חידוד הלכה קלה

אם תרצה לילך בתר קורבא דכשרות שפיר תאמר דהקבוע דנבלה מבטל הקורבא דכשרות אבל אם יהי' נמצא קרוב לשל נבלה הכי נאמר להיפוך דקביעות דכשרות מבטל להקורבא ויהי' רק ספק ולא ודאי נבלה. אבל באמת אין נדון הקורבא דומה לנדון דרוב דשאני הרוב דמיירי בלקח בתוך מקולין א' אבל בנמצא באמת אזלינן ב"ר כיון דלא נולד הספק במקום הקביעות וא"כ בנמצא למה נחלק בין נמצא בריחוק מקום לבין נמצא בקירוב דהלא אין אנו דנין נגד מקום הקבוע רק נגד הרוב אם לילך בתר רובא או בתר קורבא ויותר הי' שייך לומר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב דאף דהרוב לא עדיף מקבוע אבל עדיף מקורבא. אמנם בפירש לפנינו דדינו כתוך החנות בזה שפיר י"ל דכמו דאין רוב מועיל מכ"ש שאין קורבא מועלת לא להקל כשהיא קרוב לכשרות ולא להחמיר כשהיא קרובה לנבלות וצ"ע. ונסתפקתי באם אין שם רק ב' חניות אחת כשרה ואחת נבלה דפשיטא דבנמצא ג"כ לא נוכל לילך בו דהא אין רוב ואז ודאי נדון בקורבא

עוד חידש החו"ד ס"ק ג' דלא אזלינן אחר רוב בשר היוצא מחנותי הכשרות ואפי' אחת מוכרת לחוץ יותר מאחרת אין רוב זה מועיל. ואם לא הי' רק ב' חנותין דכתבתי דבנמצא שאין רוב נלך אחר הקורבא ומספק אם בנמצא במחצה על מחצה מהו הדין. ונ"ל דבכה"ג נלך לחומרא כמתני' דמכשירין פ"ב בכל הדינים דשם דבמע"מ להחמיר וכן במתני' דשקלים שהבאתי בריש ס"ק, זה מע"מ להחמיר. וכ"ז באיסורים דשייך להחמיר במע"מ אבל בדיני ממונות כגון שנמצא בשר והחניות מדיינים זה אומר שלי וזה אומר שלי ונמצא הבשר ביד הגנב יהי' דינם בנמצא ובמע"מ יחלוקו דבממון לא אזלינן ב"ר ולא שייך קבוע רק קרוב לזה לזה דכן מצינו בנמצא בין ב' שובכין קרוב לזה לזה וכו' מע"מ יחלוקו. ובספרי שקלי גולה לשקלים פ"ז ה"ב ובקונטרס שירי לשכה הארכתי ואכ"מ

[יד] אם פירש לפנינו. עש"ך ס"ק כ"א. והנה אם היו ה' רפתים מלאים בהמות חיות ונכנס ארי בין הרפתים וא"י לאיזה דקבוע כמע"מ וכולם בספק ואם נפרש שור א' מאחת מהרפתים אם נאמר כל דפריש מרובא פריש והארי לא נכנס רק לאחת מהן יבואר לק' ס"ו אם פירש קודם שנודע שרי ואם אח"כ ע"ש ואם פירשו מקצתן או נתפזרו כולן ע"ש. מיהו שם גם הרפת שנכנס הם בספק דלא דרסם בודאי ושם יבואר

סעיף ד

[טו] רוב חניות מוכרות בש"ח ומיעוט ב"נ לקח מאחת מהן וא"י, מאיזה מהן לקח ונתערבה באחרות וכו' בטילה ברוב משום ס"ס: הג"ה. וי"א בכה"ג משום דכ"מ דכשהאיסור במקומו הוה כמע"מ והוה הספק ראשון מה"ת שוב אין כאן רק חד ספיקא דתערובות להתיר ולא מקרי ס"ס

[טו] רוב חניות וכו'. כאן הרעיש הט"ז דע"כ הרשב"א שממנו מקור ד"ז לא קאי אקבוע דד"ת דהיינו ברוב חניות רק בקבוע דרבנן כגון שהחתיכה פירשה שלא לפנינו ונתערבה דהחתיכה גופה אין בה רק איסור דרבנן או בקבוע דדברים חשובים כחהר"ל וכה"ג דנתנו חז"ל עליהם חומרת קבוע שלא יהני בהם רוב בזה כ' הרשב"א דהרוב השני מתירם אם נפרש א' מתערובות ראשון אבל בקבוע דאורייתא כרוב חניות ולקח מהקבוע דמה"ת אסור בזה לא התיר הרשב"א כלל. וגם אהרמ"א ק' למה מביא סברת האוסרים בלשון י"א הא הרשב"א גופא יודה בכה"ג לאיסור. והש"ך כ' דבאמת נראה דעת הרשב"א בארוך דמתיר גם בקבוע: גמור ועמ"ז. עוד תי' הש"ך דנהי דקבוע אסור מה"ת אבל איסור זה הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו. אבל הקשה הש"ך מלק' ס"ח דבעינן ג' תערובות דוקא ואין היתר בתערובות ב'. ותי' ג"כ דקבוע חידוש הוא וכו'. והקשיתי דאטו חידוש הקבוע היא רק לחומרא הא גם להקל דנין דין קבוע דאם ט' מוכרות נבלה ואחת שחוטה דאין ודאי טרפה רק ספק. ואיך נוכל להקל בזה כשנתערב כיון שרוב לאיסור והרשב"א סתמא התיר נגד קבוע אפי' בקבוע דרוב טריפות. וכן הקשה הפר"ח. אבל בפשיטות י"ל דהמחבר נקט רוב כשרות לומר דאין מקילין בהיתר תערובות רק בקבוע דלחומרא ולא בקבוע דלקולא

ובמהדו"ק כתבתי ישובים בין לקושית הט"ז בין לקושית הש"ך. בדרך חדש מלא ישן. והוא דבפתיחה הבאתי דברי השואל להרשב"א איך נוכל לחייב א"ת לאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות א' חלב וא' שומן הא קי"ל א"א לצמצם וא"כ שמא היתה אחת הקטנה ושמא היא דאיסורא ונתבטלה ואין כאן שום איסור ואנן בעינן אתחזק איסורא. והוספתי להקשות שם דהשואל לא הקשה רק למ"ד בעינן חתיכה משתי חתיכות אבל למ"ד דגם בחתיכה אחת ס' חלב ס' שומן חייב א"ת אין כאן קושיא. אבל הי' יכול להקשות על חיוב החטאת כשאכל שתיהן שמא אחת קטנה והיא דאיסורא ונתבטלה ואין חטאת ברור. ע"ש בדברינו

וכעת בלמדי כאן דיני קבוע הקשיתי יותר דהו"ל להרשב"א להשיב דחיוב א"ת בא בנדון דט' חניות מוכרות שומן ואחת חלב ולקח ואכל וא"י מאיזה לקח דחייב באמת א"ת וכשאכל בכל העשרה חנותים חייב חטאת ברור דכאן לא שייך קושית השואל מצמצים וקטנות וגדלות. וקושיא זאת יש להקשות גם אמתני' דכריתות רפ"ד דמצייר א"ת בבעילות כגון אשתו ואחותו בבית ובעל אחת מהן דמשמע אבל אם היו שם ב' נשיו ואחותו דרובא להיתר דהי' פטור מא"ת ובאמת גם ברוב היתר יש א"ת כשהם קבועים בשינתם במטה. וכן כה"ג בהיו כולם נשיו רק אחת נדה ובעל אחת מהם דע"י הקביעות נעשו כמע"מ וחייב א"ת ואם בעל כולם חייב חטאת וע"כ דאיסור זה דקבוע כמע"מ אין בזה כדי לחייבו א"ת דאיסור זה דקבוע נלמד מקרא דוארב לו וקם עליו והתם בא הכתוב לקולא לפטרו מחיוב רוב ישראלים ופטור רק אנחנו למדין משם גם לחיוב ולכן אמרינן דאין חומרת קבוע רק בלקח לפנינו ממקום קביעותו ולא בפירש משם דאז חוזר הרוב לאיתנו ודין כזה שאינו תולה בגוף החפץ האסור רק מקומו גורם חומרתו ושלא במקומו נדון לקולא כתורת רובו בכה"ג לא ניתן דין דא"ת דחיובי קרבנות לא נתנו לתלותם באיזה מקום שמונח האיסור אלא באיסור עצמו וע"כ דהכי קים להו דכל חיוב א"ת אינו רק בחומרת החתיכות ולא בחומרת המקום

עכשיו שזכינו לזה יתורצו בעזה"י גם קושיות הט"ז והש"ך דבאמת רק בחתיכה ספק טרפה שהחומר תולה בגוף החתיכה ובספק כזה יצויר גם חיוב א"ת בספיקו וחיוב חטאת בודאו בזה אין מתירין תערובות השני דהא תערובות ראשון כבר נאסר מה"ת ויש בו חיוב א"ת אם הי' עכ"פ חתיכה משתי חתיכות. וגם בחתיכה א' ישנו בסוג חיוב א"ת עכ"פ למ"ד דלא בעינן ב' חתיכות. אבל בקבוע דחניות דהחומרא תלוי במקום מנוחתם ולא בחומרת איסורם ואינו בסוג חיוב א"ת וההיתר בא בנקל ע"י פרישתו ממקום קביעותו בכה"ג שפיר מתיר הרשב"א תערובות שני. משא"כ הדין דס"ח דהספק איסור מונח על גוף החתיכה וא"א להתירו ע"י פרישה ממקומו שם שפיר יש לאסור תערובות