חידוד הלכה קטז

אסור אבל קודם שבא השבח מותר אף שיודע שעתיד להשביח ולפי"ז בהשביח ולבסוף פוגם י"ל דבשעת השבח י"ל דין דשיל"מ אבל זה אינו דגם בכל דשיל"מ אם עד שעת ההיתר יתקלקל המאכל אין לו חומרת דשיל"מ ומכ"ש כאן דכל ההיתר יבא ע"י הקלקול. ובסי' צ"א בקו"א הארכתי מאוד בפלפול גדול בדינים אלו בחסרון מלח ויתירה מלח ע"ש

[ד] ס' נגד איסור א'. אבל לא אמרינן נ"נ דהא היה היתר עד עכשיו. וכן בדבר שאין בו טעם כלל. לעיל סי' פ"ז סק"ג כתבתי לענין עור הקיבה שמיבשין אותה כעץ והבאתי שם כמה שו"ת להחמיר אם נתרכך בתוך החלב והנו"ב מהמתירים אם נתרכך ע"י שריית מעל"ע אבל לא ע"י בישול

והנה לדעת האחרונים דהא דפוגם ולבסוף השבית דאסור דוקא בנפגם בבישול. אבל בפגום מעצמו מותר אף שנשבח אח"כ ולפי"ז י"ל דהיובש של עור הקיבה היא פגם מעצמו ומותר אפי' אחר הריכוך ואולי היובש אינו פגם רק העדר הטעם וכשנתרכך יתעורר הטעם

הערה. כבר נתבאר מחלוקת הש"ך עם האו"ה בטעם דצריך ס' ביבש בא"מ דלהש"ך הטעם דכשיבשלו יתן טעם ולפי"ז אפי' באיסור תורה אם הוא נט"ל שרי ובטל בא"מ ביבש ברוב דתו לא יתן טעם כשיבשלו עם תערובתו זאת. ולהאו"ה הטעם דאפשר להכיר האיסור ע"י טעימה ולפי"ז גם בנתערב עם מין שהוא בו לפגם אסור אם האיסור תורה ורק באיסור דרבנן די ברוב כה"ג

[ה] היורה. ולא חיישינן שמא יבשל בתוכו דבר חריף דלא מחזקינן איסור וע"ס י"א דהחריפות לא מהני לדבר שפגום מעצמו להשביחו וע"ל סי' צ"ד דגם בקדרה לא חיישינן לזה דהחריפות אינו מעורר הטעם של קודם לכן רק החריפות מועיל למה שנתבשל בו עכשיו. ואם בישל ירקות עם זבובים אפי' רוב זבובין לא נאסרה הקדרה. ואם להיפוך שהאיסור נ"ט לשבח בקדרה א' ונ"נ ואח"כ בשלו בקדרה דבר שהוא פגים עם האיסור הראשון מותר דאף דאז הי' חנ"נ מ"מ אין הנאסר דהיינו התבשיל שנאסר מאיסור ראשון יותר חמור מאלו האיסור ראשון עצמו הי' כאן דהי' מותר כ"כ בשו"ת ג"ש

הפ"מ הביא בפרטות ה' דינים. א'. בשמים בלועין מיין לשבח ונפלו לתבשיל לשבח זהו פשוט לאסור עד ס' נגד כל הבשמים. אמנם ס' מועיל דאין הבשמים נדונין כדברים דעבידא לטעמא דאין האיסור מחמת הבשמים אבל אין די בס' נגד היין דהבשמים נ"נ. ב'. ואם הי' היין בבשמים לפגם וגם בתבשיל של עכשיו הדבר פשוט דמותר וגם התבלין מותרים דנתעגל היין מהם דנפגמו וגם מותר לכתחלה ליתנם בתבשיל אחר. ואם היין בבשמים לשבח ובתבשיל עכשיו לפגם דומה דין זה לבצלים שחתכן בסכין איסור בסי' צ"ד דבעי' ס' נגד הסכין והבצלים אסורין אבל דין דלעיל הי' דומה לבצלים שחתכן בסכין בשר דמותרין לחלב וגם הבצלים מותרין ע"ש רק דשם בעינן ס' נגד הלהב של סכין וכאן א"צ כלום כיון שהי' בהם לפגם ולענין לכתחלה צע"ק. ג'. אם בתבלין לפגם ובתבשיל עכשיו לשבח אסור לכתחלה ליתנם ובדיעבד די בס' נגד היין שבלוע: בהם דלא נ"נ בעודם פגומים מהיין. ואף דקי"ל דיבש ביבש בא"מ דצריך ס' מדרבנן ומותר להוסיף כלק' סי' ק"ט וכאן נמי נתיר ליתנם לכתחלה ולומר נט"ל דהוה כהוסיף די"ל דנט"ל ההיתר אינו כביטול להתיר לעשותו לכתחלה דהא אנן אסרינן לבשל בקדרת אב"י ודו"ק וצ"ע. וכ' בהגהות א"ב אם נפל החצי מהבשמים אם נשער רק נגד חצי היין הנבלע בכולם. ונחזי אנן דבסוס"י צ"א בדבר המתובל בתבלין בולע אפי' בצונן וא"כ גם בליעת הבשמים הי' בצונן אבל י"ל דהתם מיירי בדבר אפוי או מבושל שמתובל בתבלין אבל בשמים חיין י"ל דלא בלעי בצונן אם לא בשיעור כבישה והפ"מ לא פי' איך היתה בליעתן. ד'. אם בבשמים לשבח ובתבשיל לפגם די ג"כ בס' נגד היין שכתבתי לעיל דבעי ס' נגד היין שבהם כבצלים שחתכן בסכין של איסור דבעי ס' נגד הסכין. ובאין הפסד ישער נגד הבשמים

