חידוד הלכה קלד

מ"מ כיון דלא ידע בבירור שיארע האבן להישראל כבר נפטר מוארב לו עד שיתכוין לו. ועוד דהפר"ח כ' דאם רק אחד בעולם יודע הוה קבוע וא"כ אין ראיה מקרא דוארב עפי"ח י"ג ופר"ת ו'

והנה התוס' נזיר (די"ב) בדין דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור המשלח בכל הנשים שיש להם קרובות שמא היא קרובת ארוסתו. והקשו שם בתוס' דא"כ גם כל העולם יאסרו ליקח אשה שמא היא הארוסה. ותי' דבאמת אין כאן קבוע גמור רק משום קנס ולא קנסו לכל העולם עכ"ל הרי דדעתם שאין זה קבוע גמור וע"כ משום דאין בשום אשה בירור גמור. ובאמת הקשה הפ"מ כאן בס"ק י"ד דשם עכ"פ השליח יודע ואם השליח מת האשה יודעת ולדעת הפר"ח זהו קבוע גמור. ויותר הקשיתי דמסתמא קידשה בפני עדים והעדים יודעין

ובימי חורפי תירצתי בדרך זה דבאמת קשה על חשש זה שבא מכח חזקה ששליח עשה שליחותו ובודאי קידש לו איזה אשה. ואכתי מי יימר שנתרצית לו איזה אשה [לזה י"ל קצת דחזקה דהנשים אומרים טב למיתב טן דו אבל אין זה חזקה גמורה] וא"כ הו"ל ס"ס בכל אשה שמא לא מצא אשה בריצוי ושמא לא לזאת וקרובתה קידש ובמקום ס"ס לא אמרינן קבוע. והפ"מ רצה להוכיח דיש קבוע גם נגד ס"ס משום דס"ס לא אלים יותר מרוב וכמו שקבוע מבטל כח הרוב כן מבטל להס"ס ז"א דכאן יש רוב וגם ס"ס והו"ל כתרי רובי דבתרי רובי לא אמרינן קביע דלכן תקנו ביוחסין תרי רובי [ע' כתובות ט"ו] משום דברוב א' חיישינן שמא אזלא איהי לגבי דנואף והו"ל קבוע משמע דבתרי רובי תו לא חיישינן לקבוע

עוד הביאו האחרונים ראי' ממדלגין היינו ע"ג ארונות לקראת מלכים [ברכות פ"ג] וסמכו על שרוב ארונות יש בהם פו"ט ואף דהארונות קבועים וע"כ דכיון שאין בירור איזה מהם אין בהם פו"ט ואיזהו יש בו לכן אין דין קבוע שייך בהם לבטל הרוב. נ"ל דאין ראי' משם דהתם יש גם רוב מתי נכרים יש שאין מטמאין באהל וגם רוב דפו"ט והו"ל תרי רובי או תרי ספיקי ואין זה משם א' דספק נכרי מתיר בלא טעם דלקראת מלכים. עוד כ' השעה"מ הל' מילה בשם ס' לשון לימודים דל"א קבוע אלא כששייך ההיתר דפירש מהקביעות. אבל דבר שאין בו מציאות דפירש דאין הארון נפרש וכן כגון עירות לענין מגילה וכן השדות לענין נחל איתן אין בהם חומר קבוע. ובאמת בהא דזורק אבן שהי' ט' ישראלים ומצרי א' דנפטר מטעם קבוע ואם הי' נפרש א' מהקביעות וזה זרק לו ודאי דיתחייב דרובן ישראל וכן בכל דיני קבוע שבתלמוד יש בהם דיני פרוש

לכן נ"ל דאם נמצא ריאה אחת מעשרה ריאות שבעשרה המקולין דהבשר שבמקולין אסור ששייך בהם קבוע ואם נפרש הבשר מכולם דנתבטל כל הקביעות כל הבשר מותר אבל כ"ז שיש עוד בשר בשום מקולין דעדיין לא נתבטל כל הקביעות לגמרי זהו הפי' של הקושיא דנכבשינהו דניידי דפרק התערובות ושם מתרץ גזרה שמא יקח מן הקבוע והיינו כ"ז שיש עוד קבוע ביניהם ולא כשנתבטל לגמרי כל הקביעות ולק' ס"ק.. ביארתי דגם בדין דט' חניות שבמחבר אם נמכרו כל הנבלות ואין שום קביעות נשתרו כולם

