חידוד הלכה קלח

ונעשו תלושים ממילא נתבטלו למפרע ע"ז אמר שלא יתכוין בלקיטה כדי שיועיל הביטול דדומה למתכוין לבטל. ורי"א אף יתכוין בלקיטתו כדי שיועיל הביטול למפרע דאין זה דומה למבטל איסור שהוא עצמו עושה הביטול משא"כ כאן דהביטול יש שם בעין מכבר רק שאינו מועיל בחיבור ולכן פסק הרמב"ם בפ' ט"ז ממא"ס כר"י. אבל אם בהנטיעות גופייהו אין שם מאתים ודאי דכולם אסורים ואיך שייך להתיר ללקוט ולערבם בין מאתים פירות דהיכן מצינו היתר זה דנהי דא"א חנ"נ להצריך ר"א נגד כולם אבל עכ"פ צריך להוסיף כפי חשבון כמאמרם אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון לכן כאן שהבהמות עצמם כבר יש בהם כדי ביטול וקבוע דאורייתא אין כאן כמו שהבאתי מירושלמי שם ודאי דהמורה יכול להתישב בדבר ובלבד שלא יורה מחידוש דברי כי לא כתבתי רק להערה ומאן דיהיב חוכמתא לחכימין יעזור להמורים שלא ישגגו בהוראה. אמנם עכ"פ יש להתיר ב' החצאין בדין דלעיל בלא שום גמגום ודי לאסור הבהמות שנשארו בקביעות

סעיף ו

בע"ה ושאר דברים חשובים שנתערבו בהיתר שאין בטילים אפי' באלף אפי' אם פירש א' מן הרוב [יח] אחר שנודע התערובות אסור בשהפרישו בבמתכוין. אבל אם [יט] פירש ממילא שרי: הג"ה. והא דאסור אם הפרישו במתכוין היינו שלא פירשו רק מעט ונשארו מקצת מהאסורין במקומן. דאז חיישינן שמא יקח מן הקבוע. אבל אם פירשו [כ] כולן ביחד ולא נשאר במקומן כלום. ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרין רק ב' אחרונים אסורין. [כא] ואם נתערבה תרנגולת טרפה בין כשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע"ג דהתרנגולות חשובים בע"ח ולא בטיל לגבי ביצה אזלינן ב"ר

[יח] אחר שנודע. אבל אם פירש קודם שנודע פשוט שמותר כדלעיל ס"ה ועוד דקודם שנודע לא שייך לומר הפרישו במתכוין. אלא דאפי' למ"ד דגם פירש ממילא אסור מ"מ קודם שנודע שרי עש"ך. וכ' הפמ"ג דאם המפריש לא ידע ואחרים יודעים צ"ע דהא בקבוע דאורייתא אם רק אחד יודע הוה קבוע ואסור. ועמ"ש בדברינו לעיל בס"ק ט"ז בפלפול החו"ד אם פירש קודם שנפל הספק מהני כקודם שנודע הדין על בוריו ובמ"ש שם ופלפול זה שייך גם כאן

[יט] פי' ממילא שרי. הש"ך הביא דיעות אי שרי פי' ממילא. והנה כ"ז שפירשו המועטים הם מותרין דתולין לומר איסורא ברובא נשתייר ונסתפקתי אם פירשו מקצתן בצמצום אם להתיר. ודע דגם אותן דיעות דמחמירין כאן גם בפירשו ממילא מ"מ מודים בדין דלעיל ס"ה דשם פירשו קודם שנודע הטריפות דהי' הכל מותר. ש"ך ועפ"מ ש"ד ס"ק ל"ו ל"ז אם גם נתפזרו כולן צריך להיות שוגג והנה הרמ"א כ' כאן בנתפזרו כולן ובשעת עקירתן פירשו מקצתן אותן שפירשו אז מותרין וכו'. היינו שיכול במתכוין אח"כ להפריש מן המפוזרים ולאכלם ורק שישארו ב' אחרונים באיסור. והש"ך מסיק דכשנתפזרו כולן כולן מותרים

הפ"מ בס"ק ל"ז בסופו חקר בט' צבורין מצה וא' חמץ ובא עכבר ושקל קודם זמן איסורו אם לומר דדינו כפירש קודם שנודע הספק דכאן דכיון שבשעת פרישה לא הי' לנו שום נ"מ מהפרישה דהי' הכל היתר לכן אין חוזר לאיסורו