סעיף ג

אפי' אין כח באיסור לבדו לפגום אלא ע"י ד"א [ו] שמסייעו כגון איסור שנפל לקדרה שיש בו מלח או תבלין [ז] מרובין (נ"א מדוכין) ואי לאו המלח והתבלין שבה לא הי' כח באיסור לבדו לפגום אפ"ה מותר

[ו] שמסייעו. ע"ל סוס"י צ"א בקו"א הארכתי שם מאוד דלפי"ז דרוב מלח מסייעין לעשות פגם א"כ איך יכול המלח עצמו לעשות איסור כשמולחין היתר עם איסור ושיעור המליחה עד שאנמ"מ נמצא שאז הכל פגום ואיך הפגם עושה איסור. ועכשיו אמרתי כך דרק היכי דגם גוף האיסור קצת פוגם והמלח מסייע להרבות הפגם אז מותר. אבל כשכל האיסור לשבח ורק המלח ברבייתו פוגמו לשעה אז עושה איסור. אבל זה אינו דבסי' צ"ה אמרינן בבורית שהאפר שבו פוגם להחלב שבו אף שגוף החלב לא הי' פגום כלל. והקדיחה תבשילו דאמרינן בסוף גיטין דיכול לגרש אשתו, וגם בש"ס ע"ז (דל"א) איתא אם עכו"ם נתן יין בקנקן הישראל מכשירו במורייס או ציר פירש"י שהציר שורף טעם היין ופגמו. וע"כ הא דכ' המחבר כאן שמסייעו הוא לרבותא שאף שאין באיסור עצמו לפגום וגם ברוב מלח לבד אין שם כ"כ כדי לפגום וע"י שניהם נפגם המאכל מותר אבל אם יש שם רוב מלח כ"כ עד שאנמ"מ ודאי דמותר וא"כ נפל חומרת מליחת איסור בהיתר בבירא. ושם הצלתי לתרץ הקושיא בדרך מרווח ע"ש

[ז] מרובין. וה"ה אם חסירה מלח או תבלין כ"כ הש"ך. ומזה מוכח דמותר אח"כ לתקן ואפ"ה ישאר בהיתירו. דמי יעצור בידו מלתקן התבשיל כגון אם חסירה מלח יוסיף מלח ואם יתירה מלח יוסיף תבשיל ובאופן שבשעת התיקון ידקדק שיהא ס' נגד האיסור ע"י הוספתו תבשיל ובחסירה מלח יוסיף ג"כ תבשיל קודם שמתקנו במלח עד שיהי' ס' ואח"כ יתקן הכל במלח דכ"ז שהתבשיל פגום מותר לעשות כמו שירצה ועהגר"ע מזה והנלע"ד כתבתי וזה ברור

סעיף ד

שמן ודבש של עכו"ם אעפ"י שהן מבושלין מותרין מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש: הג"ה. [ח] וי"א דבשר אינו פוגם לדבש עצמו רק למשקה הנעשה מדבש. ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. [ט] בשר או חלב ביין פוגם ומותר

[ח] וי"א דהבשר אינו פוגם לדבש. הט"ז אוסר אף בה"מ. והש"ך אוסר גם בשמן אם הוא שלוק ובאינו שלוק גם להרמ"א אסור. והגר"א בביאורו מתרץ דיוק דהט"ז ומתיר הדבש. תאנים ביין הוה פגם אפי' לחים

[ט] בשר או חלב. כ' הפמ"ג בשם הצ"צ דוקא חלב בקמץ אבל חלב בצירי משמע בסי' קכ"ב דהוה לשבח. וע' הגי"ש דבנו של הצ"צ מגיה ומסיים דגם חלב