חידוד הלכה קכח

הזה ומעיקרא לק"מ דהמחבר לא אמר לאסור כל הביצים מחשש שמא נשארה בלא ס' מחומרת חנ"נ שיצטרך ס' נגד כל הנשארים אחר העירוי ראשונה דז"א דאפי' לדידן דס"ל חנ"נ אין דין חנ"נ רק בודאי ולא בספק עש"ך בסי' קי"א סקט"ז דא"א חנ"נ מספק. רק החשש על כולם נשאר מטעם אפשר לסחטו דהמחבר מודה בזה. ואף שאח"כ נתערו כולם לקערה ויש ס' אבל הקערה היא רק כ"ש וכ"ש אין חומה מוליך הטעם לכולם בשוה לא לאיסור וגם לא להתיר. ובאמת אם היה הדרך לנער הביצים מכ"ר לכ"ר אחרת אה"נ שהיה מותר דא"א חנ"נ וממילא יש גם ס' בכ"ר שניה ורק משום שאין דרך לערותם מכ"ר לכ"ר רק לקערה לכן חייש לאסרם מטעם אלס"ח דהמחבר ס"ל אלס"ח בסי' ק"ו. והא דלא נאמר שהביצה תבטל ברוב חדא דביצה היא דבר שבמנין ועוד דביצת אפרוח ניכר ולא שייך רוב

[ב] ותשאר אותה ביצה בלא ס'. בס"ק שלפנ"ז הבאתי קושית הש"ך דאפי' אם נשארה הביצה בלא ס' אבל אחר שנתערבו אח"כ נימא כל הנכנס בספק מסייע לבטל ותירצתי בשני אופנים. אמנם יש דקדוק בדברי המחבר שמצייר הספק בביצת אפרוח ולא מצייר לא בביצת טמאה ולא בביצת נבלה או טריפה או ביצת דם. היינו כמבואר בסי' ס"ו דבכל הנך אם הביצה בקליפתה אין אוסרת אם אינה נקובה דומיא דביצה מקרי. ואם בנתקלפה ממילא בטל ממנה שם בריה ושם מנין. ורק בנתבשלה בקליפתה השלימה ויש בה אפרוח דהאיסור משום הבשר של האפרוח וזה אוסר שפיר גם דרך הקליפה כמו עצם שיש בו מוח דהמוח אוסר דרך העצם. ואף דקי"ל שם דגם ביצת דם אם היה ודאי במקום האוסר כגון שהי' בקשר החלמון ונקשר גם בחלבון אוסרת גם בקליפתה אבל בנתבשלה א"א להכיר ותמיד בספיקא עומדת דמה"ט פסק הט"ז בסי' ס"ו דכשנמצא ביצת דם בתבשיל ויש עוד ב' ביצים כשרים דאמרינן סלק הא"מ כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו והש"ך שם מתיר אפי' חד בחד ע"ש סק"ו. ולפי"ז כאן בביצת דם שפיר נאמר כל הנכנס בספק מסייע לבטל. ויש בזה ג' טעמים להיתירא. א' שיטת הסוברים דם ביצים דרבנן. ואפי' להאומרים דם ביצים דאורייתא זהו בעודה חי אבל כשנתבשלה כל דם שבשלו דרבנן. גם יש דיעות דרק הטיפה אסורה ונגדה יש ס' באותה ביצה עצמה. ואף דאמרינן שדי תיכלא בכילה זהו ודאי דרבנן דלא מצינו בתורה רק איסור דם ולא ביצה. וגם חומרא זאת אינה רק כשהיתה בבירור במקום האוסר. ועכ"פ אף אם נמצא בלא ס' יכול להוסיף דחנ"נ בזה גם לדידן לא אמרינן. ובה"מ ודאי גם על הביצים עצמן שייך לומר אוקמי' אחזקת כשרות כמ"ש הרמ"א בכלים. ולכן מצייר הדין בביצת אפרוח

[ג] ואם לא עשה כן וכו' עד סוף הסעי'. הש"ך האריך לפרש טעם המחמירין ולא אמרינן כל הנכנס בספק מסייע לבטל משום דביצת אפרוח הוה א"מ נגד שאר ביצים וכן דג טמא והפ"מ הקשה דבסי' צ"ח אמר דהוה מינו דכולם שם דג עליהם. ודע דהא דכ' הש"ך כאן כמה פעמים ביצת אפרוח או דם בזה סותר ד"ע דבסי' ס"ו בביצת דם היקל שנתבטל אפי' חד בחד כמ"ש בס"ק הקודם. אבל באמת אני איש בער ולא אבין תי' זה של הש"ך דמה בכך דהביצה היא א"מ וכן הדג ובא"מ הוה דאוריתא ובדאוריתא ל"א כל הנכנס בספק וכו'. וזה תמוה אטו אנו רוצים להתיר גם הביצה האסורה או הדג הלא אנו דנים בחומרת חנ"נ לשאר ביצים שנשארו בספק בלא ס' וחומרת חנ"נ היא ודאי דרבנן ורק לדברינו בסק"א דכאן לא מחשש חנ"נ אתינן אלא מחשש אפשר לסחטו שאותן הנשארים בלא ס' נאסרו ואין ביטול מועיל להתירן משום דננערו לתוך קערה דהיא כ"ש וכ"ש אין חומר מועיל לא להתיר ולא לאסור ובאמת חשש זה ג"כ רק באה"מ דבה"מ בלא"ה סמכינן אהמתירין

