חידוד הלכה קלו

ב' ואין להתיר רק תערובות ג' משום דספק ראשון נאסר מה"ת. וזה ברור ונכון בס"ד

וראיתי בהגר"א תי' לקושית הש"ך מס"ח דבאמת גם שם מותר תערובות ב' ורק שאסרו לאדם א' לאכול הכל כדין תערובות רוב דיבש בסי' ק"ט וגם שם מותר תערובות ג' לאדם א' ע"ש

הנה עד כאן כתבתי תי' להקושיא בבירור הלכה הבא מתוך פלפול והוכחה ממשניות עכשיו אכתוב לך תי' בדרך פשוט. דכבר כתבתי בסק"ג בחשש קבוע דמתירין בתרי רובי כשיש רוב עיר ורוב סיעה. והסברתי הסברא דמועיל רוב שני אף דכבר נתבטל הרוב ראשון ע"י חשש דקבוע דשמא אזלא לגבי' ותירצתי דברוב שני שהיא רוב סיעה ליכא קביעות דכולם ניידים ואין מקומם חשוב קביעות דהם באים רק על זמן היריד לכן מותרת נמצא דרק רוב שני עושה ההיתר מדאינו קביע. וא"כ א"ש נדון דידן בפשיטות דכשאסרת הבשר שנלקח במקולין מחמת קבוע דמבטל להרוב. אבל עכשיו שנתערב ברוב שני שאין שם קבוע שפיר ניתר כמו רוב סיעה שמתיר אף שכבר נאסרה מרוב עיר

בסעי' ד' בדין דחתיכה שנלקח מחניות בקבוע ונתערבה באחרות דהמחבר מתיר מס"ס והרמ"א מביא יש. אוסרין והט"ז הרעיש איך מתיר המחבר והוא משו"ת הרשב"א דהא גם הרשב"א לא מתיר רק בקבוע דרבנן כלק' ס"ח חר"ל שנתערב מתערובות ראשון לשני. וגם הרמ"א למה אוסר מטעם שהאיסור במקומו הא גם בקבוע דרבנן ס"ל בס"ח דבעינן ג' תערובות

והנה בסמוך במהדו"ק הארכתי הרבה לתרץ בישובים נכונים ע"ש. ועכשיו אמרתי להשיב ידי ולתמהות על תמיהתם ביותר. ואמרתי כך. הנה יש לשאול בדין זה של המחבר במאי איירי האי בשר שנלקח מתערובות חניות ונתערב אם הוא חהר"ל א"כ היינו הדין דס"ח ושם יש ב' דיעות דעת הר"ת שם להתיר בב' תערובות ודעת ר"י בתוס' שלא להתיר עד תערובות ג'. וע"כ דמיירי כאן באין ר"ל א"כ קשה יותר דבשר שאינה חהר"ל אפי' ודאי נבלה בטילה ביבש ברוב ול"ל לטעם דס"ס והרמ"א למה החמיר. ולמה מצייר בלקח מהחניות דהוה קבוע אטו הקבוע עושהו נבלה ממש הא הקבוע עושהו רק ספק כאמרם כל קבוע כמע"מ כלומר והרוב זה אינו רק כחד בחד. ואם ודאי איסור בטל ברוב מכ"ש ספק. ע' רש"י סנהדרין ע"ט שהבאתי בסמוך במהדו"ק דהקבוע אינו כרוב רק כמחצה ע"ש בפלפולי בדבריו

לכן נ"ל דבאמת כל חומרת חהר"ל אינו על הבשר שבמקולין לעולם אף דעפ"י רוב כל החתיכות דשם הם נאים וגדולים. ומה"ט הוצרכו חז"ל לצייר דין קבוע בחניות הקבועים ולא אסרו אפי' בנמצא אף דרוב חניות כשרים מטעם דחהר"ל אין מועיל בה רוב. והוא דהתוס' כתבו בפ' הערל ובפ' תערובות דבשר הקודש שאינו מותר רק לכהנים אין בה דין חהר"ל דהכהנים אין מחזיקין טובה להבע"ב הנותן להם חלקם. ושם הנותן נותן דרך כבוד רק שהמקבלין אין להם חשיבות ושוב אין בהם חומרת חהר"ל מכ"ש הבשר שבמקולין דודאי אינו עומד לכיבוד והטבח מוכר במעות והקונה קונה במעותיו ועפ"י רוב יש קנטור ביניהם ומריבים עם הקונים והקונה אומר רע רע וזה מחרפו כנהוג. לכן א"א לדון על בשר שבמקולין דין חהר"ל שאינו עומד לכך ובפרט שהמחבר ס"ל בסי' ק"א דאין חהר"ל רק בשר מבושל. ומכ"ז נשמע בפשיטות שביד הטבח ובחנותו אין חשיבות לנתח טוב נגד הקטן ממנו ורק תערובות שבבית הבע"ב י"ל חומרת חהר"ל. ולכן כשרצו לאסור הבשר שבמקולין לא מצאו מקום רק מטעם קביעות החניות. ורק כשלקח מהקבוע אבל הבשר שנפרש התירו מחמת כל דפריש מרובא פריש ולא חלקו בין חהר"ל או לא דכ"ז שהבשר במקולין אינו בר כיבוד

