חידוד הלכה קלז

וראי' לזה דלק' בס"ו בדבר חשוב שנפרש אחד מן התערובות במתכוין דאסור ואפ"ה אם נתבטל כל התערובות דניידי כולם ואינם קבועים כמ"ש הרמ"א שם דמותר גם מה שלקח קודם שנהרס קביעותם. ושם האיסור ישנו בעולם רק הקביעות נתפרד ומכ"ש כאן דכל האיסור נכלה מן העולם. וכן בס"ז בנפל א' לים דהותרו כולם למפרע ע"ש בש"ך ס"ק מ"ב. וכיון שאני מיראי הוראה [דרק המורים בחזקה אין יראים מההוראה] אמרתי בכה"ג לעשות תערובות לחתיכה זאת ולהביאה לידי ס"ס שבס"ד ושם עדיין האיסור קיים לא התיר המחבר אלא בנתערב ממילא אבל כאן יכול לערבה בידים. ובחידודי ס"ק י"ז בהיו קביעות של ט' מצה ואחד חמץ ונטל ביום י"ג ככר א' מהקביעות דהככר מותר אף אחר שבא זמן האיסור דאין אומרים קבוע למפרע וממילא גם אם נטל בפסח מהקבוע ועבר הפסח וניתר הכל [כגון שהי' החמץ של נכרי] דגם מה שנטל מהקביעות בזמן איסורו דמותר דכשאין איסור אין חומרת קבוע לחול ובפרט דחומרת חמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא מטעם קנס דפשיטא דמותר. כ"ז כתבתי כאן דרך אגב

סעיף ה

מי שלקח בשר מהמקולין אפי' חהר"ל ונמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה עד שלקח וגם א"י מאיזה הן לקח. כל מה שלקח קודם שנמצאת הטרפה [טז] מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא אחר שפירש. וכיון שהרוב כשר מותר אבל ליקח מכאן ואילך [יז] אסור ואפי' חתיכה שאר"ל שאין הכל בקיאין ויטעו בין חהר"ל בין אין ר"ל

[טז] מותר. ואם פירשו כולן מהמקולין קודם שנודע הספק הכל מותר. ובמהדורא בתרא שכתבתי לעיל לסעי' ד' הוכחתי דמה"ט כאן מותר אפי' חהר"ל אף שכל ההיתר משום רוב כדמסיק המחבר ובחהר"ל אין מועיל רוב רק ס"ס כלק' ס"ת והוכחתי שם דבאמת אין במקולין משום חהר"ל דאין שם מקום כיבוד רק מקום קנטור והכסף יענה את שלום הקונה ומה"ט בדין דט' חניות כשפירש דמותר לא חלקו בין אם פירש חהר"ל או חתיכה קטנה ועיקר חומרת חהר"ל ניתן כשהבשר בבית הבע"ב ולכן כאן מותר גם חהר"ל וכשילך לקנות עוד אחר לידת הספק שוב גזרו על הקונה שלא יקח משם כלום. דכל קנינו על סמך הרוב וגזרינן על ער"ל משום ר"ל כדמסיק

והחו"ד סק"ה כ' דא"א לצייר זה הדין אלא כשנמצא ריאה אחת טריפה כשהם מקובצין במקום אחד והבהמות נפרשו קודם ואז הוה דין פירש להבהמות ודין קביעות להריאות אבל אם אין שום קביעות בשעת לידת הספק אין זה נקרא פירש ממקום קביעות דלא הי' כאן שום קביעות וקבע אין כאן ופרישה אין כאן [כלומר והוה רק כשאר תערובות דחהר"ל אסור] אבל אם הכל נתפזר קודם לידת הספק והספק נולד בשעת פרישה אין זה נקרא פירש מהקביעות. דא"כ גם הפרישה שבחיותן יתיר הספק ופרישתן בחיותן הי' תמיד קודם ידיעת הספק זת"ד

ולי העני אין מזה ראיה שלא יועיל הפרישה שאחר שחיטה קודם לידת הספק. דשאני הפרישה דבחיותן שאז עדיין אין שום חוב לחקור אם תהיה טריפה ואפי' בדיקת הריאה עדיין אינה חיובית. לכן שפיר אין אנו יכולין להתיר על הפרישה שבחיותן. אבל אחר שנשחטו שכבר חל חיוב חיפוש מטריפות ולא מבעיא טריפות הריאה דחייב לבדוק אלא אפי' שאר טריפות שאינו חייב לחפש אחריהם אבל עכ"פ אם יראה איזה ריעותא תיכף חייב לשאלת חכם וכיון שנפרשו מקביעותן בין התחלת חיוב הבדיקה ובין מציאת הטרפה שפיר נקרא פירש מקביעות דבשעת קביעותם ג"כ הי' יכול למצא הטריפות וצ"ע