והנה מלישנא דמחבר משמע דמערה הביצים או הדגים מהמחבת דרך עירוי בלא כף אבל אם נוטל א' א' בכף ומצא אח"כ דג טמא או ביצת אפרוח בקערה דודאי הי' בכף ואסר הכף ואם אח"כ החזיר הכף להקדרה אז החשש להיפוך שמא היה הדג טמא בנטילה ראשונה ואח"כ לא נשאר ס' לבטל הכף. וגם גוף הכף יהי' אסור דלא שייך לומר אוקמי' אחזקתו דודאי נטל גם הדג טמא פ"א בהכף. וגם יש חשש שמא נשאר הדג טמא בלא ס' ולשני חששות אלו י"ל דממ"נ אסור לכ"ע דאם הוציאו בראשונה נשאר איסור הכף בכל פעם שתחבו. ואם הוציאו באחרונה נשאר גוף הדג בלא ס'. ולילא דמסתפינא הייתי אומר דהסמ"ק וסייעתו דאוסרים מיירי בנטלם א' א' בכף שיש ב' החששות אבל כשמטרה הכל מהקדרה לקערה בב' או ג' עיראות. לא החמיר דחשש חנ"נ היא דרבנן ושייך לומר כל הנכנס בספק כקושית הש"ך וא"צ לכל הפלפולים. דוק היטב בדבר זה ולא תשלחם ריקם. ושתיקותי נגד כל הנך גאונים יפה מדיבורי רק די בהערה זאת

סימן קח

א"ה בסי' ק"ח לא כתבתי בחידושים כלום רק קיצורי דינים מהפמ"ג ומעט הוספות וחלקתים לסימנים

א. ת"ג ופתוח ממש שרי לכתחלה לצלות בו איסור עם היתר או מאכלי בשר עם של חלב ומ"מ המחמיר תע"ב עש"ך ס"ק ג'. ובתנור קטן ג"כ שרי מדינא והר"ב החמיר רק ממנהגא אם הוא רק פתוח. ובקטן וגם סתום לגמרי צריך ה"מ להתיר ובפתוח קצת מותר בדיעבד בלא הפסד כלל. ובת"ק ואחד מכוסה היטב נמי שרי לכתחלה והמחמיר תע"ב ובכחושים אפי' מגולה שרי ולדידן דאין בקיאים אין להתיר מטעם כחוש אלא בפת ופת

ב. ת"ג ופתוח קצת וכ"ש קטן אסור לכתחלה ומותר בדיעבד. וקטן ופתוח אסור לכתחלה ממנהגא ובסתום לגמרי אפי' במקום העשן אסור אף דיעבד אפי' בת"ג ובה"מ מותר אפי' בקטן וסתום לגמרי אף דכ"ז נכלל באות א' מ"מ לא רציתי לחסר מדברי הפ"מ]

ב. איסור חריף אפי' שניהם כחושים ואפי' ת"ג ופתוח לגמרי אסור אפי' בה"מ. ואם ההיתר חריף המנ"י וש"פ צדדו להתיר ובה"מ יש לסמוך עליהם ואם אין גוף האיסור ד"ח רק נתבשל בחומץ וכה"ג נראה לאסור

ד. בישול קדרה (אפי' צלי בקדרה בלא רוטב) בת"ק ופתוח קצת שרי לכתחלה ובסתום לגמרי וההטמנה היתה לפי שעה דעת המ"א להתיר אף בלא ה"מ בבישול ונ"ל דאחד בישול וא' צלי קדר ודו"ק

ה. הטמנת שבת ששוהא שם כל הלילה וסתום לגמרי דינו כצליה דדוקא בה"מ שרי בין ת"ג בין ת"ק מיהו בשניהם כחושים שרי אפי' בת"ק וסתום לגמרי אפי' אה"מ

ו חמץ בת"ק וסתום לגמרי דעת המ"א לאסור בה"מ כששניהם אין מכוסים. ובקטן ופתוח קצת בה"מ שרי אפי' בחמץ. ות"ג וסתום לגמרי בה"מ נמי שרי. וה"מ בעינן גם בשאר איסורין. ות"ג ופתוח קצת שרי בחמץ בלא ה"מ כיון שי"א שבש"א ג"כ מותר לכתחלה עפר"ח

ז. דגים שנצלו עם בשר הרב בסי' קט"ז מתיר מטעם סכנה בדיעבד ומשמע מאו"ה כלל ט' דכ"ה דאפי' בת"ק וסתום לגמרי. והש"ך שם סק"א בשם ב"ש מחמיר ואפי' נצלה הבשר עם חריפות אין סכנה בריחא: