חידוד הלכה קכז

ג' והי' חהר"ל דנאסרו ואם נחתכו בשוגג כולם מותרות

[ב] אין חילוק בין לח ליבש. ובסי' צ"ב ס"ד נתבאר ברמ"א דלח בלח לא נ"נ בה"מ בש"א וגם הלח הראשון מצטרף. ובבב"ח הלח נ"נ. גם מבואר דבחצי חתיכה א"א נ"נ כגון בלע של כ"ק או כ"נ [ואפי' בשמן. עפ"מ צ"ב ס"ק ט"ז] ואם נפלה חתיכה שאסורה כ"ק לבישול די בס' נגד הכ"ק או הכ"נ. ובבב"ח שמן שבלע ע"י מליחה ונפל לבישול אמרינן נ"נ והחו"ד מתיר ומיקל אפי' בבב"ח וגם שמן שלא לומר נ"נ ודי בס' נגד הכ"נ והסברא כך דהכ"ק נבלעת ע"י מליחה ומן התורה אין מליחה אוסרת בבב"ח רק בבישול ואפי' קליפת אדמיקר כגון שנפל חם ע"ג צונן מ"מ אין זה דאורייתא. וכ"ז בבשר שבלע כ"ק מגבינה אבל בצלים שחתכן בסכין של בשר מבואר בסי' צ"ו דגם הבצלים מותרין

[ג] ס'. ובדברים שאוסרין ביותר מס' א"א בהם חנ"נ דתרי משהו לא אמרינן. אבל אפשר לסחטו אמרינן גם בזה לאסור כגון חתיכה שבלעה חמץ כ"ש ונפלה לתבשיל דהתבשיל ב' מותר להמתירים בתרי משהו אבל החתיכה אסורה דאם יש שם עוד אחת שניהם אסורין מספק ואם יש שם עוד ב' בטל ברוב וניתרו כולם כיון שבהחתיכה עצמה הי' ס' רק שנאסרת מחמת משהו. ובהל' פסח ביארתי. וגם חהר"ל לא שייך כאן בבלע משהו דאין המשהו ר"ל. ובנדר שסומכין אטעימת ישראל וכשנפל לפחות מסא והישראל טעם ואומר שאין טעם מותר דא"א חנ"נ כשאין טעם רק אפשר לסחטו אמרינן והחתיכה אסורה ואינה בטילה ברוב אפי' אינה ר"ל דנדר הוה דשי"ל ואינו בטל במינו. ואם בלעה חתיכה ע"י מליחה ממינו אפי' אל"ס ל"א ומותר הכל כשיש ס' נגד הכ"ק. ע' נו"ב חי"ד סי' כ'

סעיף ב

חתיכה שיש בה חלב שנתבשל בקדרה שיש בה ס' לבטל החלב צריך ליזהר שלא יסיר כלום מהקדרה בעודה החתיכת האיסור בה דחיישינן שתשאר בלא ס'. וגם לא יוציאנה תחלה [ד] שהחלב שבה יאסר כולה. ומה תקנתה יניחנה עד שתצטנן הקדרה: הג"ה. ולפי"מ דקי"ל חנ"נ בש"א [ה] מסיר החתיכה האסורה משם והשאר מותר

[ד] שהחלב שבה וכו'. הש"ך סוסק"י הקשה דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחלה לדמה דאל"כ היתה אסורה משום דם והי' צריך ס' נגד כולה וא"כ כבר נאסרה משעת מליחה שנמלחה עם החלב. ותי' בס' יד אברהם דכיון דקי"ל איסורין מבטלין זא"ז י"ל דבאמת לא נמלחו ואיסור דם מסייע לבטל איסור חלב עם הבשר שבו והבשר עם החלב מבטלין הדם בתוך הירקות. ובעניותי אין תי' זה מספיק דהא אנן מחזיקין דם גם בחלב ושומן וא"כ ממילא איכא ב' זיתי דם כקושית הש"ך

אמנם נ"ל לתרץ דהט"ז בסי' ע"ד כ' במולח טחול בלא ניקור מחלב הכרס הדבוק בו דמסתמא אין בטחול ס' וכ' שם בהגר"ע דאם מלח הטחול עם הכרס ביחד גם הכרס מצטרף להטחול לבטל החלב שביניהם ול"א איד במליחה אף שהחלב דבוק רק להטחול [ולהמחבר בלא"ה ל"א חנ"נ בש"א ומשום אפשר לסחטו אין כאן דבמליחה ל"א לא נ"נ ולא אל"ס וגוף הטחול מותרת] ואחר המליחה בישל רק הטחול עם החלב והכרס הסיר ממנה דמחמת המליחה לא נ"נ כיון שהי' אז ס'. לכן אם עכשיו יש ס' נגד החלב בבישול דלהמחבר א"א א"ד קמ"ל דלא יסיר כלום מהקדרה. ובחידודנו בסי' ק"ה סק"ח כתבתי בענין כזה באופן. אחר ע"ש

