חידוד הלכה קלט

ויצוייר כזה אם תשע חניות מוכרים ביצי טרפה ואחת כשרה דנדון בקבוע וכשלקח מאחת אסור אם לא בפירש מהחניות. ובביצת נבלה מסופק אם נדון בקבוע כזה. ונ"ל ראי' דגם בדרבנן אמרינן כל קבוע כמע"מ מדבעינן ביוחסין תרי רובי מחשש שמא אזלא היא לגבי' והוה קבוע וחשש יוחסין היא מדרבנן דמדאורייתא ספק ממזר מותר. מיהו י"ל די"ל עיקר בדאורייתא ואין כאן מקום להאריך יותר ובדיני ס"ס אכתוב עוד בל"נ

סעיף ז

דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו. כבע"ח וברי' [כב] וחהר"ל ודשיל"מ שנתערב באחרים [כג] ונאכל אחד מהם בשוגג בין שאכלו הוא עצמו בין שאכלו אחרים בשוגג] [כד] או נפל מעצמו לים [כה] בענין שנאבד מן העולם היתר וכל האחרים שתולין אומר האיסור הלך לו ודוקא שיאכל הנשאר [כו] ב' ב' ביחד דממ"נ איכא חדא דהיתירא אבל לאכלם א' א' אסור: הג"ה. ואפי' לאכלם ב' אסור לאדם א' לאכול כולם [כז] ואפי' ב' בא' אין לאכלם כולן בב"א

[כב] וחהר"ל ודשיל"מ. הש"ך חוכך להחמיר בדשיל"מ כלק' ס"ח בס"ס והחו"ד מתיר

[כג] ונאכל. הש"ך וט"ז חולקים אהיתר דנאכל והחו"ד מתיר ע"ש

[כד] או נפל. עש"ך סקמ"ב וזת"ד דאם נעשו כאן ב' היתירים היתר שפירש א' מהתערובות דס"ו והיתר דנפל לים דס"ז. אז אם אותו שפירש נפל לים לא הועיל כלום להתיר השאר דהא מהתערובות לא נפל (ועוד דעל הפירש אמרינן דההיתר נפרש ועל נפל לים אמרינן דהאיסור נפל וא"א לדון ב' היפוכים על דבר א') א"א אחר שפירש א' נפל מהתערובות הנשאר א' אז הותרו כולם. וזה שפירש לא מגרע ההיתר דנפל. דנהי דאמרינן על אותו שפירש שהי' היתר משום דכל דפריש מרובו פריש מ"מ אמרינן על השני שנפל שהאיסור נפל. ואם הי' שלשה ונפרש א' ואח"כ נפל מהשנים לים מכ"ש דניתר השלישי דא"א עכשיו לומר מרובא נפל דלא נשאר רוב עכשיו וההיתירים דומים זה לזה יותר

[כה] בענין שנאבד מן העולם. עש"ך דכ"ז שישנו עדיין בעולם אסור דאכתי צריך לדון עליו וצ"ל דאם הוא ביד נכרי דאין לנו נ"מ מאותו חתיכה לענין איסור דמותר. ודוקא דבר שאין הישראל קונה אותו מיד נכרי כבשר וכה"ג

[כו] ב' ב' ביחד. נ"ל דגם בדין דפירש א' מהתערובות דס"ו ג"כ אין לאכלו בפ"ע רק עם אחד של היתר דאותו שפי' והותר בפ"ע לא עדיף מאותן שנשארו אחר הנפילה. ובירושלמי ערלה פ"א ה"ד הצריך שיפרשו ג' ואז הותרו האחרים בלא נפילה לים דאמרינן האיסור ורוב מהיתר נפרשו ע"ש והתימא על הפוסקים שלא הביאו ד"ז

[כז] ואפי' ב' בא' וכו'. הט"ז וש"ך תמהו ע"ז הדין ע"ש באריכות. והחו"ד תי' דה"ק כשאירע מקרה זאת לשני ב"א וה"א דיכול כל א' לאכול חלקו לבדו ויתלה האיסור בשל שני קמ"ל דל"ש ואסור לאכול כל חלקו בב"א. וע"ע בחו"ד דגם מותר לבשל שנים ביחד ונ"ל דעכ"פ בבישול יוסיף עד ס' נגד אחד וההוספה מותרת. דע דיש חילוק בין דין דכאן דנפל לים ובין דין דלעיל ס"ו בפירש אחד מהתערובות דהתם בעינן שבשעת פרישה נשתייר רובא ובנפל לים מותר אפי' לא נשאר רוב אלא נפל מחציתם לים דאדרבא כל שנפל יותר ההיתר ברור יותר

[הערה. ואם הי' התערובות בין ג' מינים באופן שמצייר הש"ך בסי' ק"ט כגון ששחט עגל וכבש ועז ונודע שאחד נשחט שלא כהוגן. ואז אם למשל נפל העגל לים עדיין לא הותרו האחרים דמנ"ל דהעגל הי' האיסור. וכן בהיתר דפירשו א"א להתירו מטעם דמרובא פריש דא"כ אתה דן העגל למין היתר ובשנים אלו יש האיסור ואתה מקלקלם יותר מיהו בהיתר. דפירש אכתי אין זה סתירה כ"כ אבל בהיתר דנפל לים א"א להתיר והש"ד בסי' ק"ט הניח בצ"ע וא"כ כל הנך היתירים אינם רק במינו. אבל יש עוד סניף להתיר גם בא"מ כיון דרוב פוסקים והרמב"ם בראשם ס"ל דחומרת חשיבות אינם רק במינו ומכ"ש דשיל"מ דלכ"ע אינו רק במינו וממילא מותר גם להמחמירים בדברים חשובים גם בא"מ עכ"פ בהיתר דנפל לים]

סעיף ח

דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב באחרים [כח] ונפל מתערובות זאת לשנים אחרים, ונפלו מן הג' לשנים אחרים הרי אלו האחרים מותרים שהרי אחד מן התערובות בטל ברוב. ואם נפל א' מתערובות ראשון לאלף כולן אסורות. ולא נאמר בטל ברוב [כט] אלא להתיר ס"ס שאם יפול מתערובות ב' למקום אחר אין אוסר: הג"ה. ומ"מ אין לאדם א' לאכול כולן. ודוקא כשהחתיכה שנתערבה היתה ודאי איסור אבל [ל] ספק איסור שנתערב ונפל מהתערובות למק"א התערובות השני מותר. י"א דדשיל"מ אין להתיר מכח ס"ס וטוב להחמיר אם לא לצורך מאחר שי"ל היתר בלא"ה

[כח] ונפל מתערובות זאת וכו'. הש"ך מסיק דבאמת תערובות שני שרי ורק שאין לאכלם בב"א ותערובות ג' יכול לאכול בב"א ואם ספק איסור אפי' של תורה מותר גם תערובות שני לאכלו בב"א. ובדרבנן תמיד מותר תערובות ב' בב"א. ובס"ד ביארנו באורך

[כט] אלא להתיר ס"ס. כלומר דאין הרוב מועיל אפי' ש ע"י כמה תערובות אי לאו מטעם ס"ס. ולכאורה קשה א"כ יהי' מותר תערובות ב' לר"ת או ג' לר"י גם חד בחד. י"ל דגזרו משום שאר תערובות חד בחד ובדרבנן י"ל דגם חד בחד מותר כל שהי' בפעם א' רוב

[ל] ספק איסור. ע"ל ס"ק כ"ז בהיתר ביצה הנפרשת בחילוקים בין אם היתה התרנגולת ספק טרפה או ודאי. ובדיני ס"ס בסוהס"י אבאר בעז"ה

סעיף ט

[לא] ספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות עד שיהא רוב היתר אם הוא מדברים שמועיל בהם ביטול. שכיון [לב] שספק ראשון הי' בגופו אין להתירו מכח ס"ס: הג"ה. וי"א הטעם הואיל וספק ראשון מדאורייתא לא נוכל לומר עוד ספק שאין כאן איסור