גם התערובות הראשון אם יש רוב מותר לאדם א'. והדין דסי' ק"ט דאין לאדם א' לאכלן מיירי בודאי איסור

[לב] שספק ראשון היה בגופו וכו'. עש"ך ס"ק ס"א תמה אהמחבר דס"ל בס"ח בודאי איסור בעינן ג' תערובות וא"כ כאן בספק איסור פשיטא דתערובות חד בחד לא מהני דכיון דליכא רוב אין כאן רק ס"ס דספק איסור ודספק שמא לא זהו האיסור וס"ס כזה פשיטא דלא מהני להמחבר דאל"כ הי' די בודאי איסור בב' תערובות ע"ש ובדיני ס"ס אות ד'

והנה הרב כאן כ' טעם שני דס"ס זה לא מהני משום דהספק ראשון כבר נאסר מה"ת והט"ז והש"ך פלפלו בשני טעמים אלו. והנה הנ"מ בין הנך ב' טעמים שלא יועיל ס"ס כזה כגון אם מונחים ב' חתיכות לפניו א' שומן ואחת חלב ואחר שנפל לו הספק איזהו חלב ואיזהו שומן נפלה אחת מהם בשומן ברור חד בחד דהם מותרים דבכה"ג הס"ס טובה דעל כל אחת מהשנים אלו נאמר שמא היא השומן של בירור ואם היא מן תערובות ראשון שמא היא השומן מהראשון ואין זה חשוב ס"ם משם א' דעכ"פ הספק של שומן ברוב מתיר יותר קצת מהספק שמא השומן הראשון משום דעל השומן הראשון הי' חזקת איסור משא"כ השומן השני דלא הי' עליו שום ריעותא עד עכשיו, ואין כאן משום ספק אחד בגופו דשני הספיקות הם בתערובות וכ"ז אם הטעם משום ספק ראשון בגופו אבל להטעם של הרמ"א משום דהספק ראשון כבר נאסר מה"ת אז הדין דכאן חמיר יותר לאסרו מה"ת דעיקר חיוב א"ת המפורש בתורה היא בכה"ג דאלו בחתיכה אחת ספק חלב או שומן ליכא חיוב א"ת למ"ד בעינן איקבע איסורא. ולדברי הש"ך בכללי ס"ס מסיק דכל שהאיסור נתחזק תו אין דנין בו ס"ס וא"כ אפי' חתיכה א' ס' חלב ס' שומן אין להתירו בס"ס אא"כ בדבר שאינו חשוב בעינן רוב ובד"ח בעינן ב' תערובות להתירו לשני ב"א או ג' להתירו לאדם א' כדלעיל

ויש לחקור אם בב' חתיכות אחת חלב ואחת שומן אם מועיל ההיתר דס"ו כשנפל אחד לים להתיר השני דלכאורה י"ל דוקא בדין דס"ו דהי' רוב והי' מותר מה"ת אלא דרבנן החמירו בדבר חשוב שלא יועיל רוב והם אמרו להתיר בנפילה לים. אבל לא בכה"ג דאיקבע איסורא. ואפי' בלא איקבע כה"ג רק שנתערב איזה איסור חד בחד לא יהני נפילת האחת להתיר השני. ונ"ל ראי' לזה שלא יהני כה"ג הנפילה דהא יש חיוב א"ת כשאכל הראשון משניהם וממילא כשאכל אח"כ השני חייב חטאת דאם אין חטאת בשניהם אין א"ת באחת. ואנן קי"ל דגם באכל אחת מהתערובות בשוגג דהותרו השאר כמו בנפל לים ע"ש בהמחבר וא"כ כשאכל הראשון בשוגג ממילא הותר השני ואין חיוב חטאת וכשאין חטאת אין א"ת. וע"כ דאין היתר זה דנפל לים רק ברוב דמותר מה"ת והם אמרו לאסור מחמת חשיבות והם אמרו להתיר ע"י נפילה לים. ונ"ל מכאן ראי' למ"ש הש"ך בדיני ס"ס דחד בחד הוה כגופו של איסור ע"ש מאות א' עד אות כ"ד. ועכ"פ הרויח במה שנפל אחד לים דתו לא איקבע איסורא על השני ואם יפול השני הזה עוד לחתיכת שומן ותתערב עמה שיהי' התערובות השני מותר כמ"ש לעיל דבין לטעם של ס"א בגופו והשני בתערובות ליכא דכאן שני הספיקות בתערובות שמא השומן של השני אני אוכל ושמא השומן מהראשון נשאר ואני אוכלו. וגם אם הטעם דספק ראשון אסור מה"ת י"ל דאחר שנתבטל הקביעות ותו אינו בר חטאת עכ"פ. ומותר בכה"ג תערובות שני. ומזה נדע דבאם נתערב איסור תורה חד בחד ונפל א' לים או נאכל בשוגג אף דנתחייב א"ת כשהי' א' חלב אבל אם אח"כ נתערב השני עוד חד בחד דהם מותרים מס"ס טובה דהספק ראשון אינו בגוף וגם תו אינו אסור מה"ת אחר שנאבד האחד דתו לא איקבע איסורא

