חידוד הלכה קכא

אין איסור חלב בחלב. מכל זה ראו חז"ל דגם איסור אכילה של חלב נשתנה קצת מאיסור אכילת בשר איסור. ואין איסור חלב רק בהיותו בשבחו הגמור. ולאו דוקא מטעם שלא כדרך אכילתו

וכ"ז בחלב אבל בשר איסור דכתי' בו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ובין למ"ד דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה בין למ"ד שמותר בכל הנאות כמבואר בסוגי' דחזקי' ור"א בר"פ כ"ש. ומזה דרשינן הראויה לגר משום קרא יתירה דואכלה אבל אי לאו קרא דואכלה ה"א דאיסור אכילתו כטומאתו מה טומאת נבילה אפי' סרוחה כן איסור אכילתו. ומשום דכתי' ואכלה ממעטינן איסור אכילתו שיהי' ראוי לאכילה. וכיון שראוי לאכילה אחר בישול קרינן שפיר ראוי לגר דאין הגר מקפיד על הבישול לקרותו שלא כדרך אכילתו. דאפי' בחומרת חהר"ל אף שי"א בסי' ק"א דדוקא מבושל נקרא חהר"ל אבל קי"ל דגם חתיכה חי' נקרא חה"ל כיון שראוי אחר בישול. ובפרט בשר עוף דרכיך. ומכ"ש בשקצים דאכילתן כתי' בלשון אל תשקצו את נפשותיכם דאין לחלק בין חי למבושל

ולא נשאר לן בקושיא אלא אמליחת חלב עם בשר במה דקי"ל בסי' ס"ד דרק הקרומין אין אוסרין במליחה דהם חלב כחוש אבל חלב הפריסה והכליות אוסר במליחה כלק' סי' ק"ה ובעינן ס' וגם קליפה. וחלב חי אינו יכול לאסור. ונ"ל דבאמת עפ"י הדין אין מליחה אוסרת אא"כ אינו נאכל מחמת מלחו. וחלב כשנמלח כ"כ ראוי לאכילה הוא דרק חלב חי ממש מותר משא"כ חלב מלוח דגם כשמקריבין החלב ע"ג המזבח הי' מולחין אותו אלמא דמליחתו והקטרתו מועילין לו

העולה מזה דכל מיני בשר אסורין חי כמבושל ונקרא דרך אכילתן ואין הבישול מעכב ורק הסרחון מתירו ורק חלב מותר כשהוא חי וכשנמלח עד שא"נ מ"מ נקרא ראוי לאכילה דהרבה אנשים אוכלים שומן מלוח דטבע החלב להתרכך ע"י המלח כדגים. ואם החלב נתקלקל מעט ונפגם ודאי דפטורין עליו מכ"ש מחי ובאיסורי שרצים ודגים פשיטא שאסורין בין חי בין מבושל בין כבוש מעל"ע. ורק חלב כבוש מעל"ע דעת הפמ"ג בסי' ס"ד דחשיב חי ופטור עליו. וצ"ע מנ"ל להפמ"ג זה דלמא כמו חלב מלוח אסור ואינו כחי ממש כן חלב כבוש חשיב כמבושל

סימן קה סעיף א

איסור [א] שנשרה עם היתר [ב] מעל"ע [ג] בצונן מקרי כבוש והוא כמבושל ואוסר בכולו. אבא פחות ממעל"ע סגי בהדחה: הג"ה. ובכ"מ דאמרינן כבוש כמבושל אסור אפי' מה שחוץ לכבישה דע"י הכבישה דלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול. ויש מקילין במה שחוץ לכבישה [ד] וספק כבוש אסור [ה] לבד מבב"ח דמקילין דמה"ת אין איסורו אלא בבישול בלבד

ואם הוא כבוש [ו] בציר או [ז] חומץ [ח] אם שהא כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח הוה כמבושל ובפחות משיעור זה די בקליפה וע"ל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר

[א] שנשרה. במהדו"ק נסתפקתי אם כבוש מועיל דרך דופני החבית אם לומר כמו שהאש שולט ומבשל דרך דופני כלי כן מי כבישה פועלים דרך דופני כלי וכגון שהניח חבית מגופה כן פירות או חבית מלא פירות בתוך משקה. ולכאור' יש להתיר בהנך תרי אופנים דהצ"צ מתיר בהדביק חלב בשולי החבית בחוץ משום דאין החלב נכבש תוך היין רק חוץ לדפנותיו ואף דגם כלי נאסרת בכבישה וגם אוסרת בכבישה אבל בעינן שתהי' המאכל בתוך הכלי עם המשקה המסבבו ולא מהני לאסור אם המשקה בצד זה של הכלי והאיסור בצד שני. ואף דשם במעשה דצ"צ י"ל ההיתר דטבע החלב לברוח מן משקה ודי לאסור אם מונח בתוך המשקה המסבבו בע"כ ולא כשהוא בחוץ ואינו מוכרח להידבק במשקה נגד טבעו. ועוד דשם החלב מגולה לאויר רק שדבוק צדו אחד לשולים משא"כ אם החבית משוקע כולו בתוך המשקה המסבבו. אבל אני הבאתי בסי' ע' בקו"א סק"ג בנמצא עצם שיש בו מוח בחלב אפי' העצם סתום כקולית שאסור בכיבוש מעל"ע וא"כ מוכח לאסור כבישה דרך דופן חבית ג"כ. אבל הח"ש כ' שם דדוקא עצם טבעי עם מוחו דגם בגוף העצם יש לחלוחית עצמו לכן מפליט גם מהמוח שבתוכו דרך העצם בטבע משא"כ כלי יבישה אפי' כלי עצם. והנה לבנות הדין עפ"י סברות קלושות. אמנם נ"ל להתיר מהירושלמי תרומות פ"י ה"ב דפוס זיטאמר (דל"ו ע"ב) יעוין שם ובביאורי לירושלמי שם וע"ע מכשירין פ"ג מ"ב כה"ג ממש לענין הכשר מים לפירות ושם פסקינן דמכשיר דרך דופני כלי רק שמחלקינן שם בין מים ויין וחומץ לשאר משקין וע' ח"ש כאן מביא המשנה הנ"ל. אמנם נ"ל שיש חילוק בין דיני הכשר בין דין כבוש לדונו כמבושל דידוע דחז"ל נתנו הרבה תנאים לדין כבוש דבעינן מעל"ע שלם כ"ד שעות שלימות בלי חסרון אפי' רגע וגם ס"ל להפוסקים שיכבוש במים אחדים שלא יתחלפו המימות. ולכן נסתפק הח"ש בסי' ע' במים רדופין כגון בנהר זוחל אם הוה כבוש וע"כ דכן קבלו דאין דין כבוש כ"א באופנים אלו ואיך נאמר דבדרך דופן איזה כלי יהי' דין כבוש ועוד דבכה"ג אין פעולת המשקה מתחלת תיכף כי צריכה בכחה לעבור תחלה עובי הדופן ואח"כ תחיל לפעול פעולתה בהפירות וא"כ איזה זמן תתן לשיהוי זאת דעובי הדופן והם סתמא אמרו כ"ד שעות לא פחות לכן נ"ל דיש להקל בחשש כזה וזהו רעיון אמיתי להקל בכבישה כזאת

[ב] מעל"ע. דין כבישה אינה רק יבש בתוך לח אבל ב' לחים מעורבים תיכף ונאסרים. ואם השני לחין אין בטבען להתערב כגון שמן עם מים או שומן מהותך עם חלב נ"ל דאין איסור בצונן אפי' במעל"ע דבורחים זה מזה רק לכל היותר ישער בדקות במקום נניעתם זה ע"ג זה אם השומן מונח מעל"ע ע"ג החלב והשאר מותר דעכ"פ לא גרע מסתם כבוש דמה שחוץ לכבישה מותר. וכבישה בשומן קרוש או במים קרושים בחורף אם אינו רק להתנועע אין עושה כבישה

[ג] בצונן. ואם שפכו המים ונתנו מים אחרים צריך מעל"ע חדש משעת חילוף המים. והיתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור מותר דאימתי נגמר בליעתה אחר מעל"ע ואז כבר נפגם טעם הכלי אפי' התחילה הכבישה תיכף אחר בישול אם לא שהבישול הי' בדבר חריף או שהכבישה היא בדבר חריף דאין חריף נפגם. והמ"א מחמיר בכבוש בכלי איסור אם התחילה הכבישה תיכף אחר שהוריקו הכלי מבישול האיסור וצ"ע. וכלי היתר שנכבש בה איסור בלעה בכולה. והפ"מ מחמיר בכ"ח חדש בפחות ממעל"ע. והג' מהרש"ק כ' דפחות ממעל"ע אין בולעת רק כ"ק ולכן אם בלעה מאיסור פחות ממעל"ע ואח"כ בשלו בה די בס' נגד הכ"ק והקדרה אסורה. וכ"ז בכ"ח חדש שאינה מחופה בגלייזיר אבל אם