[יז] אסור. עט"ז סק"ד דגזרינן על שאר"ל אטו ר"ל וכבר כתבתי כ"פ בענין שאין איסור חשיבות חהר"ל במקולין רק בבית הבע"ב. והאחרונים הביאו מעשה דק' ווילנא שנשחטו ז' בהמות ונלקח ממקום הקביעות שתים וחצי ואח"כ נמצאת טרפה בב"מ של אחת מהן. והנה הארבע השלימות שבמקום הקביעות ודאי אסורין דגם ספק קבוע אסור והשנים שלקחו משם דפירשו ממקום קביעות קודם לידת הספק ודאי דמותרין. ורק על השני חצאין נפל מחלוקת בין המורים שם יש שהתירו גם החצי שבפנים מפני ההיתר דחציה שנפרש לחוץ מאותה הבהמה. ויש שאסרו גם החצי שבחוץ משום החצי שבפנים. ויש שהתירו החצי שנפרש ואסרו החצי שנשארת בקביעות

ונחזי אנן מהו החשש של אותן הבהמות דא"א לאסרם מטעם חהר"ל חדא דהמחבר כ' בסי' ק"א דתרנגולת שאינה מבושלת אינה חהר"ל ואף דכתבתי שם בסק"ו דאין כונתו שתהי' כבר מבושל לאפוקי בשר חי אלא לאפוקי בשר צלי או מלח או מעושן דאינם בדרך כיבוד ע"ש אבל בשר העומד לבישול הוה ר"ל והבאתי שם ראיות מש"ס וירושלמי

עוד כתבו שם דכבש שלם או חתיכה גדולה ביותר אינם בכלל ר"ל ואפי' להרמ"א שם דמחמיר בכבש שלם אבל עכ"פ בהמה גסה שלימה ודאי דאר"ל. ושם הבאתי מנו"ב חי"ד סי' ט"ז דקודם ניקור אינה ר"ל שזהו מחוסר מעשה יותר מעופות שאינם מרוטים מהנוצות. ומכ"ש ניקור של חלק אחורים הנהוג שם וחוץ ממה שהוכחתי כ"פ בס"ק הקודמים דביד הקצבים לא שייך חומרת חהר"ל דבא בשכרו ואינו מוותר ולא מכבד וכמ"ש התוס' בפ' הערל ובפ' התערובות דאפי' במתנות כהנים לא החמירו דיני חהר"ל משום שאין דרכם להחזיק טובה עבור מתנתם. ומכל זה מוכח דעיקר החשש על הבהמות מחמת קביעותם בחנות בשעת לידת הספק. וכדעת האחרונים שהבאתי באריכות בסק"י לעיל דלאו דוקא בהיו החניות מבוררין איזהו הם הכשרות ואיזה מהנבלה אלא אפי' אם הכל בספק כגון שנמצאת טרפה באחת מהבהמות שבאותן החניות זהו ג"כ נקרא קבוע ושם הבאתי שדעת הר"ש מקינון דכל שאין בירור לשום אדם איזה הכשרות ואיזה הטריפות אין זה בכלל קבוע והכל בחזקת כשרות ושם פלפלתי הרבה מזה. וא"כ כל האיסור שעל אותן הבהמות הוא לשיטת הסוברים דגם כשהכל בספק הוה קבוע כמע"מ והכל אסור ועש"ך סקי"ד ובש"ד שם. אמנם אני הקטן הראיתי בירושלמי ערלה פ"א ה"ד על המשנה דנטיעות של ערלה שנתערבה בין הנטיעות ובגמ' שם איתא בהדיא דכל שהאיסור עצמו בספק ואין שום אדם יודע איזה הוא דשפיר בטל בין בנבלה דחניות בין בנטיעות דהתם וכן העליתי בביאורי לירושלמי ע"ש וא"כ כיון שאין שום אדם יודע איזהו הטרפה מן הדין כולם מותרים רק שאסור לקנות מאותם הארבע שעדיין לא פירשו דכשיטלם לביתו חוזר עליהם חומרת חהר"ל ודין כזה נוכל לדמות לדין דמשנה ערלה שם בנטיעה של ערלה שנתערבה בין נטיעות דלת"ק שם אסור ללקוט מכל השדה ואם לקט יעלה בר"א כלומר כשיש ר' נטיעות כשירות עד הערלה מותר בדיעבד

ובלבד שלא יתכוין. הפי' הנכון כך דבאמת לא שייך ביטול במחובר דהקרקע שעומדת הנטיעה עליה אינה מתערבת ואין ביטול למחובר ורק כשלוקט הפירות