חידוד הלכה קי

ק"י ביארתי במעשה דנתערבו רגלים בלא נודע עד אחר שנתערבו יש להקל ובפרט כשעדיין לא הוסרו קליפתן

[י] ראש של עופות. הרש"ל כ' דגם ראש בהמה אינה ר"ל רק של עגל. ולשון השור חשיב ר"ל לט"ז סק"ה. וכשהלשון עדיין מחובר להראש י"ל דהראש אינו מגרע חשיבות הלשון ואדרבה הלשון מחשיבו להראש וצ"ע. ואם אח"כ נחתך הלשון מהראש ונתערבו שניהם י"ל דגם הראשים אסורין כיין דכבר נאסרו להט"ז שם ולהש"ך שם הראשים מותרין והלשונות אסורין. וצ"ל דהא דראש שור בטיל אינו מטעם דגדול יותר מדאי דא"כ גם כבש שלם יתבטל. ועוד דאם אסרת הראש ע"י הלשון שבו א"כ גם הכבש יאסר משום הלשון ושאר חלקים חשובין שבו. ונ"ל דמשום דאין בשר הראש מוטעם כ"כ לאכילה ויותר מכבדין בראש עגל והכל לפי המקום

סעיף ד

שומן [יא] הכנתא אינה ר"ל אכל [יב] עור שומן אוז ר"ל ולא בטיל

[יא] הכנתא. כל ההדרא דכנתא של עגל הוה ר"ל וכן שמנו. כ"כ הש"ך וסיים דהכל לפי הזמן

[יב] עור שומן אוז. דוקא חתיכה גדולה שראויה לכבד בה בפ"ע אבל כשנחתכה לחתיכות קטנות אף שמכבדין בהרבה מהם מ"מ לא חשיבי ר"ל כן משמע מהפמ"ג ומצאתי ראי' לזה מירושלמי ע"ז וכפרושי שם דמבעי"ל אם מועיל צירוף לחומרת חהר"ל ופשט דלא מועיל. ואוזות השמנים מאוד עד דעי"ז אין עורה ראוי לאכילה רק להתכה לא מקרי ר"ל מיהו דבר שבמנין מקרי כ"כ הפ"מ. ולכן אם נחתך ממנה מעט בטל גם המנין ממנה. ומ"מ צ"ע דאיך משכח"ל עור אוז שלם שלא יחסר ממנה כלום. ואדרבה עור שלם נקרא אין ר"ל מחמת גודלה דאין מכבדין בעור שלם לכן נ"ל דאם חתיכת עור אוז גדול כפי שראוי לכבד בו בפ"ע בלא צירוף כגון חלק רביע ממנה שפיר הוה ר"ל כפי עיני המורה

סעיף ה. [יג] קורקבן וכן שאר ב"מ אר"ל וכו'

[יג] קורקבן. בזמנינו מכבדין בקורקבן אוז או אינדיק. ושל תרנגולת אינה ר"ל ואם נתערב קורקבן אוז קודם שהוסר הפרש שבתוכו. דומה לתרנגולת בנוצתה ובטיל כנ"ל. בילי"ג של אוז שהוסר העור מעליו אינו ר"ל. כבד אוז שמינה הוה ר"ל אף שא"א לאכלה אלא צלי ובשר צלי אינה ר"ל מ"מ כבד צלויה הוה ר"ל דעיקר טובה וחשיבותה אחר צליתה כשהיא שמינה ואם נתערבו שמינים וכחושים ואוז אחת נטרפה וא"י אם השמינה או מהרזים. הרזים מותרים ממ"נ והשמנים אסורים דגם ספק אסור בחהר"ל. עש"ך ס"ק כ"ב דכ' דכשהוא ודאי ר"ל וספק איסור אסור. והש"ך מתיר בכה"ג דיש ספק אם האיסור בין הר"ל כלל ואין דומה לסי' ק"י ס"ט ע"ש ודוק. והא דהכחושות מותרות דוקא כשהי' בתערובות רוב כשרים אבל חד בחד כגון שהיתה רק אחת שמינה ואחת כחושה. ונודע טריפות באחת מן האוזות יש להחמיר. דהוה ספק השקול שמא השמינה איסור ונמצא שניהם אסורים ושמא הקטנה דאיסור ושניהם מותרים. ובפתיחה הארכתי בענין כזה לענין אשם תלוי. ואם נתערבה אוז בנוצתה והכבד בתוכה צ"ע אם לומר כיון שאם הי' התערובות בהכבדים עצמן הי' כל הכבדים אסורין ואיך נקיל עכשיו לומר דהאוזה נתבטלה מטעם שהיא בנוצתה. או לאסור האוזות משום הכבדים שבתוכן או להתיר הכל. ואף שכתבתי בסק"י כה"ג לענין הראש והלשון שבתוכה דלהט"ז הראשין אסורין משום הלשונות שבתוכן ולש"ך שם שניהן מותרין. דשאני התם דגריעותא דראש אינו מחמת גדלו או חסרון מעשה רק שאין בשר ראש טוב כ"כ לכן אמרינן שע"י הלשון יכבד בכל הראש מחמת הלשון שבתוכו דהדרך להניח כל הראש לפני אורח. משא"כ אוז בנוצתה או כבש בעורו דגריעותא שלהם רק מחמת חסרון מעשה וזה לא יתוקן ע"י שמנונית הכבדא שבו. וגם י"ל דרק הכבד אם ניטלה מהאוז חשיבות עצמה בה אבל לא שתחשיב את כל האוז. ובפרט דהש"ך מתיר גם בראש ולשון א"כ כאן לכ"ע מותר