ולענ"ד זהו הטעם והפירוש של ס"ה לקמן וז"ל לקח בשר מהמקולין ואפי' חהר"ל וכו' מה שלקח קודם שנודע הטרפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא אחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר וכו'. ולכאור' אם חומרת קבוע לא הי' על הבשר הזה משום שעדיין לא הי' נודע הטרפות אבל חומרתו דחהר"ל מי לקחה ממנו וע"כ דבמקולין אין חומרת חהר"ל דאין שם מקום כיבודים ורק כל בע"ב בביתו אם אירע לו תערובות דיינינן אצלו דיני חהר"ל ומה"ט כ' הט"ז שם וז"ל אבל אחר שנודע הטריפות אסור ליקח מהמקולין אפי' חתיכה קטנה גזרה שמא יקח גדולה „ותהי' בידו חהר"ל ותיאסר“ וכו'. הרי דקדק בלשון ותהי' בידו חהר"ל משמע אבל כ"ז שהיא במקולין אינו בחומרת חהר"ל [וזה הערותי לק' בחידוד ס"ק ט"ז לסתור המעשה דק' וילנא]

השתא דזכינא להכי א"ש מה שהמחבר כאן הוצרך להתיר מכח ס"ס דסתם חתיכות שקונים במקולין הם בבית חהר"ל ורק הבע"ב בביתו קודם הבישול כשרוצה מנתחם לחתיכות קטנות וכשרוצה מניח גדולות כפי אורחיו וב"ב. לכן כאן שהבשר יש עליו חומרת קבוע בעודו במקולין. ורוב לא מהני לי' שם מטעם קבוע. ובביתו מטעם חהר"ל לכן ההיתר מטעם ס"ס והרמ"א לשיטתי' בס"ח דבחהר"ל דספק ראשון כבר נאסר ובעינן ג' תערובות ובדרך זה לק"מ מס"ח דבאמת אם לא הי' הבשר חהר"ל ודאי דהי' בטל ברוב אפי' אם הי' ודאי נבלה ומכ"ש כשאין עליו רק חומרת קבוע שנעשה כספק. ורק דכאן בס"ד קמ"ל דה"ה בחומרת קבוע כשהוא ר"ל בעינן ההיתר דס"ס ולק' בס' בודאי איסור כשהוא חהר"ל ג"כ בעינן ס"ם ולמר די בשני תערובות בין הכא בין התם ולמר ג'. אבל כשאין חהר"ל פשיטא שיש ביטול אפי' לודאי נבלה ומכ"ש לספק

שאלה. בדין דקבוע דט' חניות ולקח מהקביעות ולא ידע מהחשש שיש על הבשר שלקח אם א"י מאיזה מהן לקח ובין כך נתרוקן החנות של בשר נבלה שנאכל ממנה הכל וכשזה בא לשאול על בשר שלקח בעוד הקביעות קיים. אם נאמר מכבר רבוע על בשר זה האיסור של זמן הקודם. או נאמר כיון דעכשיו אין קביעות דאיסור כאן נתכשר הבשר למפרע דהא עכשיו כל מה שקונין מהם הכל כשר ואפי' תורת רוב אין כאן

תשובה. בסי' זה ס"ה בלקח בשר ממקולין עד שלא נודע הטריפות שיש שם דמה שלקח קודם מותר אף שבאמת אותה הבהמה היתה טרפה מקדמותה בעודה חי מ"מ אמרינן דאין חומרת קבוע אלא מזמן שנודע הטריפות ואפי' חהר"ל מותרת ורק אחר שנודע אסור ליקח משם וכו' ואין מחזיקין חומרת קבוע למפרע [הש"ך בס"ק י"ד כ' שגם הרב דמחמיר בס"ד מודה בדין דס"ה] וא"כ ממילא גם בתערובות דמקולין כשהיו כולם בחזקת כשרות ואחר שקנה זה בשר מחנות אחת וא"י מאיזה ואח"כ נודע שחנות אחת בשרה נבלה שנתנבלה בשחיטה ממילא מה שנקנה מאחת מהם קודם הידיעה יהי' מותר דמ"ש קבוע דאוריתא או קבוע דרבנן. וא"כ מכ"ש כאן שעכשיו הכל כשר שאין כאן שום טרפות בכל החניות דאין איסור קבוע רבוע על הבשר אלא כ"ז שיש הקביעות בעולם וכמ"ש הש"ך בס"ק י"ד דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך [ולא למפרע] וה"נ אין לך בו אלא בשעה שיש הקביעות בעולם ומכ"ש דמה התם שיש הקביעות רק שלא הי' נודע דמותר ומכ"ש כשאין כאן שום קביעות.