[ה] מסיר החתיכה. הקשה בס' יא"ב דהרמ"א גופי' כ' בסי' צ"ח ס"ד דכשנפל חלב לתבשיל צריך לצנן כדי שיעלה החלב למעלה ויסירנו אף שיש ס' וכאן כ' שא"צ להמתין לדידן. ונ"ל פשוט דכאן מיירי בחתיכת בשר שיש עליו חלב וכולה אסורה מחמת אפשר לסחטו לכן שפיר כ' הרמ"א כאן דלדידן דחנ"נ ובעינן ס' נגד כולה יכול להוציא הבשר תחלה אבל שם מיירי מחלב עצמו שנפל ונימוח בבישול דמחומרא יצננו ויסירו בנקל

סימן קז סעיף א

המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואח"כ יוציאם מהמים [א] דחיישינן שמא ימצא אפרוח בא' מהם [ב] ותשאר אותה ביצה באחרונה בלא ס': הג"ה. [ג] ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ומצא אחת טרפה יש אוסרין הכל מחשש שמא הטרפה ניערה בסוף באופן שלא הי' אז ס' בקדרה לבטל ונאסרו כולם בקדרה וחזרו ואוסר מה שבקערה. וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפ"א מהקדרה דאז יש לחוש שמא נשאר הטמא בסוף בלא ס' וכן עיקר ואפי' להמחמירין אין איסור להכלים שנתבשלו בהם דמעמידין הכלי על חזקתו

[א] דחיישינן. הקשה בס' יא"ב הא המחבר לית לי' חנ"נ בש"א. וכיון שאח"כ כשנתנם כולם בקערה ויש ס' הותרו כולם ושו"ת ג"ש סי' צ"ח תי' ע"ש. ונ"ל דהמעיין בטור שמשיג על הסמ"ק שאוסר מטעם דאין כאן איסור ברי' דהביצה זרק ורק חיישינן לבליעתו ואין כאן חומרת ברי' רק חומרת ס' ולהסביר הענין כתבתי דבסי' צ"ח ס"ד כ' המחבר דביצת אפרוח או דם בעינן ס"א לבטלו וכן בסי' ס"ו כ"כ לענין ביצת טרפה או טמאה. ובהרמב"ם הטעם שהוסיפו אחת על ס' משום שבאמת היא ברי' ורק שמכירה וזורקה מ"מ החמירו בה להוסיף עוד א' לחומר ברי'. והש"ך שם כ' דהמחבר לא ס"ל טפם דברי' רק משום שיש ביצים גדולים וקטנים לכן הוסיפו בביטולה אחת. ומ"מ הוכחתי דהמחבר בסי' צ"מ באמת ס"ל טעם דברי' וע' הגר"א בסי' צ"ח כ"כ. ובאמת אין כונת הסמ"ק לאסור בכ"ש מטעם ברי' דהא אין אוכל אותה הביצה רק כונתו להחמיר כאן חומרת חנ"נ מחומר הברי' אף דאין חנ"נ בש"א כמו שהחמירו בהוספת ביטולה מטעם ברי'. ותדע דזהו כונת הסמ"ק דאל"כ הי' קשה יותר דהא המחבר ס"ל בסי' צ"ח דבאיסור שנפל לתבשיל מטמעינן לקפילא ורק אם ליכא קפילא משערין בס' ולמה לא כ' כאן שיתנו לקפילא לטעום מכל ביצה או המים שנתבשלו בהם אם יטעום בה טעם אפרוח וע"כ דגם זה מחומרת ברי' שלא לסמוך בביצים ודגים אקפילא. ומ"ש כאן שנשארת ביצה אחרונה בלא ס' הכונה ס"א עם הביצה. וא"כ שפיר י"ל דמטעם ברי' החמירו כאן לומר חנ"נ ומ"ש בלא ס' היינו משום דלענין חומרת חנ"נ די לחשש שלא הי' ס' דלא מחמרינן ב' חומרות דמה שהצריכו ס"א הוא ג"כ מחומרת ברי' וגם ליתן חומרת חנ"נ מטעם ברי' לכן די לחשש חנ"נ בחשש שלא הי' ס'. כל פלפול זה ממהדו"ק. ועכשיו ראיתי דא"צ לכל הפלפול העמוק