חידוד הלכה קלג

ק"א דתרנגולת בנוצתה וכבש בעורו אינם חהר"ל וא"כ משכח"ל גם בבע"ח גדולים שלא יהי' ר"ל ותי' דהתם רק משום ר"ל אין בהם אבל עדיין אין בטילים משום מנין וכאן בקטנים שגם מנין אין בהם. ותמהתי לעיל דהש"ך עצמו בסי' ק"א סק"א כתב דכשאין בהם משום ר"ל גם המנין אין מחשיבם וכתבתי פשר דבר דשאני תרנגולת בנוצתה דלא לבד שאין מכבדין בה אלא שיש גם בזיון להניחה כך לפני אורח הגון ובמקום בזיון לא נחשב המנין. אבל בבע"ח קטנים כצפרים שחשובין רק שאין מכבדין באחת לרוב קטנם ואם היו דבר שבמנין היו חשובין מחמת דבר שבמנין ואם גם מנין אין בהם שפיר בטילים אחר שחיטתן ע"ש שהארכתי בענין מנין ביצים וכה"ג. ולפי"ז גם רגלי אוז ורגלי עגל אף שנמכרים במקולין במנין אין מנינם מחשבם דאין החשיבות מעיקר הדבר רק המוכר מונה לידע סכום מקחו והבע"ב בביתו אינו מקפיד במנינם וגם אינם בני כיבוד. ובפרט אם עדיין אינם נקיים משערן ועור הנקלף מהם ודאי דאינם חשובין

והנה הכרו"פ כ' דתרנגולת בנוצתה הוה דבר שבמנין. ותמוה דהוא עצמו כ' דביצה בטילה אף שמוכרן במנין. וע"כ כמ"ש בס"ק הקודם והמורה יעיין אם כנים דברי נגד הפוסקים או ח"ו שגיתי

[ט] בע"ח קטנים. הח"ש מפלפל כאן מהש"ס ע"ז (דל"ח) בהא דנכרי שהצית אש באגם דכל החגבים שנשרפו שם אסורים מחשש חגב טמא [שהסימנים נחרכו] וכ' בפלפולו דהחגבים בחיותן לא בטילי משום בע"ח. לכן גם אחר מותן לא בטילי. ובעניי לא הבנתי שיחו דהא בכל הדברים חשובים כשיתבטל חשיבותם חוזרים להיתר כגון נתפתחו החביות נשתברו האגוזים נחתכו החתיכות הר"ל ובכולם לא התנו בגמ' רק שלא יבטל חשיבותם בידים אבל כשנתבטל ממילא ודאי דנתרים ומ"ש חשיבות דבע"ח ומכ"ש דהמחבר כ' בפי' דכשנשחטו בטל חשיבות דב"ח וכי משום דחגבים א"צ שחיטה מותם כחיים חשיבי. ואם כונתו שהנכרי עשה כן במזיד שיתבטלו א"כ אדרבה הי"ל לצייר הדין בישראל שעשה כן כדי לבטלם. ומשום ברי' ג"כ לא שייך כאן דהא נשרפו סימניהם שהם כנפיהם וקרסוליהן. ואין דין ברי' רק כשהוא שלם כברייתו

לכן נ"ל בהקדים עוד סתירה לדבריו מסוגי' דכתובות (ד' ט"ו) ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם דהוה קבוע ולא אמרינן מטעם שהי' בע"ח בחיותן ושוב לא בטל חשיבותן במותן. וע"כ בירור הדברים כן דכל מיני בע"ח קטנים השורצים כחגבים ושרצים הרומשים תמיד בהם לא שייך דין קבוע כמע"מ דתמיד ניידים ורומשים או קופצים וקיבוצם אין קיבוץ. ורק בבריות גדולות כבני אדם ובקר כשהם ברפת בהם שייך קבוע כמ"ש בסנהדרין (דע"ט) בט' מצרים וישראל א' ביניהם וכן בבהמות שנתערבו פריך ונכבשינהו דנניידי ע"ש בפרק התערובות דהם כשהם מקובצים או בחדר חשיבי קבוע וכשהולכים בשוק אינם קבועים אבל הקטנים הרומשים בהם הדבר להיפוך דבחיותן אינם קבועים ורק כשמתו הם קבועים וזהו הדין דשם דט' צפרדעים ושרץ א' ע"ש. אבל לענין חשיבות שפיר אינם רק בחיותן ולא במותן ורק בדין דחגבים הנ"ל מטעם דבמותן נחים מטבע נדידותם ונעשים קבוע וכל קבוע כמע"מ

עכשיו שזכינו לזה אדבר במ"ש הש"ך כאן בס"ק כ"א להשיג על הלבוש שכתב דאין דין קבוע כמע"מ אלא במין א' ולא בשני מינים והש"ך השיג דגם בשני מינים שייך קבוע ולדברינו ראי' גמורה לדעת הש"ך מדין דט' צפרדעים ושרץ א' ומדין דחגבים באגם דגם בב' מינים שייך קבוע אם אין ניכרים

