חידוד הלכה קלב

היא דבר שבמנין ולק' בסק"ז פלפלתי בענין דבר שבמנין

[ה] בע"ח. בס' ח"ש לש"ב הגאון מבראד ז"ל הוכיח מש"ס פסחים דחשיבות בע"ח הוא מה"ת דז"ל משנה פסחים צ"ח נתערב (הפסח) בבכורות רש"א אם חבורת כהנים יאכלו. ומיירי שהי' הבכורות רוב. ואם נאמר דבע"ח בטילי מה"ת א"כ דין כולם כהבכורות ואיך יצאו יד"ח מה"ת דדין הפסח לבא מן החולין וע"כ דמדאורייתא אין בטילין זת"ד. ובעניותי איני מבין דה"ק דאטו אם אין בטילין מדאורייתא והוה כמע"מ כדין דבר שאינו בטל ואכתי אוכלים פסח שלא מן החולין. ואדרבה אם היו כאן מיעוט בכורות ורוב פסחים הי' אפשר לדייק מכאן דיש ביטול והוה ככולם חולין. אבל באופן שהרוב הוא בכורות כמשמעות הלשון נתערבו בבכורות ליכא שום דיוק דלא נתבטל מחמת בע"ח. ועו"ק הא כששוחט בכורות בזמן שחיטת הפסח שהוא אחר שחיטת התמיד עובר על עשה דהשלמה דאסור לשחוט שום קרבן אחר תמיד. וזה מדאוריתא וגרע יותר מחשש דפסח שלא מן החולין דהיא רק מדרבנן דקי"ל גבי תודה כשאמר להביאה ממעשר יביא ורק לכתחלה יביא מחולין. ועוד דבלא"ה אין ביטול לקרבן בין קרבנות או משום דעולין אין מבטלין זא"ז או דמצות אין מבטלין זא"ז. דגם אכילת בשר בכור היא מצוה. ועוד דקאמר אם חבורת כהנים יאכלו. הא בחיותן יכולים גם ישראל לימשך ידן ולמנות הכהנים ובע"כ יעשו כן דהבכורות הם ממון כהן. ואם ל ידעו מהתערובות עד שנשחטו ממילא אינם בע"ח. ועוד איך נשחטו הבכורות אחר התמיד. ואם נשחטו הבכורות קידם התמיד ופסח א' אחר התמיד ונתערבו א"כ פסולים לפסח שלא נשחטו בין הערבים

אבל באמת א"צ לכל הפלפול הזה דז"ל הירושלמי ערלה פ"ב ה"א [ד"ז ע"ב] בע"ח עשו אותן כדבר שדרכו למנות ותו לא מידי. ואשתמיטתי' להגאון ירושלמי ד' אלו. לכן פשיטא דמה"ת יש ביטול לבע"ח. ואי משום דאין פסח בא אלא מן החולין. באמת הבכור ביד הכהן הוא לו כחולין דדין זה דאין פסח בא אלא מן החולין אינו ממעט רק מע"ש או הקדש אבל לא בכור ביד כהן ונ"ל דלכתחלה יכול הכהן להקריב בכור שניתן לו לקרבן פסח דזהו חולין שלו. ובמהדו"ק פלפלתי יותר וכאן קצרתי משום שמצאתי דברי הירושלמי הנ"ל דבע"ח עשו אותו כדבר שבמנין א"כ ל"ל לפלפל יותר

[ו] שבמנין. בסי' ק"א כ' הרב דבתרנגולת בנוצתה וכבש בעורו לא הוה חהר"ל ובטל. והש"ך שם העיר להקשות דעכ"פ הוה דבר שבמנין. וכ' שם דכיון דאינה בדין חהר"ל גם דבר שבמנין לא הוה ע"ש בסק"ח אבל סותר ד"ע לכאן סקי"ג דכתב דהתם רק משום ר"ל אין כאן אבל באמת יש חשש דמנין ובדברינו לק' סק"ח אדבר עוד מזה

ובגוף הענין נ"ל דכל הנחשבים במנין אפי' למ"ד כל שדרכו לימנות עט"ז כאן סק"א אין המנין לבד מחשיבו דהא הט"ז כאן סק"א כ' דכרכשתא ממולאת אין אוסרת משום חהר"ל ומנין משום דהיא גופה לא נמכר במנין רק ע"י המילוי נמכרת במנין. לכן נ"ל דאנן צריכין להבין בכל דבר שנמכר במנין אם המנין מטעם חשיבות אותו הדבר או אם המנין רק בין המוכר והלוקח לידע כמה מעות צריך לשלם משום שהוא דבר שאינו נמדד בלוג ולא נשקל במשקלות לכן המוכר מונה אותם. ומה"ט ביצים בזמננו אף שאין מוכרים סל מלא ביצים אבל עכ"פ עדיין אין שום חשיבות לביצה רק המוכר משום שאינו יכול למכרם במדה ומשקל לכן צריך למנותם. ומה"ט אנו אוסרין ביצה שנולדה בי"ט משום דשיל"מ ולא משים מנין. וגם בסי' פ"ו ביצה צריכין ס"א לבטלה ולא אמרינן לכ"ע דביצה בכ"ש משום מנין. וע"כ דכיון דגוף הביצה אינה דבר חשוב והמנין רק בין המוכר ללוקח לידע סכום המעות משום דאינו דבר הנמדד ונשקל אבל הבע"ב בביתו אינו מקפיד על מנינם. וכשרוצה לכבד לאיזה אורח אינו מכבדו באחת רק בשתים או שלש לכן הקילו בביצים. ורק קלחי כרוב ודלעת יונית שמלבד המנין שבין המוכר והלוקח הם עצמם חשובים וגם הבע"ב בביתו מחשיב קלח אחת מהם. ומכבד לאורח הגון באחת מהם זהו דבר שבמנין לכ"ע. ונ"ל דמה"ט לא כ' הרב כאן דגם ככרות של נחתום הוה דבר שבמנין. ושתיק אמה דכ' המחבר ככרות של בע"ב דמשמע אבל לא של נחתום אף דהנחתום מוכרם במנין ע' בדברינו בסק"ד לעיל והיינו מטעם דמנין זה שאינו רק בין המוכר והלוקח ואלו הי' יכול למדרם או לשקול משקלם לא הי' מונה אותם. ומנין כזו אינו מחשיב דהבע"ב בביתו אינו מקפיד על ככרות הנחתום במנין מצומצם. וגם אין מכבדין באחת מהם לקטנם ושפיר בטילי לכ"ע

העולה מזה דחשיבות המנין תולה באם המנין מחמת חשיבות הדבר וגם הבע"ב בביתו מקפיד על מנינם אז אין ביטול אבל אם המנין רק בין המוכר והקונה ואין מכבדין באחת מהם כמו שאינו משום חהר"ל כן אינו משום מנין. והנ"מ בין ר"ל בין מנין כגון חתיכה גדולה יותר מדאי דסופו ליחתך ולהיות ר"ל אז אם הוא דבר שבמנין יש בו חשיבות מנין. וכ"ז בדבר שאין בו עכ"פ בזיון לפני אורח וגם אינו חשיבות לרוב גדלו וכה"ג אבל תרנגולת בנוצתה וכבש בעורו דהוא בזיון להניחו לפני אורח לכן חשיבותו בטל לגמרי וגם המנין אין מחשיבו ושפיר בטל. ומשום שזהו דבר חדש שלא נמצא באמתחת הפוסקים אביא לפניך ראי' מהש"ס דבסוגיא גיא דריש ביצה ורפ"ח דזבחים ובפ' הערל ובירושלמי ריש ביצה ובפג"ה דבכולם שקלי וטרי בפלוגתת ר"י ור"ל אם את שדרכו למנות שנינו או כל שדרכו וכו' ופריך מליטרא קציעות ועיגולי דבילה ולא פריך מסתם אגודות ירק שהגנן מוכרם במנין. וע"כ דבדברים שאינם חשובין רק המוכר מינה לידע סכום המעות משום שאינו דבר הנמדד והנשקל אין מנין כזה מחשיבו אפי' למ"ד כל שדרכי ורק ליטרא קציעות ועיגולי דבילה שהם משובחים ורק שאין מכבדין בעיגול שלם מחמת גדלם שנראה כאלו האורח רעבתן נתנו בהם חשיבות מנינם. וכן אגוזי פרך רמוני באדן שהם חשובים להדר בהם פני אורח ורק משום שאין מכבדין באגוז אחת ולא ברמון א' לזה מועיל המנין. אבל דברים שאין בהם חשיבות כביצים וככרות קנות של נחתום אין חשיבות מנינם אוסרם. וכן תרנגולת בנוצתה שיש בזיון וקצף לפני האורח גם המנין לא נחשבהו. ולפי"ז גבינות מדפוסים בינונים לא גדולים מאוד ולא קטנים מאוד רק ראוים ליתן לפני אורח חשיבי חהר"ל. ואם גדולה יותר מדאי חשיבי מחמת מנינם כנלע"ד לחומר הענין

[ז] בספיקו לקולא. זה רק בשאר חשיבות אבל בחשיבות חומר דבר שבמנין גם בספיקו לחומרא כמבואר בסי' ק"ב

סעיף ב

בע"ח שנתערבו ונשחטו בטל חשיבותן [ח] ובטילין והוא שנשחטו בשוגג. [ט] ודוקא בע"ח קטנים שאין ר"ל אחר שחיטתן

[ח] ובטילין. כדמסיק שהם קטנים ואינם ר"ל אחר שחיטתן ולכאורה לפי מה שהבאתי בס"ק שלפ"ז דברי הש"ך כאן סקי"ג דתמה מדברי הרב בסי'