חידוד הלכה קיא

רוב רק שמסופק אם האיסור בין אותם הר"ל לבד או אם הוא גם באין ר"ל. וכ"ז בחתיכה בין חתיכות אבל בחתיכה אחת גדולה ואחת קטנה וא"י איזהו דאיסור אף שגם גדולה נגד קטנה חשיב רוב כמו שביארתי בפתיחה אבל כשהוא מסופק אם הגדולה האיסור לא נוכל להתיר הקטנה מכח ממ"נ לומר אם הקטנה דאיסור הרי הכל היתר דעכ"פ הוקבע איסורא כמ"ש בפתיחה בפלפול שהי' בין הרשב"א להשואלו כענין בענין א"ת ע"ש בדברינו. ומ"ש עוד הט"ז דלהיתר דהנחתכים בעינן שיהי' ס' בכל התערובות נגד האיסור כלומר אם בישלם בקדרה אבל ביבש לא שייך ס' וכאן קמ"ל דאף דבסי' ק"ט מקילין ביבש אם נודע לבשלם אח"כ בלא ס' וכאן נודע מהחיתוך קודם בישול מ"מ בעינן ס'. והחו"ד כ' דבאמת אם נודע מהחתך קודם בישול א"צ ס' כיון שהיתה החיתוך ביבש. והסברא פשוטה דאל"כ נמצא מעלת נחתך גרע מסתם ביטול ברוב ביבש. ואנן רואין דדינם שוה כגון לענין שוגג וכה"ג. עוד כ' החו"ד סק"ז דדוקא אם כולם בקדרה אחת השלמים והחתוכים אז בעינן ס' אבל אם החתוכים בקדרה בפ"ע א"צ ס' דתולין שכולם דהותירא זת"ד. ונ"ל דגם בלא נודע א"צ ס' כשאין בקדרה רק החתוכים. דזה קיל יותר מביטול חד בתרי ואח"כ בשלם ביחד דשם בעינן נודע קודם הבישול בסי' ק"ט אבל כאן א"צ ידיעה ועס"ק שלפ"ז

[יז] שנחתכו רובן. נ"ל דיש אופן בנחתכו רובן קילא מנחתכו קצתן להט"ז בסי' ק"י דאוסר במקולין גם האין ר"ל משום הר"ל שיבאו לקנות מאלו ומאלו. וממילא כשנחתכו רובן תו ליכא חשש זה דבזה עצמו ניזל בתר רובא. ונ"ל דה"ה אם רק נחתכו כמנין הטריפות ג"כ מותר כאלו כולן נחתכו

סעיף ח

קורקבן שנמצא נקוב והתרנגולת נתערבה באחרות [יח] מדמין שומן הקורקבן במקום חיבורו לשומן התרנגולת ואם דומות זל"ז מתירין האחרות וכן כל כיוצ"ב

סעיף ט'

ראש כבש שנמצא נקוב ולא נודע מאיזה כבש והקיפו הראש לצואר של א' מהכבשים ודומות וכו' יש לסמוך ע"ו ולהתיר האחרות

[יח] מדמין וכו'. וכן בסעי' שאח"ז בראש כבש. והאחרונים החמירו שלא לסמוך אדמיון להתיר. מיהו לחומרא יש לסמוך ולאסור אותה התרנגולת והכבש הדומות לקורקבן או לראש זה בודאי ואם יפול ממנה לתבשיל ונשפך וא"י אם הי' ס' נאסור ולולא הדמיון הי' ספק והיינו מתירים בנשפך וכה"ג. וכן האחרות שלא נדמו נוכל עכ"פ להקל בהם בנשפך לכ"ע אפי' בלא ה"מ. מיהו אין לכופו לדמות כדי להחזיק אחת לודאי טרפה והוא רוצה שיהיו כולם בספק כ"כ הפ"מ. ורושם שחור בבשרה כנגד מקום המחט שבקורקבן מהני גם להתיר האחרות גם לדידן עפ"מ שם