סעיף ו

הא דברי' וחהר"ל לא בטיל דוקא בעודם שלימים אבל אם נחתכו [יד] או נתרסקו עד שנאבדה צורתן בטילין דתו לא חשיבי. ואפ' נתרסקו אחר שנתערבו וכו' (ואפי' נתרסקו אחר שנודע תערובתן) והוא שנתרסקו שצא במתכוין לבטל איסור אבל אם נתכוין וכו' ואין חילוק בין אם נתערב במינו [טו] או לא במינו

[יד] אם נתרסקו. ר"ל שלא נשאר בכל חלק כדי לכבד אבל אם יש בחלק אחד כדי לכבד אסורין שניהם להט"ז סי' ק"י דגזרינן על האר"ל משום הר"ל ולש"ך שם החלק הקטן מותר

[טו] או בא"מ. וכ' המפורשים דלא כאו"ה דס"ל דוקא במינם. ובפתיחה וגם בסי' פ"ז הבאתי דדעת הרמב"ם דכל איסורי משהו במינם דוקא ובקו"א לסי' פ"ז הארכתי

סעיף ז

אם נחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר שהאיסור נחתך אלא הנחתכה מותרת ממ"נ [טז] אם הוא דאיסור הרי כולן מותרין ואם אינה של איסור הרי היא מותרת ואפי' נחתכו רובן [יז] אין תולין לומר שהאיסור הוא ברוב הנחתכין אלא כל הנחתכין מותרין והשלימין אסורין

[טז] אם היא של איסור וכו'. עט"ז סקי"ג דה"פ אם גם האיסור נכנס לספק של הנחתך וסיים בשם האו"ה דוקא שיש ס' נגד האיסור עכ"ל וכונתו דלדידן דאסרינן בסי' ק"ט ביבש חד בתרי לאכלם אדם א' וא"כ אין כאן ממ"נ דאיך תאמר אם האיסור הנחתך הכל מותר הא הוא רוצה לאכלו ואם הוא האיסור הרי כאלו אוכל האיסור הנתבטל ואנן אסרינן לאדם א' לאכול כל התערובות אפי' היכא דליכא חהר"ל. אלא מיירי שיש רוב בין הנחתכים נגד האיסור כגון שנחתכו שלשה ואז שפיר שייך הממ"נ וה"ק אם האיסור מן אותן הנחתכין הרי הכל מותר ואם אין האיסור מן הנחתכין רק נשאר בין השלימין א"כ אני אוכל ההיתר וכן יאמר בכל אחת מהנחתכים כשאוכל מהם. כן כונתו ז"ל בפי' הרמ"א. ומ"מ נ"ל דאפי' לא נחתך רק א' שפיר שייך הממ"נ דכשנחתך אחת ונעשה ממנה שתים שפיר אומר על כל חלק כן אם האיסור בין השלימים א"כ הנחתכין מותרין. ואם הוא בספק בין השלימין ובין הנחתכין א"כ ממילא נפל הספק על שאינה ר"ל ודו"ק. וכ"ז בדין שלפנינו שיש עכ"פ