ולכאורה יש לדמות ד"ז לחקירת החו"ד דהפרישה של הבהמה בחייה אין שמה פרישה להתיר משום שאז לא הי' שום נ"מ בין זה לזה וה"נ נאמר כן דאין בפרישה זאת של יום י"ג כדי להתיר על אח"כ. אמנם ראיתי להתיר מטעם אחר דדומה לנולד האיסור בתערובות דההיתר קדים להתערובות וזמנו. דזה מהני להתיר גם בדבר שיש לו מתירין לעיל סי' ק"ג וזה נובע מדין המרדכי בגיגית ענבים דרוכים מערב שבת והיין זב בשבת ע"ש וה"נ כן. ולפי"ז יש להתיר יותר כשהי' נודע קודם הפסח כלעיל סי' ק"ט, וכ"ז בע"פ עד הלילה שיש ביטול לחמץ ורק מחמת קביעות הי' איסור שפיר י"ל דלא רק הנפרש מותר כמו שמצייר הפ"מ אלא דהכל מותר. ובפרט בפירש דפשיטא דהנפרש מותר אפי' בפסח, אבל כל התערובות א"א להתיר בפסח משום דאז אין מועיל שום ביטול אפי' בלא דין דקביעות להמחמירים בדין חוזר וניעור ואין כאן מקום להאריך יותר. ואם יש תשע חניות מוכרות מצה וא' מוכרי חמץ ובא אחד וקנה קודם זמן איסור וא"י מאיזה לקח דמותר דאז לא שייך עדיין שם קבוע לאיסורי חמץ שנאמר כל קבוע כמע"מ

[כ] כולם. עמ"ז סק"ז באריכות דבנתפזרו כולם אפי' בידים מותר בחולין רק בקדשים מחמירין והת"ש סי' ט"ז אות מ"ז החמיר לעשות הכיבוש ע"י נכרי

[כא] ואם נתערבה תרנגולת. לאו דוקא דכ"ש אם לא נתערבה רק הביצה בספק אם מהטרפה או מכשרות דמותרת מטעם כל דפריש וכו' רק נקט נתערבה לרבותא דאף דלהתרנגולת עצמה לא מהני הפרישה מ"מ להביצה מהני. ולהתרנגולת דלא מהני היינו כשהיא חד בחד כמ"ש בס"ק י"ד ואם היו ג' הי' מהני הפרישה מעצמה שלא במתכוין וכאן בביצה לכ"ע מותר. וע"ל בש"ך בכללי ס"ס באם היו בחצר ב' תרנגולים א' ודאי טרפה ואחת כשרה ונמצא שם ביצה אחת בין שנתערבו התרנגולים חד בחד בין שלא נתערבו הביצה אסורה דא"א לומר על הביצה שמא מכשרה ולהתירה משום זה דהא א"א לומר בה כל דפריש וס"ס אין כאן. וכן אפי' התרנגולת ספק טרפה ואין שם אלא ביצה אחת כ' שם באות ה' להחמיר ובאות ו' להקל משום ס"ס שמא אינה טרפה ושמא הביצה מהכשרה והוספתי שם דיותר יש לתלות הביצים בהכשרה דהטריפות אין מולידים ורק חשש נגמרה באיסור אבל הכשרה עלולה יותר להטיל. ואפי' נודע ספק טריפותה קודם מציאת הביצה ע"ש. ואם יש שם ב' ביצים פשיטא להתיר באם התרנגולת רק ספק והיא חד בחד. ואם היא ודאי טרפה י"ל שיש על כל ביצה ב' ספיקות שמא הטרפה לא הטילה כלל [דיותר עלולין הכשרות להטיל מהטרפות שאין בהם רק חשש גמר באיסור] ואת"ל הטילה שמא זאת הביצה אינה ממנה ע"ש באורך אמנם כאן מיירי ביש שם הרבה ביצים דהביצים י"ל דין פירש. וע' בש"ך ס"ק ל"ח. ונ"ל דלגבי הביצה ל"ח שמא יקח מהביצים הקבועים בהלול שמטילים שם ולא עוד אלא דכל הביצים שבלול מותרים שכן מוכח מפשטות דברי הרמ"א. אבל י"ל דהרמ"א לא מיירי כשידוע שגם הטרפה הטילה דאם ידוע שגם הטרפה הטילה ודאי דהביצים אסורין ובעינן פרישה לביצה אחת ממקום קביעותן אבל במקום הטלתן ודאי דאסורים דהשתא יש חשש קביעות על הביצים עצמן כמו על התרנגולים אא"כ אין להם מקום קבוע להטלתם רק זאת מטלת בזוית זו וזאת באחרת אז יש להתיר. וכ"כ הש"ד בשם הכרו"פ דהש"ך שלא בכונה כ' כן אלא דהביצים מותרים בכ"ע והיינו באופן שכתבתי שאינם קבועין במקום הטלה. וכ"ז בביצת טרפה שאסורה מדאורייתא אבל ביצת נבלה שאסורה מדרבנן בכ"ע מותר. ונסתפק הפ"מ אם אמרינן דין קבוע באיסור דרבנן