והנה הפ"מ היקל בלא"ה בה"מ בספק אחד בגופו והשני בתערובות וס"ל עיקר טעם הרמ"א דהספק א' הי' אסור מה"ת וזה יצוייר יותר בחתיכה אחת ספק חלב ס' שומן שנתערב דנפל ממנה לים לא יצוייר בה ופשיטא דהתערובות אסור דעכ"פ ספק ראשון הי' אסור מה"ת. מתוך קוצר דברים אלו נדע דלפעמים חתיכה אחת ס' חלב ס' שומן יהי' חמור יותר משני חתיכות א' חלב ואחת שומן אף דלחיוב א"ת ב' חתיכות מחייבים אותו א"ת ולא בחתיכה אחת ספיקא אבל באופנים שכתבתי יבא קולא בב' חתיכות מבחתיכה א' ודו"ק בכ"ז כי זהו בירור הדברים

[לג] ספק אם מחיים או אחר שחיטה. בסי' נ"ג החמיר הרמ"א בנשמט אבל כאן לענין הס"ס באמת שייכא בשניהם ומ"מ אם השבר או השמוט נראה בעיניו יותר שהי' אחר שחיטה מבחיים יכול להקל דכל חומרת הרמ"א בשמוט יותר משום דבשמוט יש איסור אפי' אם נשמט בהתחלת השחיטה שמא אז ניקבה הריאה אבל גם זה לא שכיח דברגע כזאת תינקב הריאה לכן אם נראה יותר הכאב חדש יכול להתיר

[לד] ועס"י נ"ג. דאנן אין בקיאין בבדיקת ריאה של עוף ומחומרא זאת נקיל יותר להעמיד הדין על ס"ס ולהתיר כמ"ש בס"ק שלפ"ז עכ"פ באם נראה הכאב חדש

סעיף י

ריאה טרפה שנמצאת בין ריאות כשרות [לה] ואמר הבודק שהיה יודע מאותה סירכא ובשוגג נתערבה בין הכשירות ובכבשים עדיין לא הי' עירבות [לו] הכבשים מותרים

[לה] ואמר הבודק. כלומר שמתחלה נשחטו כבשים והיתה ביניהם באמת ריאה אחת טרפה וכבש א' טרפה. ואח"כ שחט עוד כבשים והכשיר כולם ואח"כ נמצא בין הריאות הכשרות ריאה א' טרפה והי' החשש אולי שגג הבודק ולא הרגיש בהסירכא כגון שהיתה סרוכה מאונה לטרפשא ואם הדבר כן יש כאן תערובות. ובמקולין הוה קבוע ואין מועיל רוב וכששאל המורה להקצבים אמרו מעולם לא נתערבו טרפה בין הכשרות. ויש לפרש לכאורה לשון