חידוד הלכה קכט

ח. וכ"ז כשאין חשש שמא רוב מהאיסור תחת ההיתר רק ריחא לבד אבל כשיש חשש זיבה מבואר בסי' פ"ז שאפי' בת"ג ופתוח לגמרי אסור ואפי' לא זב עד תחת ההיתר אלא האיסור עצמו פלט תחתיו ע"ש בדברינו. וכן כשיש לחוש לנצוצות הנתזין אסור לכתחלה. ודיעבד עס"י קי"ח. ובבשר עם דגים אם הבשר זב תחת עצמו מותרים הדגים כ"ז שלא הגיעה הזיבה להדגים דאין בפליטת כלים משום סכנה. כמ"ש האו"ה כלל ט' ומעשים בכל יום יוכיחו

מזה י"ל אם בשלו דגים במחבת ונפל תחת המחבת שומן חם ג"כ אין לאסור הדגים דאין בפליטת כלים משום סכנה דכ"כ האו"ה בפשטידא שזב בתנור שבו צולין דגים. אבל החו"ד בסי' צ"ה סק"ב כ' בפשיטות דבשעת בישול א' כשנפגשים שני הטעמים דרך דופן הכלי זה מחוץ לקדרה וזה בפנים לא נחשבו כנ"ט בר נ"ט והוה כאלו שני הטעמים באחת וה"נ כן ולא נאמר בזה דהוה רק פליטת כלי רק כאלו השומן בתוך הדגים וצ"ע. מיהו בה"מ גם בדין נ"ט בר נ"ט מקילין נגד סברתו וכבר דברתי מסברתו זאת כ"פ

שיעור ת"ג י"ב עשרונים בקרקעיתו לחם דק כמצה ששיעור עוביו טפח עמ"ש בסי' צ"ז ותנורי האופים סתמן גדולים או"ה. ונ"ל בענגלישע קעכין שלנו שהאש והגחלים תחת הברזל וצולה עליהם או"ה או בשר וחלב דאין זה חשיב תנור קטן כיון שהחום מתפשט דרך החורים שקורין לופטין להתנור המחמם הבית וכולו נחשב כתנור גדול אף שגוף מקום הצליה קטן דגם בתנור חושבין צדדיו וגגו לשיעור גדלו. וכ"ז בזמן שהלופט ראשון פתוח אבל אם סתמו להלופט ראשון נחשב מקום האש בפ"ע כתנור קטן פתוח דעכ"פ יש בתחתיתו חור הדשן. והבראט רייער שמבונה בתוך עובי תנור החורף י"ל דין ת"ק וסתום אם דלת שלו סתום וכשנותנים לשם מאכלי בשר עם מאכלי חלב ידקדק שיהי' שני הקדרות מכוסים היטב. דשם יש עוד חשש שגוף כיסוי הרייער מזיע לכן ודאי דאסור אם אין שניהם מכוסין והמחמיר שלא להציג ב' מינים כאחד תע"ב מיהו בזה אחר זה י"ל דעדיין לא הגיע לידי זיעה ובפרט כשהיה מאכל ראשון מכוסה דודאי לא הזיע הרייער עצמו ובעל נפש ידקדק בביתו דזה דבר ההוה ורגיל בפרט בימות החורף

פתיחה לסי' ק"ט והוא מפתח גדול לכל הל' תערובות

הא דקי"ל יבש ביבש מב"מ ברוב ובא"מ בעינן ס' מדרבנן מטעם שמא יבשלם ויתן טעם. ולכאורה קשה דהא גם יבש מינו אם יבשלם ירגיש הטעם במים וחיך אוכל יטעם. וי"ל דשאני טעם זה של מינו דההרגש אינו טעם האיסור גרידא דאותו טעם שמרגיש הוא רובו מההיתר ולא גרע טעמו מממשו וכמו דהממש נתבטל מכ"ש טעמו אבל בא"מ כשירגיש הטעם ונדונו כממשו הוה כהוכר האיסור דאין ביטול להניכר

