חידוד הלכה קיד

טעם ב' בחומר דשיל"מ שם משום דר"י ס"ל מב"מ לא בטיל מגזה"כ ורבנן דפליגי על ר"י לא משום דלא דייקי קרא דדם הפר והשעיר אלא דס"ל דכל שמין א' היתר ומין א' איסור תו לא נדונו כמין במינו ורק בדם פר ושעיר ששניהם שוין בקדושתן נדונים כמב"מ ולא נתבטל דם השעיר בין רוב דם הפר אבל בדברים ששייך איסור והיתר לא לזה גזרה תורה שלא יתבטל, ולכן דשיל"מ שגם האיסור יהי' מותר למחר תו נקרא מינו של ההיתר שנתערב בו וגזרינן שלא יתבטל, זת"ד הר"ן שם

השתא דאתינא להכי א"כ כשנפל הדשיל"מ בין שני סוגים אחד איסור ואחד היתר שוב אינה מין של התערובות משום שגם האיסור יבא עליו היתר דהא בהתערובות יש גם איסור וממילא שוב אין כאן מין במינו ממש, נמצא לפי"ז לשני טעמים אלו א"א לאסור חומרת דשיל"מ רק באופן שבהתערובות אין שום איסור רק כולו היתר. ולא נצטרך להתיר מכח ביטול לטעם א' שבר"ן וגם נחשבו כולם למין היתר מטעם ב' שם אבל כל שיש בהם גם איסור לא נוכל לדון חומרת דשיל"מ. ולפי"ז בנדון שלפנינו שנפל זית שחוטה נדורה בין זית שחוטה וזית נבלה שפיר אמרינן דין ביטול ואיסורים מבטלים זא"ז כמשנה דערלה וכ"כ הנ"ל לפי' הרע"ב הנ"ל. ושפיר לא נחשב הנט"ר לדשיל"מ כיון שנפל במקום שיש גם איסור אחר ונצטרך לביטול והכל נתבטל שפיר

סעיף ד

ומ"ש דלא שייך דשיל"מ אם המאכל מתקלקל: הג"ה. הא דדשיל"מ ל"ב [ו] דוקא אם האיסור בעין או שיש עדיין ממשות האיסור בתערובות אבל טעמו בטל, ולכן חתיכה שלא נמלחה תוך ג"י אעפ"י שי"א שנקרא דשיל"מ משום ז דמותרת לצלי אפ"ה בטילה דאין איסורה מחמ"ע רק מחמת דם הבלוע בה: כל איסור [ח] שלא הי' ניכר קודם התערובות בטל אעפ"י שהיא דשיל"מ: [ט[ מי שנדר מדבר ונתערב חשיב לדידי' דשיל"מ דאפשר לישאל על נדרו. דבר שיש לו היתר [י[ וחוזר ונאסר כגון חמץ לא מקרי דשיל"מ, וי"ח בזה. ולא מקרי דשיל"מ אא"כ הותר למי שנאסרת לו אבל אם נשאר באיסור לאחד אעפ"י שניתר לאחרים כגון המבשל בשבת לא מקרי דשיל"מ

[ו] דוקא אם האיסור בעון וכו'. בפתיחה הבאתי דין הפ"מ בטחו חלה בביצת יו"ט והארכתי שם ע"ש

[ז] דמותרת לצלי. בריס"י ק"א הבאתי דאין מכבדין בבשר צלי ע"ג גחלים אם לא נתבשל אח"כ ורק כבד דרכה וטבעה בצלי וטעמה בצלי מושבח יותר מבישול וגם מותר לבשלה אחר צליתה משא"כ שאר בשר ששהא ג"י שגם אחר צליתה אסורה בבישול ממילא אין בה משום חהר"ל. וא"כ ממילא גם משום דשיל"מ אין כאן דבשר חי מותר באומצא בלא צליה. ועיקר היתר המליחה למען יוכל לבשל וכיון ששהא ג"י ואסור בבישול נמצא דאין ההיתר למה שהי' אסור בה וממילא אין בה חומרת דשיל"מ: [ח] שלא היה ניכר. ידוע קושית העולם בסתירת דברי המרדכי דגבי גיגית ענבים דרוכים מתיר היין משום דכל שבא האיסור לעולם בתוך תערובות אין בו חומרת דשיל"מ וגבי יבמה שרקקה דם מחמיר מכח שבא לעולם בתערובות ובפתיחה דברתי הרבה בישוב הדברים ונא אכפול המאמרים ע"ש

[ט] מי שנדר. ואם נפל הדבר הנדור לא"מ בלא ס' ובא אחר והוסיף ולא נתכוין בשביל הנודר מותר גם להנודר וזה פשוט: [י] וחוזר ונאסר. בספר בינת אדם למד היתר לשכר מאיסור חדש דאף שי"ל היתר בט"ז בניסן אבל כיון שאז יהי' עליו איסור חמץ לכן בטיל גם קודם פסח כשנתערב בתוך שכר מתבואה ישינה. ולענ"ד אין בזה כדי להתיר דהא כשיבא הפסח יוקדם איסור חמץ מט"ו בניסן ואז חייל איסור חמץ בין בשכר ישן בין בחדש והחדש יש עליו כל יום ט"ו ב' איסורים איסור חדש ואיסור חמץ, ולמחר בט"ז שיותר איסור חדש ישתייר איסור חמץ ושפיר ירויח משני איסורים לאיסור א'. ואף דבשעת התערובות לא הי' עליו רק איסור חדש לבד ולא יהי' ניתר בט"ז אבל אם נתערב בע"פ אחר ו' דאז יש ביטול לחמץ ולא נתבטל מחמת חדש ולקצת פוסקים כל שירויח איזה איסור יש בו משום דשיל"מ. מיהו לפי מה שהעליתי בקו"א בסמוך דאין חומרת דשיל"מ אא"כ לא נשתייר שום איסור לפי הטעמים של חומרת דשיל"מ בהר"ן פ' השותפין ובפרט דלא גרע האיסור שנשתייר מאם היה צריך להוציא הוצאות להביא את ההיתר. ועוד דבפסח יש עליו גם איסור לא יראה ולא ימצא ואיסור הנאה ומצות ביעור ובכה"ג ודאי דלא שייך לומר עד שאתה אוכלו עכשיו ע"י ביטול המתן עד שיעבור איסור זה ותבא לידי איסור היותר חמור ופשיטא שאין בזה משום דשיל"מ כדבריו ז"ל רק שקיצר במובן

קו"א לסק"ח. בדין דבר שתחלת ביאתו לעולם בתערובות לא דיינינן בו חומרת דשיל"מ. אמרתי ראיה לזה ממתני' תרומות פ"ט מ' ה' ו' ז' בדין דתרומה גידוליו אסורין [לזרים] אפי' בדבר שזרעו כלה וכן בנדרים פ"ז מ' ו' ז' בקונם אף על פי דאסור בחילופיהן וגידוליהן אפי' בזרעו כלה אבל באין ז"כ אפי' גידולי גידולין אסורין. וכ' הר"ן שם הטעם דנדרים הם דשיל"מ. והתי"ט הקשה שם למה בנדרים ובתרומה אסורין הגידולין מטעם דשיל"מ ואלו טבל ממש אמרינן שם דגידולי טבל מותרין בדבר שז"כ. ותי' משום דטבל רובו חולין, והלשון דחוק חדא אטו רוב זה דחולין מתירו הא מה"ת די בחטה אחת לפטור כל הכרי ואין החטה בטילה בשום אופן ואדרבה החטה זאת אוסרת כל הכרי ואדרבה תרומה בטילה עכ"פ בק"א והתרומה שבטבל אין לה שום ביטול. וא"כ יותר יש להחמיר בטבל מבתרומה וע"כ דה"ק איסור הטבל שבא מכח החטה שלא הופרש ממנה באתה לעולם בתערובות דקודם מירוח מותר הכל וכשנתמרח כבר קדמו רוב דהיתר ובאיסור כזה לא החמירו חומרת דשיל"מ משא"כ תרומה גמורה דכשקרא לה שם לא היתה בתערובות. והא דתרומה בטילה בק"א וטבל אין בטיל משום דבתרומה יש תיקון לגזל השבט דאחר שנתבטלה צריך להרים כשיעור התרומה ובטבל בכה"ג יש תיקון אחר שיתרום ממקום אחר על הטבל הזה דעל ממון כהן אין ביטול ע' חלה פ"ג מ"ו. אבל בגידולין קל טבל מתרומה ונדרים משום דאיסור טבל נולד בתוך תערובות. וגם נ"ל טעם אחר פשוט דמה"ת מותר לזרוע טבל ורק מדרבנן אסור לפיכך הקילו בגידוליו אבל תרומה לא ניתנה לזרוע רק למאכל הכהן. ובספרי נימוקי הרא"ה על משניות הארכתי בענינים אלו בכמה מקומות

ובדרכנו א"ש גם קושית התי"ט שם למה אסרו גידולי תרומה ונדרים הא הוה זוז"ג ותי' דבדשיל"מ לא התירו משום זוז"ג. וקשה מטבל וע"כ דכיון דאיסור טבל נולד בתוך תערובות היתר אין בו חומרת דשיל"מ

ודע דקולא זאת בדבר שבא האיסור בתוך תערובות שההיתר