בשו"ת נו"ב סי' ל' מובא מעשה שאפו קרעפלך עם חמאה בתשעה אגנים ובתוכם היו שתי אגנים שנאפה בהם עם שומן תוך מעל"ע. וכ' דאין כאן חומרת חהר"ל דהוה איסור בלוע ואף דהבלע הוא מבשר לחלב מ"מ העיקר הוא העיסה. והשומן והחמאה בלועים בעיסות ואין מכבדין בהבלע ונתבטלו ברוב וישליך כדי שתי אגנות והשאר מותר. ובהגהות א"ב כ' בשם דאם היו ממולאים בגבינה היינו מחמירין דהגבינה מצטרפת להעיסה ומכבדין בשניהם. [ודבריו צ"ע דאנן בעינן לבטל הבשריים בין החולבות ודו"ק]. והחו"ד הקשה דבלא"ה אין כאן ביטול דאפשר לברר בטעימה כמ"ש הש"ך בסי' צ"ב סק"ח. ותי' דבמקום שיש ביטול ברור כגון רוב ביבש או ס' בלח תו א"צ בירור טעימה כמו שאין נזקקין לבדוק כל ח"י טריפות של בהמות ואם יטעום טעם בשר בשעת אכילה אז לא עבר כיון שהיה ביטול ברור. וגם מה שהצריך הנו"ב להשליך שיעור ב' אגנות אין ר"ל השלכה ממש רק יניחם בצד אחר עד שיאכל כולם ואולי ירגיש בין אכילות אלו באיזה מהם יתלה שהם מאלו. ומ"ש הש"ך הנ"ל דבעינן בירור טעימה היינו במקום שאין ביטול ברור אלא שרוצה לנער כדי שיצרף כל היורה לביטול ס' מחמת שהחתיכה שנפלה הטיפה עליה עדיין לא נ"נ לזה כ' הש"ך דכיון דיכול לברר ע"י טעימות החתיכות איזה יש בה טעם אין להתיר בניעור דקרוב למי שמבטל איסור בידים. משא"כ כשכבר נעשה ביטול גמור זת"ד בקיצור ומסיים דלא כפר"ח. ובאמת דעת הפר"ח בכמה מקומות כהאו"ה דכל שיש בידו לברר חייב לברר אולי ירגיש אח"כ הטעם ויתראה כאוכל איסור. וזהו סברת המחבר בסוס"י צ"א באפוי או בדבר שיש בו בקעים שלא יועיל ס' דא"י עד היכן מתפשט מחמת הבקעים כלומר ושמא כשיאכל בקצה א' ירגיש שם הטעם יותר והחו"ד עצמו כ' שם כן. וגם איסור תנור שטחו באליה בסי' צ"ז כתבו דלא מהני ס' בפת נגד הטוח משים דא"י עד היכן מתפשט השומן בבקעים שבפת וחיישינן כשיאכל ירגיש באיזה לחם וגם בסי' ק"ה ס"ט דעת הש"ע דכשנוגע בצלי חלב שמן דאם לא נגע רק באחת בטילה ברוב. ואם הספק על כולם כולן אסורות. והקשה הגרעק"א שם דנימא ממ"נ על כל אחת שמא לא נגעה בה. ואת"ל נגעה שמא לא בחברותה ויש רוב היתר. ותי' בשיטת הרשב"א דאין להתיר ע"י ממ"נ אא"כ יש בבירור רוב היתר משא"כ כשאין ודאי רוב כלל. ובפתיחה כתבתי הרבה מכה"ג. גם עי' בס"ק ט"ז לעיל במ"ש על דברי הט"ז ס"ק י"ג בענין ממ"נ כזה בנחלקה אחת מחהר"ל ואכ"מ להאריך. וסיים הגרע"ק שם דהפר"ח כ' באמת תי' לזה שלא להתיר ע"י ממ"נ לשיטת האו"ה דעיקר ביטול לא נאמר רק בבישול שמוליך הטעם ומחלקו בשוה משא"כ בצלי שמא ירגיש טעם כשיאכל אחד מהם ע"ש. ולפי"ז ק' כאן על החו"ד דבסי' צ"א גבי בקעים ובסי' צ"ז בתנור טוח באליה כ' בעצמו חשש זה שמא ירגיש וכאן פליג אטעם זה ורק הגרע"ק משוה מדותיו וס"ל בכל הנך וכה"ג כשיטת או"ה לחוש להרגש טעם בשעת אכילה

עוד הקשה הג' א"ב דבסי' ק"ט בביטול יבש ברוב דאיך מותר לאחד לאכול כל התערובות אפי' אוכלם א' א' שמא ירגיש האיסור בפי' בא"מ. ואני תירצתי קו' זאת דהש"ך מצייר תערובות א"מ ביבש כגון שנפרך לחתיכות דקות מאוד ובכה"ג גם הרגש טעם באכילה לא שייך. דתמיד יאכל בתערובות ולא בפ"ע. וגם לצורה ב' שנתערבו ג' מיני בשר ונודע שאחת נתנבלה בשחיט' א"מ בודאי לעולם לא יבא להרגשת טעם איסור. אכן קושיתו אהחו"ד כאן עומדת לפנינו. וגם הוא הקשה על החו"ד דבאמת הקשו הגאונים על עיקר ביטול ברוב בא"מ ביבש כיון, שאפשר להכיר האיסור ולדברי בשני ציורים שבש"ך על א"מ לק"מ. ועוד י"ל מדלא בדקינן אחר ח"י טריפות וסמכינן ארובא וע"כ דכן גזרה תורה דכשיש רוב אין נזקקין לבדוק ולהרגיש. וגם אמרינן בחולין י"א בסוגיא דרוב דאל"כ ר"מ היכי אכל בישרא משמע דלדידן ניחא ואם איתא דכשיש אופן בירור גם לדידן לא ניזול ב"ר א"כ גם לדידן קשה היכי אכלינן עכ"פ בלא בדיקת ח"י טריפות וע"כ דלדידן כיון שיש רוב