חידוד הלכה קכה

מקבלין טעם מהנכבש בהם ולא מחלקינן בפיצועין או בשלימין

עוד שם מ"י וי"א כל הנכבשין זע"ז מותרין אלא עם החסיות וכו'. (כלומר ירקות חרופין כשומין ובצלים בקראים חסיות) ואם התרומה מחסיות אוסרין החולין בכבוש ואם התרומה אינה מחסיות אפי' אם החולין מחסיות מותרין. והסברא כדרך שאמרו במליחה אם הטמא מלוח אז אוסר את התפל ואם הטהור מלוח והטמא תפל אין איסור זהו תוכן דברי המשניות. וכ' הרע"ב שם דכשאין התרומה מחסיות אין אוסרין בכבוש אם לא בשלוק או בישול. ובמי"א שם ר' יוסי ס"ל דאפי' בשלוק אין אוסר רק בתרדין שאם שלק תרדין דתרומה עם של חולין אוסר שהתרדין נו"ט בשליקה. ושם כ' הרע"ב דר"י פליג את"ק דלת"ק שלוק אוסר בכל המינים. ודעת ר"ש שם דאין שלוק אוסר רק כרוב של שקיא של תרומה אוסר לכרוב של בעל דחולין וזהו ג"כ פלוגתא אדת"ק שם דס"ל דכל המינים אסורין בשלוק. ור' יהודה שם מיקל יותר דכל מב"מ אין אוסר בשלוק [אף דר"י ס"ל בבישול מב"מ בכ"ש] ורק בשר בבשר אוסר ורק בבישול מב"מ כגון בשר טרפה עם כשרה אוסרים בבישול. והרע"ב שם פסק כת"ק דבכבוש רק חסיות אוסרין. ושלוק אוסר בכל המינים וכ"ש בישול. ולפי"ז צ"ל דהא דתנן שם מי שלקות אסורין וכן מי כבשין ולא תני תנאי דחסיות משמע דהמים יותר עלולים לקבל טעם מהירקות עצמן

ובראשונה אני צריך להסביר הסברות של כל אחד מהדיעות דשם ובמאי פליגי וגם לישב תמיהת התי"ט דהרעיש שם והקשה קושיתו הראשונה משביעית סופ"ז מורד חדש שכבשו בשמן ישן או להיפוך דמוכח להדיא דכבוש אוסר לכ"ע. עוד הקשה מפ"ט שם מ"ה בהכובש ג' כבשין בחבית א' ע"ש

ובמהדו"ק כתבתי לתרץ תמיהותיו חדא דמאן יימר דמתני' דג' כבשין לא מיירי בחסיות. ולדרך זה גם הקושיא מורד בשמן לק"מ דהורד נתפטם משמנונית השמן ובמקום פיטום דבר שמן שאני ובולע לכ"ע דכן מצינו במליחה חילוק בין כחוש לשמן. וכן נראה בחוש דכששורין הורד בשמן נפקח המראה והריח מזה לזה ודרכן בכך וכן בסיפא שם בחרובין ביין דהיין חזק ובולע. עוד הביא הר"ש בשם הירושלמי במתני' שם דחגבים טמאין שנכבשו עם טהורים אמרינן בירושלמי שם לית כאן נכבשין אלא נשלקין. ולפנינו איתא דברי הירושלמי אלו אמתני' דירקות עם חסיות וכן נראה דאלו בחגבים הא תנן דלא פסלו את צירן ואיך נגרוס נשלקין הא בשליקה אין ציר רק מי שלק. עוד תמה התי"ט שם דהא שמואל ור' יוחנן פליגי בחולין (דצ"ז) אם כבוש כמבושל או לא ואמאי לא מייתי הגמ' ממתני' דשביעית הנ"ל כמ"ד כמבושל ותיובתא למ"ד אינו כמבושל ועוד איך יפלגו אמוראי בפלוגתא דתנאי דמתני' דתרומות

ומחמת חומר הקושיות של התי"ט אמרתי סברא אחת פשוטה טבעית ובזה יתורצו כל הקושיות והסתירות. והוא דהכל מודים שהכבישה וכ"ש השליקה מרתיחין ונותנין טעם ופלוגתתם רק בטבעי מיני ירקות אם הטעם שמקבלין בכבישה או בשליקה היא בהם לשבח ואוסרין או לפגם ואין אוסרין. דבאמת גם אנו רואין בטבעי הירקות דאין הכבישה בכולם לשבח. והוא דבזמנינו כובשים קשואין שקורין אוגרקיס וכן כרוב שקורין קרויט עם מים ומלח והם משובחים מאוד וע"י הכבישה ראוים לאכלם חיים והכבישה מונעים אותם מעיפוש וקלקול ובורקיס הדרך לכבשם בלא מלח רק במים קרים וגם כיבוש זה טוב ומועיל. אבל שאר ירקות כגון מיירין ורובין ורעטח אם וכבשם במים יסרחו ויתעפשו ורק בלא כבישה עומדים ימים רבים. וכל שינויים אלו בכבישה ישנם בירקות למיניהם אבל בשר מקבל ונותן טעם טוב בין בכבישה בחומץ וכה"ג בין במליחה וצליה ומכ"ש בבישול

