חידוד הלכה קכד

אסורה אפי' בה"מ דאפשר לסחטו אמרינן גם במליחה לאסור (ונ"ל דבה"מ מצטרפין גם אותה חתיכה לס' אף שהיא אסורה דלא גרעה מעצמות האיסור דסי' צ"ט). וכ"ז כשהחתיכה הדבוקה להחלב נמלחה תחלה אז י"ל חומרת א"ד שממהרת לבלוע תחלה ונאסרה אבל אם מלח כולם בסדר א' זה אחר זה אף שאירע לו שמלח תחלה הדבוקה רק שמלח חלק הבשר קודם או אפי' מסופק בזה כיון שהמליחה היתה בפ"א אין כאן לא חומרת א"ד וגם הבשר הדבוק מותרת דגם אל"ס לא אמרינן כשיש ס' נגד החלב. ואפי' מלח החלב תחלה רק דקודם שנתלחלח מזיעת המלח נמלחו כולם מותר דכ"ז שלא נתלחלח מזיעת המלח אין בו חום מליחה וע' ס"ק י"ד. ובבישול אמרינן תמיד א"ד אפי' לא נמלח תחלה

ו) איסור כחוש לדידן דלא בקיאינן ומחמירין להצריך ס' ובה"מ אמרינן דבקיאינן ואם לעינינו האיסור כחוש די בכ"ק. ודוקא בבשר אמרינן בה"מ דגם אנן בקיאין אבל בחלב אין אנו בקיאין להבחין בין חלב כחוש לשמן ובעינן ס' אם הוא חלב דאורייתא. ובקרומין בקיאין. והא דדם אוסר בס' היינו משום דמעורב בו ציר שמן מהבשר

וכ' הג' מהרש"ק דלכן בחתיכה אצל חתיכה שמניחין ע"ג כלי מנוקב ושם אין ציר רק נגיעה בעלמא ואם אחת טרפה די בקליפה. רק שהקליפה מדינא דאם א"י מקום הקליפה ובשלו צריך ס' נגד הקליפה ואין לסמוך בזה אשיטת הריב"א בתוס' הובא בסי' צ"א דאם א"י איה מקום הקליפה דמותר דכאן הקליפה מדינא ועוד דהוה תרי קולי בה"מ דגוף הענין דא"צ ס' ודי בקליפה הוא קולא דבעי ה"מ

[הערה למאי דקי"ל דאם נגעה אחת בחלב ושאר החתיכות נוגעים זב"ז דצריך ס' וקשה הא קי"ל דבבלוע בקיאין אנו בין כחוש לשמן ונאמר דהבליעה שבחתיכה שנגעה היא כחושה. וממילא לא נאסר רק החתיכה הנוגעת בגוף החלב דשם החלב בעין ולהשאר נאמר דהבליעה שבראשונה היא כחושה וא"צ ס' ואפי' קליפה לא תבעי בהם דאין בלוע יוצא בל"ר. והחו"ד תי' קושיא זאת דכאן בא האיסור בב"א ובדרך הילוכה לא חשוב בלוע דדוקא אם הראשונה בלעה כבר ואח"כ מלחה עם אחרות הוה בלוע ולא בכה"ג. וכה"ג כ' בסי' צ"ה לענין נ"ט בר נ"ט דלא שייך רק באם הנ"ט ראשון קדים ואח"כ בא נ"ט ב' אבל אם שניהם באים בב"א דרך דופני הקדרה הוה אחת כמו משפך ששופך בזו ויוצא בזו. ובפתיחה שלי הארכתי בחלק ב' פ"ג בענין שאלת הפ"מ בשער התערובות שלו והביא דברי המ"ב בשו"ת דגם בפ"א שייך דין בלוע וצ"ע. ונ"ל די"ל באופן אחר דהוה כתרי מילי דסתרי אהדדי דנגד הנוגעת חשבינן להחלב שמן ונגד האחרות נדונו לכחוש במעשה אחת. וזה לא דמי לחתיכה שבלעה כבר ונאסרה מחשש שמן ואח"כ מלחה עם אחרות דשפיר י"ל דעכשיו בקיאין והוא כחוש דאין דנין על מעשה ראשונה. וי"ל דגם כונת החו"ד כן. ע"כ הערה]

ז) במליחה אם ההיתר שמן והאיסור כחוש לא אמרינן היתר מפטם לאיסור ובצלי אמרינן היתר מפטם. ונ"מ לדידן בה"מ או בדרבנן דגם בהפסד קצת בקיאין לעשותו כחוש. וגם בכחוש גמור שאין במין זה דררא דשמנונית כגון איסור נדר מככר או חדש וכה"ג. ומלחו עם היתר שמן אין פיטום במליחה ובצלי יש פיטום. ובדיני פיטום יש ד' דינים. א) אם דבר כחוש והבליעה איסור שבה שמינה לפי בקיאותנו אז יוצא הבליעה מכחוש. ב) אם החתיכה שמינה ובלעה איסור כחוש. ג) אם האיסור כחוש והבליעה שמינה. ד) בחתיכה אחת שיש בה ב' בליעות איסור אחת כחושה וא' שמינה כגון שבלעה חמץ וגם חלב

והנה בחלוקה א' דעת הט"ז סק"י כאן דאין הבלוע מפטם להגוף הכחוש ולפי"ז מכ"ש בדין ד' דאין בליעה אחת מפטם לבליעה אחרת שבגוף אחד. וע' או"ח סי' תמ"ז ס"א ובט"ז שם סק"ב ובמקו"ח שם ושם דעת הט"ז להיפוך דבליעה אחת מפטמת חברתה וחוץ מסתירת הט"ז משם לכאן צריך להבין דברי המחבר שם שכ' ואין שם דבר המפעפען לשון רבים ומשמע שבשר שמן בולעת חמץ והבשר נוגע באחרת וזהו לכאורה דין ב' דכאן. אמנם שלא יסתרו דברי הט"ז צ"ל דשם כ' לדעת המחבר כאן דס"ל דגם במליחה יש פיטום לכן סבר לפרש גם דברי המחבר דשם כן שככר חמץ בלעה שמן ונגעה בככר שני ואחת היתה חמץ דנתפטם החמץ ואסר הככר שני של מצה ולפי"ז בחלוקה ד' שהי' ב בליעות י"ל גם להמחבר אין איסור דרק גוף הבולע נתפטם מבליעתו ולא בליעה מבליעה ולדידן בכל גווני מותר וע' גליון רש"א כאן

ח) איסור כחוש גמור כגון חטה נדורה או חדש ממנהגא אוסרת במליחה את ההיתר ויש להתיר גם בהפסד קצת ע"י קליפה ורק בפסח מחומרא אסרו במליחה ע"י היתר מפטם כגון שמצאו חטה ע"ג בשר אבל חטה לחטה אין אוסרת גם בפסח וזהו החילוק בין הדין דסי' תמ"ב ס"א ובין הדינים דסי' תס"ז באו"ח ע"ש ודו"ק בזה כי אין כאן מקומו

ט) איסור שמן ממש אפי' בדרבנן אסור בס' וקליפה ואפי' בה"מ ולא נאמר להקל מחמת ס"ס בפלוגתא להקל ולא דמי למעשה דעגל פה מיץ דשם לא הי' שמן ממש רק חשש דלא בקיאין ודו"ק כי אני מקצר בכל זה

י) חוטין וקרומין של חלב מותר בקליפה במליחה אף בה"ק והגר"א בסי' נ"ב כ' דבדרבנן די בקליפה גם בצלי וא"צ ס'

יא) כחוש גמור כחטה כבר כתבתי בדין ח' ואפי' מנהגא ליכא מחטה לחטה אלא אם כן מחטה שנמלחה עם בשר. כגון חטה נדורה או חדש

יב) בכ"מ שבמליחה כ"ק בצלי צריך כ"נ ולענין איסור דבוק בה"מ אין אומרים בהם א"ד לא בכ"ק של מליחה ולא בכ"נ דצלי ובאיסורי דרבנן הגר"א מיקל אפי' בה"ק. ושגם בצלי די בקליפה

יג) דיני טמוט"ת ביארתי בסי' צ"א ובמליחה אין חילוק בין אם התחתון מלוח או העליון ועי' סי' ע' רק לקולא כגון אם הטהור מלוח למעלה והטמא תפל למטה להתיר אבל להחמיר באם המלוח למטה לא מחמרינן דדין תתאה גבר לא נאמר רק בחום אש

א"ה אחר שגמרתי להציג לך קיצורי דינים המסתעפים מסעיפים אלו עד סעי' י"ב ומכאן ואילך מתחילין דיני כבוש ושלוק ואיחרתי מלהציג הפתיחה לדינים אלו עד כאן כי יש בדינים אלו עמקות גדול המפוזרים בכמה משניות בש"ס וסוגיות שני השסי"ן כמו שתראה אותם כאן בפרוטרוט וזה החלי בעזה"י ורובם מועתקין מספרי נמוקי הרא"ה למשניות משנת תר"פ

פתיחה לדיני כבוש ושלוק

הנה בתרומות פ"י מ"א תנן בנותן בצלים של תרומה לתוך עדשים אין אוסר אא"כ הבצלים מחותכין ואז אוסרים בכבוש אבל אם הבצלים שלימין אין אוסרין בכבוש. ובמ"ז שם בזיתים של תרומה כבושים עם זיתי חולין קפדינן שיהי' הזיתים דחולין מחותכין ואז יקבלו טעם אף מהשלימין של תרומה ואם החולין שלימין אין בולעים אפי' הזיתים של תרומה מחותכין

עוד שם בסו"פ מי כבשין אסורין. ומשמע דהמים תמיד