חידוד הלכה קיג

הם מין א'. ולענ"ד א"א לומר כן. חדא דממילא דנת חומרת דשיל"מ בא"מ ביותר מס' דעכ"פ אין האיסור ממין התבשילין. ועוד דגם במינו מותר תערובות הב' דכן אמרינן נתערבה באחרות ואחרות באחרות. ועוד דהא אמרינן דאזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא ואטו התבשיל ראשון נקרא כולה ביצה וגם התבשיל שני. ואף דבסוגיא דטיפת חלב אמרינן בחולין (דק"ב) לרב דמב"מ בכ"ש א"כ טיפה שנאסרה בבליעתה בבשר ונפלטה תאסר כל החלב בכ"ש. שאני התם דהכל חלב ורב ס"ל כל מב"מ בכ"ש אבל איך ניתן כאן שם ביצה על כל התבשיל וחומרת יו"ט עליה. ואפי' אם הי' הביצה בתבשיל א' לחזותא דנחשב כל התבשיל כמינו ע"י החזותא אבל איך ניתן שם חזותא על תבשיל א' נגד השני. וגם בחזותא אמרתי בס"ק שלפ"ז דאם הי' התערובות קודם הוה זוז"ג ומותר. לכן נ"ל דעכ"פ כשיש עכשיו בתבשיל ב' ס' נגד מה שנפל בו מתבשיל א' ככל חנ"נ שבאיסורין. אבל לא לאסרו במשהו ואולי גם כונת הפמ"א כן רק הפת"ש קיצר דבריו. ובסי' צ"ב בדין תרי משהו שבט"ז שם הארכתי בכה"ג. ויותר י"ל דדי אם יש בצירוף השני תבשילין ס' נגד הביצה דמותר התבשיל ב' כאלו הי' הכל בתבשיל אחד וצ"ע

סעיף ב

ומ"ש דא"א דשיל"מ אא"כ המתיר עתיד לבא עכ"פ או שבידו לעשות ההיתר בלא הפסד. אבל בדבר שאינו בידו ואינו ודאי שיבא המתיר אינו בכלל דשיל"מ. לפיכך [ד] ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אינו בדין דשיל"מ שאין המתיר בודאי ואינו בידו

[ד] ביצה של ס"ט. בסק"א הבאתי ד' הצ"צ דכל ביצת ס"ט אוסרת בכ"ש דאחר כ"א יום אפשר שתטעון ביצים ותהי' כשרה למפרע ואי משום דאין ההיתר עתיד לבא בודאי עכ"פ הוה דבר שבמנין והקשיתי שם דא"כ למה אסרו תערובת ביצת יו"ט מטעם דשיל"מ ולא אמרו מטעם דבר שבמנין ויהי' ראיה מכאן למ"ד את שדרכו למנות וקושיא למ"ד כל שדרכו לימנות. וע"כ כסברת הרשב"א ז"ל דכמו בטעם דשיל"מ אינו אוסר בכ"ש אא"כ היתירו בא בבירור כן אם אתה אוסרו מחמת מנין וכה"ג אמרינן להיפוך דבעינן שיבא האיסור בבירור. ולכן בביצת יו"ט א"א לאסרו מטעם מנין דאז היינו מצריכים שיהי' האיסור עתיד לבא עכ"פ ובאמת לא יבא איסור לעולם ולכן הוצרכו לאסור מטעם שעכשיו אסור ולמחר יבא ההיתר. ולפי"ז נפל הממ"נ של הצ"צ דחומר מנין לאיסורו וחומר דשיל"מ להיתירו סותרין זא"ז דכאן בעינן שיבא היתר ברור וכאן בעינן איסור ברור. לכן כשם שאין לאסור בכ"ש סתם ביצה של ס"ט מחמת דשיל"מ משום שאין ההיתר ברור ואינו בידו כן א"א לאסור מחמת מנין שאין האיסור ברור. ויפה כ' הש"ע דביצת ס"ט בטילה. ואם ביצת ס"ט נולדה בי"ט כבר כתבתי בסק"א דאוסרת בכ"ש דלמחר ירויח איסור יו"ט וישאר איסור ס"ט ובפרט בי"ט שאחר שבת דאיסור הביצה מה"ת ושם כתבתי מאיסור נדר

סעיף ג

[ה] כלי שנאסרה מבליעת איסור שנתערבה באחרות ואינו ניכר בטילה ברוב ואין דנין אותה כדשיל"מ [לפי שצריך הוצאות להגעילו וכן כיוצ"ב]