[יא] קבוע כמע"מ. דין קבוע למדו חז"ל בסנהדרין (דע"ט) מקרא דוארב לו וקם עליו פרט לזורק אבן לגיו וכו' עד כגון שהיו שם ט' ישראלים ומצרי א' ביניהם דע"י קביעות דכותי א' פטור גם על רוב ישראלים. וז"ל רש"י שם ומהכא ילפינן בכ"ד דכל קבוע כמע"מ והא ליכא למילף דכרובא דמי [ונימא דהפטור משום דהכותי כרוב] דהא מהיכי תיתי לן דילמא גם משום מחצה פטור דספק נפשות להקל וכו'. ועכ"פ כמע"מ ילפינן דאל"כ אין כאן גם ספק דהא הרוב ישראל היו שם ורבנן ס"ל דגם כשנתכוין לזה והרג לזה חייב וכו' עכ"ל והפ"מ כאן באות י"ד הביא דבריו והקשה במ"ש והא ליכא למילף דכרובא דמי וכו' דאיך יכול לעלות על הדעת שיהי' הכותי א' משום קביעותו רוב הא הישראל הם רוב אמיתי וגם קבועים וא"כ הם יחשבו רוב וקבועים נגד היחיד הקבוע בין בכמות בין באיכות

ונ"ל דה"ק דבד"נ כתי' אחרי רבים להטות וכתי' לא תהי' אחרי רבים לרעות ודרשינן לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה דלטובה מטין עפ"י א' ולחובה בעינן שנים שיתרבו. וה"א דגם כאן דפטרינן להזורק ע"י קביעות הכותי משום דמטין לזכות יותר מלחוב ויהי' גזה"כ דקביעות הכותי האחד כיון שהוא לזכות הזורק נחשב כרוב נגד הרוב ישראל שנדון לחוב על ידיהם ויהי' קביעות הכותי כאלו י"ב מחייבין נגד י"א מזכין שהוא פטור אף שהמחייבין מרובין וה"נ נאמר כן. ואם היינו אומרים כן ממילא לא נדע לדון דין קבוע רק בד"נ דבד"נ הטיה דזכות עדיף אבל בשאר דינים כגון בט' חניות נאמר באמת דהרוב עדיף דגם הרוב קבוע כמו היחיד לזה מתרץ רש"י ואמר דשפיר למדין מכאן לכל קבוע שיהי' כמע"מ דגם הפטור דכאן אינו מטעם דהכותי נעשה כרוב דגם אם הוא רק כמע"מ ג"כ נוכל לפטרו דקי"ל ספק נפשות להקל וא"כ אין חילוק בין דין קבוע דד"נ לשאר דיני תורה ובין להקל בין להחמיר דהקבע מבטל לרוב ועושה כמע"מ

וראיה לדברי רש"י ולכוונתו זאת דבכתובות (דט"ו) גבי יוחסין דתקנו דלתכשר בתרי רובי ולפסול ברוב א' משום מעלה דחוששין מלילך בתר רוב א' שמא אזלא איהי גבייהו והו"ל פסולין קבוע. ולכאו' מאי מהני הרוב השני אם חיישת לקבוע שמבטל הרוב אטו ברוב ראשון ליכא בצד כשרותה גם קביעות וגם רוב דהרוב הם ג"כ קבועים וכיון דהקבוע היחיד מכריע הקבועים הרבים מאי מהני רוב שני. וע"כ דאין בחידוש דקבוע אלא חידושו דמרע לרוב ראשון ולא לרוב ב'. והרוב שני הם רוב סיעה שהם ניידים ואין שם לא קבוע דפסול ולא קבוע דכשרים רק רוב בעלמא והיינו כמ"ש רש"י דהקבוע אינו חזק כרוב רק מחלישו ועושהו כמחצה וכשיש רוב שני בלא קביעות שוב אזלינן ב"ר

[יב] דכל דפריש מרובא פריש. ולכן בקבוע דלקולא כגון אם ט' חניות נבלה ואחת כשרה דג"כ דנין דין קבוע שלא להחזיק הבשר הלקוח בודאי נבלה רק כספק. ואם פריש נדון בתר רובא ויהי' ודאי נבלה. ונ"מ לתערובות אותו הבשר בשאר בשר כלק' ס"ח ברמ"א. ואם הנפרש נתערב נאמר מרובא פריש וגם תערובות ב' אסור וכן בלקח קודם שנודע הקביעות דבאם רק אחת מוכרת נבלה כשר הלקוח מקודם ובאם ט' מוכרות נבלה הדין להיפוך דמה שלקח קודם שנודע ודאי טרפה ועש"ך סקי"ד וט"ו ודו"ק

[יג] מרובא פריש. מדברי המחבר שכ' נמצא בשוק או ביד עכו"ם משמע דמיירי שנמצא רחוק מהחנותים באופן שאין לדון בקורבא דאיזה חנות אבל אם נמצא בין החניות שפיר נלך בתר קורבא. והנה בשקלים פ"ז מ"א מעות שנמצא בין שקלים לנדבה וכו' דבכולן הולכין אחר הרוב ובמע"מ להחמיר [כלומר בתר הקדושה החמורה שבשתיהם] ושם הדין בנמצא דגם כאן בנמצא אין דנין דין קבוע ובספרי שקלי גולה שם פלפלתי הרבה בזה

והנה כאן החו"ד ובאות י"ב בחידושים כ' סתם דאין מועיל קורבא כשיש קבוע והפ"מ נסתפק והבאתי מדר"ח בב"ב דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואם הקבוע מבטל כח הרוב מכ"ש דמבטל לקורבא. אבל י"ל דדוקא