הערה לדיני קבוע, הכרו"פ בסי' ק"ט חקר למה בכל דיני קביע המפוזרים בש"ס בכולם מצייר במנין ט' נגד א'. ט' חניות. ט' צפרדעים בכתובות. ט' ציבורי מצה בפסחים. הלא דבר הוא. וכתב דיבש בא"מ אוסר בשיעור כזית בכדי אכילת פרס [ע' בדברינו בפתיחה לסי' ק"ט] ודעת הרמב"ם דביצה היא ג' זיתים. ופרס שהוא ג' ביצים יש בו ט' זיתים. ואם הי' ח' נגד א' עדיין יש בו חיוב מלקות לכן מצייר בט' נגד א' שעכשיו ליכא שיעור כזבא"פ ורק מטעם קביע לא בטל וחוזר לד"ת ודפח"ח. והוספתי על דבריו דאדרבה רק בא"מ יש דין קבוע דעיקר דין קבוע נלמד מזורק אבן לגיו שיש שם ט' מצרים וישראל א' ובדיני רציחה הוה הישראל א"מ ע"י ברית מילה וע"י חילוקי דיני רוצח נגדם לפטור וחיוב מאותה מיתה הכתובה בתורה רק חיובו כנמוסי המדינה אבל במינו ממש כחניות די לדון דין קבוע בשתים נגד א' דאין בתערובותם דין כזית בא"פ ורק לישנא גרורה דשאר קבוע נסיב

סעיף ג

[י] תשע חניות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה לקח מאחת מהן וא"י מאיזה מהן לקח אסור [יא] דכל קבוע במע"מ. אבל שאר בשר הנמצא בשוק או ביד עכו"ם מותר מפני שהרוב מוכרות בשר שחוטה [יב] וכל דפריש [יג] מרובא פריש. זהו ד"ת אבל חכמים אסרו אעפ"י שכל המוכרים ישראל: הג"ה. וע"ל סי' ס"ג. והא דאמרינן כד"פ מרוב"פ דוקא כשלא פירש לפנינו. אבל [יד] אם פי' לפנינו או שרואה שהעכו"ם לקחו הוה כאילו לקחו משם בידו

[י] תשע חניות. אמר הנכנע יען כי דיני קבוע מפוזרים בש"ס ורחבים מני ים. ובספרי מימי חורפי על סוגיות הרחבתי, דיבורים חריפים בסוגיא זאת כעשרים דפים מזה ומזה וכאן בחיבורי זה לא אכתוב רק מעט מזעיר כדי להבין הענין והדינים המסתעפים מהם. הנה דין דקבוע דכאן מיירי בשכל חנות וחנות מבורר מהו מוכרת אם בשר כשר או נבלה. וחקרו האחרונים אם גם כשגופי החניות כולם בספק נבלה כגון ששחטו כולם בהמות ונמצא ריאה של שור אחד טרפה וא"י מאיזה מקולין. ודעת הר"ש מקינון דבכה"ג אין דין קבוע מה"ת וכולם בחזקת כשר וראיתו מנחל איתן דלא אסרו כל השדות שהם בצורות נחל בזריעה מפני קביעות נחל איתן שהי' פ"א בעולם

ואני הוספתי להקשות ממה שאנחנו מקבלים גרים מכל האומות ול"ח לעמוני ומואבי שאנחנו מצווים שלא לדרוש שלומם ואין מקבלים פניהם בשלום ואף דסנחרב בלבל כל האומות אבל עכ"פ כל נכרי קבוע בביתו. והארכתי בזה בפלפולי העצום בחיבורי מימי חורפי. והב"ח השיב דעיקר קבוע נלמד מוארב לו וקם עליו [ע' סנהדרין ע"ט] ומוקמינן בהיו ט' ישראלים ומצרי א' ביניהם וזה זרק אבן ביניהם ושם לא קבוע במעמד זה מקום הישראל כי יכול לשבת בזוית זה וגם בזוית אחר. זת"ד. אבל במחכ"ת פ"א אין מזה ראיה לבנות ע"מ לסתור דגם שם בשעה שזה זרק האבן הי' הישראל יושב באיזה מקום מהמעמד הזה. דאטו יחוגו וינועו כשכורים ואי משום דהזורק לא ידע מקום הישראל הא גם כאן אין הקונה יודע איזה מהמקולין נבלות מוכרים ורק אנן ידעינן. וא"כ גם התם העדים המתרים בו שלא יזרק אבן יודעים וגם הנרצח גופו יודע מקומו. ועוד דמהסוגיא שם נראה דאפי' אם גם הזורק ידע מקום הישראל