ה] כלי שנאסרה. כבר דברנו מזה בסק"א וכאן אקצר, כלי שבישל בה בשר נבלה ונתערבה בין כלים של בשר שחוטה דהוה מב"מ ובטל ברוב דאינו דשיל"מ כמ"ש המחבר. ועכשיו יגעיל כולם וישהא אותם מעל"ע ובדיעבד מותר בלא הגעלה ובלא שהייה מעל"ע. ובכ"ח משום חומרא יסיר אחת. וכשהיתה בליעתם ממינים שונים או כלי בשר בין חולבת כ' החו"ד דג"כ די בשהייתן מעל"ע דתו לא יבא לידי א"ת וא"צ להסיר אחת ויתן לכולם השימוש כמו הרוב מהם כ"כ מוהרש"ק ודבר שבמנין לא שייך כאן דאין חשיבות בבלוע. וכ"ז אם היתה מתשמיש ב"י אבל אם היתה אב"י או אפי' מסתם כלים פשיטא שמותרים כולם דתיכף אין כאן רק ספק דרבנן

קו"א לסי' ק"ב. בחידוד סק"ב העליתי בדברי הפמ"ג בנודר מבשר נבלה דלא הוה דשיל"מ דכל טעם נדר דנחשב כדשיל"מ משום דמצוה לאתשולי. ובנודר מאיסור מצוה שלא לאיתשל דנדרים סיג לפרישות וממילא אין כאן משום דשיל"מ ופלפלתי שם קצת. ועכשיו נשאלתי אם נדר מכזית בשר כשר ונפל בין כזית נבלה וכזית אחר מכשרה אם נאמר איסורים מבטלים זא"ז. ויתבטל הכזית הנדור בין הנך תרי. ויתבטל הזית נבלה בין הנך תרי אבל אם נחשב הזית הנדור לדשיל"מ לא נתבטל רק הזית נבלה בין הנך תרי זיתים שחוטים ואכתי רביע על כולם איסור נדר ורק נסתלק מהם איסור נבלה. זה מה שנראה בפסק הדין לכאורה

אמנם מה שנ"ל דלעולם כל שנשתייר איזה איסור על התערובות תו לא הוה דשיל"מ והכל בטל. וראיה מפורשת לזה ממשנה ערלה פ"ב מ"ב וז"ל הערלה מעלה את הערלה ואת כלאי כרם וכ"כ מעלה את הערלה. והרמב"ם שם פי' דמתחלה נפלה ערלה בין מאתים ואח"כ נפל עוד ערלה או כ"כ מעט יותר משיעור ערלה ראשונה באופן שאין מאתים נגד הנפילה שניה אם לא נצרף גם הערלה מנפילה ראשונה ומצטרפת כיון שכבר נתבטלה והותרה [וקמ"ל דא"א חוזר וניעור לאסור שתיהם. ובספרי לאו"ח סי' תמ"ב פלפלתי בדברי הרמב"ם אלו לענין חוז"נ] אמנם הרע"ב שם פירש מדין איסורים מבטלין זא"ז והערלה שניה היא נטע רבעי וקראה ערלה בלשון מושאל משום דמערלה באתה עכ"ל. והתי"ט הקשה עליו דנט"ר היא דשיל"מ ואין בה ביטול והניח בתימה [ובספרי נימוקי הרא"ה על משניות שם הוכחתי דנט"ר אין שיעורה במאתים כלל והארכתי שם לפרש המשנה באופן מרווח יותר] והתוח"ד שם תי' בדוחק גדול דמיירי שאין הנט"ר שוה פרוטה ושוב אינו בר פדיון ואינו דשיל"מ וזה דוחק גדול במחכ"ת חדא דמנ"ל שיש איסור כלל על נט"ר שאין בו כדי חילול דכל איסור דייקינן מהילולים ודרשינן חילולים לומר אחלי' והדר אכלי וכשאין בו שיעור חילול מנ"ל לאסור ועוד שיהי' חמור מאלו יש בו שו"פ שע"י שאין בו שו"פ יהי' עליו חומרת מאתים כערלה, ועוד איכפל תנא בדין כזה כשאין בו שו"פ. ולישב דברי הרע"ב מתמיהת התי"ט אמרתי דדשיל"מ דלא בטיל הוא רק באופן שיהי' הביטול היתר גמור ולא ישתייר עליו שום איסור באותו התערובות כמו ביצת יו"ט בין ביצים. דהר"ן בפרק השותפים כ' ב' טעמים לחומרת דשיל"מ א' דאמרינן עד שאתה אוכלו עכשיו בשעת איסור ע"י ביטול המתן על זמן ההיתר וא"צ ביטול דההיתר דביטול אינה הותרה רק האיסור נדחה]. ולפי"ז כשנפל דשיל"מ בין איסור והיתר אמרינן להיפוך מה בצע לנו בזה שימתין על זמן היתר של אחד כיון שאז ירבע עליו איסור שני. מה תאמר אז לא יהי' דשיל"מ ויתבטל גם איסור שני א"כ כיון שכל ההיתר אינו רק ע"י ביטול מה לי ביטול של עכשיו מביטול של מחר כיון דבין כך וב"כ לא אוכל לאכול בלא ביטול: