חידוד הלכה קכו

שלוק כמבושל, ובדרך זה נדע טעמי הפוסקים בכל סי' זה בדיני כבוש או"ה. ודוק בכ"ז כי זה הרעיון נו"ט לשבח ולהסיר תלונה מהתנאים והמשניות והפוסקים ושלום על כל ישראל

סעיף ח

כוליא שצלאו בחלבו אין אוסר רק כ"ק שהקרום מפסיק: הג"ה. ויש אוסרים וה"נ ואין לשנות. ודינו כשאר חלב הנצלה עם בשר [יב] ואם נתבשל כך הכוליא נ"נ וצריך ס' נגד כולה וה"ה בקרום שעל היותרת

[יב] ואם נתבשל כך וכו'. ז"ל הש"ך ס"ק כ"ה משמע אפי' לא נמלח או נצלה תחלה מ"מ הוה א"ד וצריך ס' נגד כל הכוליא ולא אמרינן דהקרום מפסיק לענין דאין ממהר לבלוע טפי מאחריני עכ"ל. והש"ד מתמה דהא אם לא נמלח תחלה מדם א"כ כולה אסורה מחמת דם ובלא"ה בעינן ס' נגד כולה והאריך בתירוצים שונים ודוחקים ונ"ל בפשיטות דלעיל בקיצורי דינים באות ה' כתבתי דכשנמלחה החתיכה שדבוק בה חלב עם עוד חתיכות אז אם הדבוקה נמלחה תחלה נאסרת אז מטעם א"ד ואז בעינן ס' בשאר חתיכות נגד זאת כולה אבל אם מלח הדבוקה בסוף או אפי' ביחד באופן שהבשר של הדבוקה נמלח קודם החלב שבה ואפי' אם מסופק בזה אבל רק יודע שהחלב לא נמלח מקודם ואפי' מלח החלב קודם אבל עדיין לא נתלחלח מחוזק המליחה עד שנמלחו כולם אז לא נאסרה במליחתה לא בחומר איסור דבוק ולא באיל"ס ואם יש בכולם ס' נגד החלב גם הבשר הדבוק מותר. ולזה שפיר כ' הש"ך כאן אעפ"י שלא נמלחה תחלה. ר"ל שלא נמלח באופן האוסר אותה כולה אז מ"מ עכשיו בבישול אמרינן א"ד מטעם דממהר לבלוע דאין הקרום מפסיק. וכן חשש דעלתה פ"א חוץ לרוטב דלחשש זה גם גוף הקרום נאסר כמ"ש הש"ד

סעיף יב

גבינות הנעשין בדפוסין שא עכו"ם אעפ"י שמלחו בתוכן שרי: הג"ה. וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור ואפי' אינו מנוקב דאין מלוח כרותח כ"כ להפליט [יג] מכלי מה שבלוע בתוכו ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור

[יג] מכלי. בש"ך הטעם דהוה כט"מ וט"ת ולפי"ז אם המלח צלול כמים או שיש ציר אסור לשיטת הש"ך בסי' צ"א ס"ק ט"ז דאפי' הטהור צלול אסור. מיהו יש לחלק דהמלח אינו טמא בעצמו רק בלוע מאיסור. והא דכ' הש"ך כאן ס"ק מ"ד דאפי' הלח מותר צ"ל דאין הלח צלול ממש

סעיף יג

מלח או תבלין שהם [יד] בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב: הג"ה. וה"ה אם היו בשל איסור דמאחר שהם יבשים אין בולעים מכלי. ודוקא בכלי נקיה שאין איסור דבוק בו והמחמיר תע"ב

[יד] בקערה ש"ב. לכאורה זה הדין עצמו דסעי' שלפ"ז ולמה כפל המחבר זה הדין. י"ל דנכפל לרבותא דלא תימא דוקא דפוסי גבינות שגם גוף האיסור נבלע אז תחלה ע"י מליחה בזה אין כח במליחה של עכשיו להפליט אבל אם הכלי בלעה תחלה מבישול יפלוט גם עכשיו ע"י מליחה קמ"ל דאפ"ה אין המלח מוציא. כתבתי זאת משום שראיתי בהגרע"ק בשם ס' תפלה למשה דבלע שע"י בישול מוציא המליחה ולענ"ד כמ"ש מכפילת הדין שבמחבר. ואולי מדנקט קערה הכונה משום שהיתה הבליעה רק מכ"ש אבל מכ"ר מוציא וגם זה אינו מוכרח די"ל דנקט קערה שאין רגילות לשום בקדרה

סעיף יד

מלח [טו] הבלוע מדם כגון ממליחת בשר ונתנוהו בקדרה או שנתנו בשר מלוח בלא הדחה בכלי אם יש ס' נגד המלח מותר: הג"ה. אעפ"י שהמלח עדיין נו"ט בקדרה מ"מ מאחר שאין המלח אסור מחמ"ע אלא מחמת דם הבלוע בה וכו' דכ"מ שאין האיסור עצמו יכול לילך אין הנאסר אוסר יותר מן

האיסור

[טו] הבלוע מדם. דין זה נתבאר בסי' ס"ט באורך לענין כלי חולבת או ב"י מחלב איך יאסר הבשר ובדברינו שם הארכתי הרבה

סימן קו סעיף א

[א] חתיכה שבלעה איסור ואין בה כדי לבטלו ונפל לקדרה אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבלעה וכו' אבל החתיכה עצמה אסור' לפי שהאיסור שבה אין נפלט ממנה לגמרי (וכן עיקר דלא כמ"ש בסי' צ"ב דאף החתיכה עצמה מותרת) משא"כ בדבר הנמלל ונימוח כגון שנפלה דם וכיוצ"ב לרוטב ואמרו מחמת מיעוטו ואח"כ נתרבה רוטב היתר ויש עכשיו ס' בין כולו לבטל הדם כולו מותר משום דהכל נבלל ונתערב: הג"ה. ולפי מה שנוהגים לומר חנ"נ בכל איסורים [ב] אין חילוק, בין לח ליבש אלא בענין זה דאם הנאסר תחלה הי' יבש ויש ס' נגדה אפ"ה החתיכה נשארת באיסור וצריך להסירה אם מכירה ואם אין מכירה בטילה אם. אינה חהר"ל. ואם הוא דבר לח הכל מותר אם יש ס' [ג] נגד מה שנאסר תחלה וע"ל סוס"י צ"ב וצ"ט

[א] חתיכה שבלעה. ע"י בישול. וכן אם היה האיסור דבוק בה א"צ שתהי' מבושל מכבר עם החלב שגם עכשיו בבישול זה נ"נ ע"י דיבוקה לדידן. ובסי' צ"ב נתבאר דיבש ביבש ל"א נ"נ. והמשל כגון שנפלה חתיכת זית היתר וחתיכת זית איסור לס' זיתי ירקות אף שעדיין שני החתיכות אסורות שהם חד בחד או אפי' חד בתרי רק שהם ר"ל שאז כל החתיכות אסורות והירקות מותרות ודי במה שיש בהם ס' נגד האיסור דתערובות החתיכות לא עשה כולם נבלה. וכן אם היו חד בחד ואינם ר"ל אם עכשיו נופל עוד חתיכה שלישית הותרו כולם. וכן אם היו