חידוד הלכה יג

[ל] ואז מותר הכל. עט"ז דמה שיצא נתבטל בס' ומה שלא יצא הוה דם איברים שלא פי'. והביא קו' הב"ח על הרא"ש. והש"ך הביא קו' זאת בשם הדרישה בסי' ע"ו ותי' שם שאני צלי' שלא פירש מחיים וי"ל שלא פי' כלל ונשרף הכל. והקשה הש"ך דהרא"ש כ' להדיא דאפי' מה שפירש חותר. והרא"ש לטעמי' דמתיר גם במולח בכשא"מ מה שחוץ לציר והפ"מ והמ"א אוסרים ועחו"ד באורך. ולי"א דין קדרה ב' כראשונה. ונ"מ לדידן בה"מ או לכ"ש. ואם בישל חתיכה זאת עם עוד ב' חתיכות בטילה ברוב דחהר"ל אין כאן דאין איסורה מחמ"ע. והט"ז ס"ק ל"ה כ' דאפי' קודם בישול אם נתערבה בתרי דמותרים ר"ל כשאין לו מלח לחזור ולמלוח כולם או שירא שהשנים יפגמו מרוב מלחם. ומה"ט גם משום דשיל"מ אין כאן. גם כ"ז שלא פירש הכל מותר וכשיבשלם ביחד יתבטל איסור דרבנן דדם שבשלו. והש"ך כ' דה"ה אם רק שמוהו בכ"ר רותח מותר. והש"ד בשם המנח"י כ' דבעי שיתחמם גוף החתיכה ויהי' יס"ב וסתר דבריו ונ"מ בבשר ששמוהו ביורה רותחת חלב וסלקו הבשר קודם שנתחמם שיהי' יס"ב דמותר בהנאה ובפרט בבשר שור. ומסתמא אין מלח הרבה בחלב דא"כ היתה פגום וע"ל סוס"ק כ"ז. והחלב אסורה בהנאה דלחלוחית הבשר נתבשל בה. וצ"ע אם נאמר דין דתתאה גבר גם לאיסור הנאה דבב"ח. וא"כ לא נאסרת גם. החלב בהנאה כ"ז שלא נתחמם הבשר ובסי' צ"א סק"ד כתבתי מזה ואכ"מ

ודע דגם אם נידח הדחה א' הדין כן רק שנצטרך גם ס' נגד דם שע"פ. ועט"ז ס"ק כ"ח בתרנגולת חלולה שיש חשש שהדם שבתוכה פירש ממקל"מ ויהי' אסור אפי' בה"מ. והנקה"כ מתיר כשנוטלו ממנה הב"מ והריאה אבל לגופי הדפנות לא נחוש דאם נפרש מהדופן נחלק לכל הקדרה ולא נדחק לדופן השני. כ' הבל"י אם נשפך וא"י אם הי' ס' יש להתיר אם יש עוד צד להקל

[לא] אותה החתיכה. כ' המפורשים משום דנתבשלה בדמה וגורם שהדם פירש בה ממקל"מ. והמחבר מיקל וס"ל דמה שנפרש נחלק ומה שלא נפרש לא יצא לחוץ כלל (עקו"א ה')

ונסתפקתי אם לא מלח מעוף רק צלע אחת ועדיין צלע שני דבוקה בה ונתבשלה כך אם נצריך ס' נגד כולה. ולכאורה למ"ש הט"ז בס"ק כ"ח בתי' ב' משום א"ד. ודאי דכאן כל העוף חשוב א"ד ונצריך ס' נגד כולה. ואפי' לטעם פי' ממקל"מ יש חשש שפירש מצלע זאת לצלע ב' ויצטרך ס' נגד כולה. ואח"כ יהי' כל העוף אסור. מיהו י"ל כיון דדין חנ"נ ליכא כאן לכ"ע משום דקודם בישול לא הי' בו שום איסור. וגם כשנתבשל אלו היינו יודעים כמה דמא נפק מיני' לא הי' צריך ס' נגד הבשר. והראב"ד כ' באמת כן שיקח חתיכה כזאת וימלחנו ע"ג כ"מ ונראה תחתי' כמה נפק. רק דאנן צא סמכינן בזה ומשערין בכולו. אבל כאן דידעינן בבירור דלא נפק דם רק מצלע אחת פשיטא דא"צ ס' רק נגד החלק שלא נמלח. וגם לענין איסור החתיכה אם נכיר החלק שלא נמלחה יחתכנה. והפ"מ ס"ק ט"ו יעץ גם קודם הבישול לקצץ צד שלא נמלח ולמלחו. ורק חשש שמא יהי' קצת מהחלק שנמלח קודם ותיאסר אם יהי' חלק זה למטה. וכאן ליכא חשש זה. ואם אינו מכיר החלקים. לא מבעיא אם מכיר ויודע שהצלע שנמלחה היתה גדולה מעט יותר דהכל מותר דרוב משהו סגי אלא אפי' א"י הכל מותר כמ"ש הש"ך בסי' ס"ו להתיר ביצת דם חד בחד משום דא"א לצמצם ואולי הביצה האסורה היתה קטנה מעט ונתבטלה. ואמרינן ממ"נ על כל אל אם היא דהיתירא הרי טוב ואם היא דאיסורא שמא חברתה ב ב גדולה ממנה ונתבטלה ואין כאן איסור. ושם מקיל משום דהיא ספק איסור וכאן עיקר הדין משום חומרא. ודם שבשלו דרבנן. ובפתיחה לתערובות בפלפול הרשב"א עם החכם השואל יבואר בדברינו ואכ"מ