והנה קי"ל כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא וי"א דגם כזבא"פ דרבנן. והוא פלוגתא בפסחים (דמ"ד). וג קי"ל טעם כעיקר דאוריתא להצריך ס' והתלמיד שואל באיזה מקום נדון בשיעור כזבא"פ ובאיזה בעינן ס'. ואם נשיב לו דביבש בא"מ די בכזבא"פ ובלח דיש בילה בס' כמ"ש התוס' בפסחים (דמ"ד) בד"ה איתיבי' אבל אנן קי"ל דיבש בא"מ מה"ת ג"כ ברוב ורק דרבנן גזרו ס' משום שמא יבשלם וכו' וא"כ איה דין דכזבא"פ וצ"ל דבאמת דין דכזבא"פ לא נאמר דוקא בתערובות שאין האיסור ניכר דהא אמרו בכריתות פ"ג וכמה ישהא האוכלן כאוכל קליות וכו' כלומר דגם אם אוכל גוף האיסור בעין ונשתהא באכילתו כל כך דבזמן ארוך כזה הי' יכול לאכול יותר מפרס פטור ממלקות. וכן אם נתערב כזית איסור ביותר מבפרס היתר אפי' הכירו ואוכל הכל פטור ממלקות. אבל באמת אם נתערב יבש בא"מ ואין ניכר כמ"ש הש"ך כאן סק"ו כגון שנפרך לחתיכות דקות א"נ בשר שור ואיל ועז ונמצא אחת טרפה וא"י איזהו הטרפה וזהו תערובות יבש בא"מ ודי ברוב מה"ת ומדרבנן בעינן תמיד בא"מ ס'. ולכן לא נמצא בפוסקים מדיני כזבא"פ משום דזה נאמר לענין מלקות דבפחות מפרס חייב אכזית אבל פשיטא דבתערובות גמור ליכא מלקות לעולם דמה"ת הכל ברוב

ולפי"ז יש ג' חילוקים יבש ביבש מב"מ לכ"ע ברוב ובלח מדרבנן בעינן ס' ע' בשער תערובות להפ"מ כמה טעמים ובכ"ז לא שייך דין דכבא"פ כלל. ובא"מ אם בתערובות בטיל ברוב מה"ת ומדרבנן בעינן ס' משום שאם יבשלם יתן טעם ואם שלא בתערובות רק אוכל חלק עשירית איסור וט' חלקים מהיתר [שיעור זה להרמב"ם דפרס הוא ג' ביצים שיש בהם ט' זיתים] זהו שיעורו למלקות ובפחות מזה אין מלקות ואפי' אוכל איסור עצמו ושהא באכילתו יותר משהיות א"פ פטור

סימן קט סעיף א

חתיכה ששאר"ל שנתערבה באחרות מב"מ יבש ביבש (דהיינו שאינו נבלל והאיסור עומד בפ"ע אלא שאינו מכירו) [א] חד בתרי בטיל ומותר לאדם א' לאכלם [ב] שלשתן כל א' בפ"ע אבל לא יאכל שלשתם יחד ויש מי שאוסר לאכלם לאדם א' אפי' זא"ז: הג"ה. וכן יש לנהוג ויש מחמירין להשליך א' או ליתן לעכו"ם ואינו אלא חומרא בעלמא. וכ"ז כשנתערב במינו אבל [ג] שלא במינו ואינו מכירו אפי' יבש ביבש צריך ס' ואין חילוק בכ"ז בין אם האיסור מה"ת או מדרבנן וע"ל סי' קכ"ב אם נתערבו כלים ביחד

[א] חד בתרי בטיל. כ' הש"ך כלומר ברוב דכתי' אחרי רבים להטות ואפי' ליכא רוב בהנך תרי שהם קטנים מהאיסור וכגון שלא נודע איזה מהן האיסור עכ"ל הנה עשה כלומר ומייתי קרא דאחרי רבים וכ"ז פלא אטו עד עכשיו אין מי יודע מקור דין רוב זיל קרי בי רב וסוגיא דחולין (די"א). ונ"ל דהמפורשים חקרו בכונת הש"ך אם באותן שני הקטנים בעינן עכ"פ מעט יותר מהאחת הגדולה עפמ"ג וי"א דאפי' שניהם מועטים מהגדולה מ"מ מבטלין מחמת מנין ונ"ל דזהו כונת הש"ך להביא מקרא דאחרי רבים דמיירי בדיעות הסנהדרין ושם לא שייך רוב באיכות רק בכמות דאפי' הקטנים חולקין על מי שגדול מהם ובפרט לזכות דאפי' התלמידים מצטרפין ורק המנין משלים לרוב וה"נ כן ובפרט דכאן הספק מי מהם האיסור דשמא אחת מהקטנות ואז יש רוב בין בכמות בין באיכות

והנה הפ"מ חקר אם חתיכה בלעה איסור מא"מ ונתערבה במינה ביבש דאם נלך אחר האיסור הבלוע הוה א"מ ואם נלך אחר החתיכה שנאסרה מהבליעה הוה מינה. ופסק דאם יש בשלשתן יחד ס' נגד הבליעה אז החתיכה בטילה ברוב דכל איסורה מחמת שנעשית נבלה מהבליעה ואפי' היתה נבלה ממש היתה בטילה ברוב רק חומרת חהר"ל אין כאן דהבלוע אינה ר"ל. ואם בשר בלע חלב אז יש גם חומרת ר"ל אבל אם אינה ר"ל בטילה כשיש בכולן ס' נגד החלב דתו לא יבא לטעום בהם טעם חלב כשיבשלם. והנה אם ליכא בשלשתן ס' הוה כאיסור שנתערב