עכשיו אפרש גם דברי ר' יהודה דאמר שם כל הנתבשלים זע"ז מותרים חוץ מן הבשר ר"ל דידוע דר"י ס"ל מב"מ אפי' באלף לא בטיל ואפ"ה בתרומה לכ"ע בטיל בק"א וכן פירות ערלה וכ"כ בר"א רק מב"מ ובא"מ כולן בנו"ט וע"כ דרק בשאר מיני או"ה קבלו חומרת מב"מ ולא במיני איסור דירקות ופירות וה"א דרק במינו יש חילוק בין איסורי ירקות ופירות לאיסורי בשר ודכותייהו אבל בנו"ט דא"מ אין חילוק ובכולם בנו"ט קמ"ל כאן דגם בא"מ לר"י יש חילוק בין איסורי ירקות ופירות לענין תרומה ובין איסורי טרפה דבשר ודכותייהו דבבשר בא"מ בנו"ט ובירקות ופירות גם בא"מ מותר כל שיש שיעור ביטולו ק"א דס"ל לר"י דהשיעור של ק"א הוא בין במינו בין בא"מ. ולדברינו אלה קאי ר"י אא"מ דבמיני בשרים בנו"ט ובאיסורי פירות וירקות אין שיעורם בנו"ט רק בק"א כבמינו. ומתני' דערלה פ"ב בגריסין עם עדשין בנו"ט דלא כר"י ור"י הולך לשיטתו כמו במינו אין הדין שוה באיסורי פירות וירקות לאיסורי או"ה דמיני בשרים של בע"ח דבהם מב"מ בכ"ש וכאן בק"א כן הדין דא"מ בנו"ט אין שוה בהנך דרק באיסורי בשר הדין בא"מ בנו"ט אבל באיסורי תרומה והדומה ששייכים בפירות אדמה אינם בנו"ט רק תמיד בק"א. כ"ז כתבתי לפרש דברי ר' יהודה דשם דאין להם שום פירוש לפרושי הקדמונים אבל כל דברי יתר התנאים שבפרקין כל אחד אומר לפי הידוע לו בטבעי המינים אם הכיבוש בהם לשבח או לפגם למר אין כיבוש מושבח אלא בחסיות ולמר בתרדין ולמר בכרוב וכן כולם ולפי"ז י"ל דהא דאמרינן דמי שלקות ומי כבשין אסורין קאי אאותן ירקות שגופן נאסרין בכבוש לכל חד כדאי"ל קמ"ל דכמו בגופי הירקות נאסרין זה מזה לכל מר כדאי"ל כן גם המימות של כבישתן אסורין אבל לא לומר דהמים גרועים מגופי הירקות זה לא ניתן להיאמר

סוף דבר הכל נשמע דלכ"ע רתיחת הכבישה והשליקה מרתיח או כבישול או מעט פחות מבישול ורק פליגי כאן במיני ירקות שהכיבוש בהן לשבח או לפגם ומהם שהכיבוש טוב להם ומהם רק השליקה. וראי' לדברי דהא גם בבעלי חי מצינו חילוקים בציר שלהם דבמ"ח שם לת"ק ציר דגים אוסר עד תתק"ס ולר"י שם עד קצ"ז ולר' יוסי שם עד ט"ז. ובמ"ט שם דציר חגבים אין אוסר כלום. ואיך נוכל לומר דהחילוק ביניהם ברתיחת הציר דזה א"א לומר וע"כ דרתיחת הציר שבא מהמלח שוה בכולם רק חלוקים בטבעם אם לשבח או לפגם. וחגבים אין בהם לחלוחית טבעי כ"כ לכן אין ציר שלהם אוסר ובירקות חלוקים זמ"ז אם לשבחם או לפגמן

ואחר שזכינו לכ"ז לפשר הסתירות והקושיות מדיני כבישה אתחיל לדרוך בדיני שליקה דהתי"ט שם תמה לגירסת הירושלמי דבמקום נכבשין גרס נשלקין דמוכח מזה דשלוק פחות מבישול דהא בבישול לכ"ע אוסרין זא"ז ובכמה דוכתי מוכח דשלוק עדיף מבישול ע"ש בדבריו בפרטיהם. ולדברינו א"ש. דכמו שיש חילוק בכבישה בין איסורי בעלי חי בין איסורי פרי האדמה דבכל בשרי בע"ח הכבישה אוסרת ובמיני ירקות יש שאין אוסרים לכל אחד כדאי"ל משום שיש בהם שהכיבוש פוגמן כן בשליקתן נחלקין לכל א' כדאי"ל ואותן שפוגמין בכבישה גם בשליקה כן. ורק במיני בשר של בעלי חי אין שום מין פוגם לחבירו בין בכבישה בין בשליקה בין בבישול ולמשל לת"ק אין כבוש אוסר רק בחסיות לגירסת הירושלמי דין זה בשלקות [וכן נראה בחוש דירקות חרופים נותנים טעמים מושבחים לכל תבשילין] וכן לכל מר כדאי"ל אבל חום הכבישה והשליקה בכולם שוה וי"ל לכ"ע כבוש כרותח מלוח כרותח