הפ"מ מ"ז ס"ק כ"ט מביא ד' הפר"ח אות מ"ב דהחתיכה מצרפת לס'. והפ"מ כ' דמדקדוק לשון המחבר דכ' ס' כנגדה משמע בלא היא. וי"ל דדמי לכחל בסי' צ' דמצרפת לס' דגם שם סברתו כך דכ"ז שלא נפרש החלב אין איסור ומה שנפרש יצא לחוץ ע"ש כן נ"ל

וכ' עוד למה דקי"ל איסורין מבטלין זא"ז אם נפל כזית כבד חי וזית חלב לא יסייע אחד לבטל חבירו דהכבד פולטת ואינה בולעת וליכא ס' נגד החלב. משמע אבל איסור דם בטל. דהחלב מסייע לבטל. אבל נ"ל להיפוך דגם בחלב יש דם דמחזיקין דם בחלב ונמצא ב' זיתי דם. ולפי"ז גם אם נפל בשר שלא נמלח עם זית חלב דאסור מחמת ב' זיתי דם דבשניהם יש דם. רק למאי דקי"ל דם שבשלו לאו דאוריתא יש להקל בנשפך. אבל משום חלב ליכא בבשר עם חלב בנשפך דאיסורין מבטלין זא"ז. ולענין דין דלעיל דמצרפין גם החתיכה ורצה חכם א' לומר דאם יש שם בקדרה כבד דלא מצרפת דפולטת ואינה בולעת אבל זה אינו דאם הכבד צלוי' מכבר אז שפיר בולעת דכבר פלטה ויצאה מטבע פליטה ובאת לטבע בליעה. ואם לא נצלה א"כ צריכין ס' נגדה. ואז שפיר נצרף אותה דהכי אמרינן נ"ט חלקים פירש ממנה וחלק א' נשאר בה ואין חילוק בין כבד לשאר בשר. והיא אסורה דכן קי"ל בסי' ע"ג ע"ש בט"ז סק"ח

קו"א לחידוד סקל"א. (ה) בחידוד סקל"א כתבתי אודות תרנגולת שנמלח ממנה צלע אחת ונתבשלה כולה דא"צ ס' רק נגד החצי שלא נמלחה. עכשיו במהדורא אביא ראי' לזה דהש"ך בסי' ע"ה סק"ח התיר בב"מ שבשלה בל"מ שדי בס' נגד השומן שעליהם ואז גם הב"מ מותרין דאין מחזיקין דם באופן רק בשומנן עכ"ל הרי דלא חש משום פירש ממקל"מ דאין הדם נדחק למקום שאינו שם בטבע דרק בבשר שמוחזק בדם י"ל דהדם כשנדחק דוחק עצמו למקומות אלו עד שלא בא לקדרה אבל בב"מ שאינו מקום דם גם בשעת דחיקה לא נדחק לשם רק הולך לתוך התבשיל כולו ביושר וסברת אין דם מפעפע למעלה הוא בסברא כזאת דהדחק מורידו ולא מעלהו. ולפי"ז גם בנדון דידן החצי שכבר נמלחה ונתרוקנה מדם שוב לא יתדחק הדם לשם מעצמו. וא"ל דשאני חלחולת שמעולם לא החזיקה דם בטבעה אבל כאן הבשר הוחזק בטבעו עם דם ורק שנתרוקן. מ"מ לא גרע מדם אין מפעפע למעלה אף בבשר שמוחזק בדם ועוד הא אנן מניחין חתיכות ומולחין זו אחר זו כלק' סי' ע' אף שאחת כלה זמן פליטתה קודם ול"ח שתבלע מחברתה. וע"כ דכשנתרוקן מהדם שוב אין הדם חוזר לאותו מקום מעצמו. ורק דמ"ש הש"ך שם עוד סניף משום דגם השומן לא מוחזק כ"כ בדם דמשמע לכאור' דאלו בבשר כה"ג הי' חשש גם על חציו שנמלח ונתרוקן. א"א לדייק כן ורק לרווחא דמילתא אמר דהא הש"ך עצמו כאן ס"ק מ"ו כ' דא"א חנ"נ וא"ד וע"כ דלא חיישינן שהדם יחזור למקום שנתרוקן דזה טעם דבוק דאמרינן דממהר לבלוע ובדם לא אמרינן כן כמ"ש. שוב ראיתי בסי' כ"ב לענין הורידין כ' בסק"ח דא"א בגידי שבצואר חנ"נ כמו בלב שנתבשל בלא קריעה דהורידין אי"ל דם עצמו בטבע רק מה שכנוס בהם אבל הלב י"ל דם טבעי ג"כ וכשבשלו יוצא דם הכנוס דרך דופנותיו ובולעים משא"כ כאן דהכל מגולה לקדרה: