חידוד הלכה יא

המלח ובחמץ בפסח החמיר מחומר חמץ. לכן במי שרי' הנ"ל מותר לכ"ע אפי' מים מועטין דיש רוב מים

[כב] ואין חילוק וכו'. כ' הט"ז ס"ק י"ח בשם רש"ל דמלוכלך דכאן היינו מחלב עצמו דאלו בשיורי מאכל חלב אפי' לח אינו כחלב ממש. ומש"ך ס"ק ל"ג משמע לדברי הרב דאפי' כלי ב"י מותר והט"ז בסק"נ כ' דבכלי ב"י אסור. והש"ך שם ס"ק ע"ז והנקה"כ הקשו שם מכאן דמשמע להדי' דאין איסור בב"י ועוד דאין מליחה לכלים להפליט. ויותר קשה לי דהט"ז עצמו כ' כאן דשיורי מאכל חלב אין אוסר ומכ"ש בליעה דכלי. ובלא"ה קי"ל אין בלוע יוצא בלא רוטב. ורק בחום של כ"ש כ' הפ"מ בסי' ק"ה ס"ק כ"א דיוצא מכלי בל"ר ר"ל בלא רוטב של כ"ר אבל לא ע"י לחלוח דמלח. ותמיד עדיף לכלוך בעין מבלע דכלי. והחו"ד בסוס"י ע"ז תי' מעט קו' הש"ך אבל קושיתו בסתירת דברי הט"ז אין מתורצים. לכן העיקר כדברי הש"ך דאין איסור בב"י ודי בס' נגד הבעין. וכ"ז כשלא נראה ציר בכלי אבל כשיש ציר בכלי הוה כטהור מלוח וטמא תפל צלול דאסור בב"י אף בלא לכלוך דעיקר קושית הש"ך מטעם דאין מליחה לכלים להפליט. וטעם דין זה הוא משום דהוה כטהור מלוח וטמא תפל. וכשיש ציר הוה צלול והש"ך בסי' צ"א סקט"ו אוסר אף אם הטהור הוא הצלול. וצ"ע. ועיקר דעת הרב יבואר בס"כ דכשיש ציר בכלי נאסרת הכלי כ"ק אפי' אינה חולבת ועש"ך שם ס"ק פ"ב ושם יבואר בס"ד

סעיף ט

בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה צריך ס' [כג] כנגד המלח שבו: הג"ה. וכל הקדרה מצטרפת לס'. ואם יש בקדרה כמו החתיכה הכל מותר דבחתיכה עצמה יש שלשים נגד המלח שעליו ובודאי יש ס' ואם ליכא ס' נגד המלח אפי' לא הושם [כד] רק בכ"ש [כה] מתבשל. ובשר יבש יש להתיר אפי' בכ"ר דבודאי יש ס' נגד המלח שבו דכבר נתיבש וכו' וכו'. [כו] מלח שמלחו בו פ"א אסור למלוח בו פ"ב. [כז] וכ"ש שאסור לאכל המלח אחר שמלחו בו

[כג] כנגד המלח. ולא אמרינן א"ד להצריך ס' נגד חתיכה דאין המלח דבוק דכשבא למים נמס מהבשר. ונ"ל דאם הושם רק חצי החתיכה במים בכ"ר וחציו בולט לחוץ דא"צ ס' רק נגד המלח של החצי שברוטב דכיון דא"א א"ד ה"ה חנ"נ לא אמרינן. ומ"מ אין לצרף חצי' העליון לס' נגד חצי' התחתון ובסי' צ"ב יבואר

[כד] רק בכ"ש. הרש"ל בפכ"ה סי' פ"ג מתיר בכ"ש. והמ"ז הקשה סתירה ע"ש. וראית רש"ל דכאן אין המלח מסייע לבשל בכ"ש משום שכבר פסק כחו. מ"מ עיקר אצלנו דאין אנו סומכין אדעת רש"י בס"כ אלא בה"מ. וגם בסתם כ"ש להתיר בעינן ה"מ. וכאן יש כ"ש וגם מלח ואיך נתיר כאן. והש"ך סקל"ז דמתיר לשיטתו דמתיר תמיד בכ"ש בלא ה"מ וכאן במלח בעי ה"מ. וא"כ בה"מ נוכל כר לסמוך אהרש"ל והש"ך

ולענין סתירת דעת הרש"ל נ"ל פשוט דעד כאן לא החמיר הרש"ל בתוס' כ"ש אפי' בלא מלח רק כשיש הרבה רוטב חם בכ"ש ויוכל לחמם האיסור שנופל בו אבל כאן דמיירי דאין בחמין שבכ"ש אפי' כמו החתיכה דאלו הי' רק בכמות כגודל החתיכה כבר הי' ס'. וא"כ ע"כ יש בהחמין שבה פחות מהחתיכה הקרה שנתחב בה. וממילא אין כח בהמעט להתגבר נגד הקר הרוב אף שיש בה מלח. וגם לדידן דעם מלח מבשל בכ"ש בעינן עכ"פ שיהיו החמין מרובין שיהי' ניכר חמימותו. ובשומן כה"ג שנפל בכ"ש בלא הדחה ב' מתיר הגרע"ק אפי' בכ"ר דאין שומן מוחזק כ"כ בדם ויש ס' אפי' בפחות מכדי גודל החתיכה. ואם הי' בכ"ש חומץ יש לצדד דחומץ מצמית כמו שכ' הרש"ל דהמלח פסק כחו. ואף שאין אנו בקיאין בצמיתה מ"מ יש לצדד שלא לעשות חומרא מחריפות החומץ לאסור בכ"ש וצ"ע: המ"ז בס"ק כ"א הביא עובדא שחתך מלח קשה שקורין טאלפין בסכין חולבת ומלח בו בשר ולא הי' במלח ס' אף נגד הלהב. והתיר בה"מ וכ"ש מס"ס שמא יש בבשר ס' נגד המלח. ושמא לא חשיב חריף רק קורט חלתית וגם הוה נ"ט בנ"ט דהיתירא וגם אב"י. ולענד"נ להתיר בלא הנך טעמי. ואפי' הי' סכין איסור ואפי' הי' ב"י. דקי"ל אין מליחה לכלים להפליט רק בדוחקא ורותח וכאן י"ל אין בלוע יוצא בלא רוטב. ואפי' לחלוחית קצת ליכא בשעת חתיכת הטאלפן. ורק בדוחקא ורותח בסי' צ"ד אמרינן דיוצא מכלי בלא רוטב וגם שם יש לחלוחית קצת. וראי' לזה דקי"ל אין מליחה לכלים להפליט והא המלח חריף. וע"כ דרק לגבי בעין מחמרינן גם למלח לקרותו חריף ולא בבלוע. גם נראה מדברי הפמ"ג דהי' צריך ס' דכ' ולא הי' ס'. ומקליפה לא דיבר. ולדעתי יותר שייך קליפה מס' דבבלוע בקיאין בין כחוש לשמן. וא"כ לא נאסר הטאלפן רק כ"ק וא"צ ס'. ונגד קליפת הטאלפן פשוט שיש ס'. ועיקר דיני סכין נתבארו לעיל סי' י' בפמ"ג סק"ו באריכות גדול עד היכן אוסר. ובסי' קכ"א יבואר דע"י נעיצה מותר אפי' לרותח וע"י השחזה אפי' לכתחלה. ואי משום דסתם סכין שמנונית קרוש ע"פ יש בודאי ס' נגד הבעין. ולעיל בס"ק ט"ו הארכתי בכה"ג בהי' פרורי גבינה מעורבים בין המלח דבלא"ה אין המלח שעל הבשר מבליע רק מפליט כ"ז שנמלח בטוב עד שאנמ"מ. ויותר הי' החשש דהפ"מ במלח בו בשר שכבר נכשר מדמו דהמלח חזק ואינו מפליט אז יש לחוש להבלע ודו"ק וגם בכה"ג יש להתיר מטעמים שכתבתי

[כה] בכ"ש מתבשל. ז"ל הש"ד סקל"ז עובדא שנפל בשר בקערה רותחת עם בארשט מחומץ מאוד עם חלב והי' יס"ב ואסרתי הבשר עם הבארשט מכמה טעמים. א'. דד"ח מבטל בכ"ש ועכ"פ מפליט ומבליע ואפי' בבשר שור. וגם הרש"ל יודה כאן דרק המלח פסק כחו אחר ש"מ והתיר בכ"ש משא"כ כאן [בס"ק שלפ"ז כתבתי סברא זאת לחלק בין מלח לחומץ]. ובהנאה יש להתיר דרק מפליט ומבליע לא מבשל והקערה צ"ע. וז"ל החו"ד ס"ק י"ב הנה אם הד"ח מעורב כבר בתבשיל. ודאי דתו אינו מבשל את הנופל לתוכו וראי' מפסחים וכו'. ואם כולו ד"ח או שנפל הדבר עם הד"ח בפ"א כגון בשר עם מלח ביחד לכ"ש ודאי שאוסר וכו' עכ"ל. ולפי"ז בדינא דהפמ"ג שהי' חלב בבארשט ופסיק כח חימוצו י"ל דהקטגור חלב נעשה סנגור לקרר חיזוק הבארשט. ולדעת החו"ד כאן צ"ל דהא דקי"ל בסי' צ"ד דחורפא מחליא לשבח באב"י וכן בסי' צ"ה בנ"ט בנ"ט בעינן כולו חריף. ושם כ' דרוב חריף הוה ככולו. וצ"ל דכאן דבעינן שהחריף יעשה מכ"ש כראשון בעינן כולו חריף. אבל מלשון הגמ' שבת דדבר שיש בו חומץ וציר אף בכ"ש מבשל משמע דלא בעינן כולו חריף. ואולי דוקא חומץ וציר דחריפותם קשה מאוד ומסייעם לבשל בכ"ש והכל לפי ראות עיני המורה. וכבר כתבתי בס"ק שלפ"ז סברא דא"א לאסור בחום כ"ש רק אם רוב רותחין נגד הבשר הקר שנפל בתוכו אבל אם הי' חתיכה גדולה באופן שמסייע לקרר ולהגביר נגד החום ונעשה אין יס"ב ע"י הבשר הקר ודאי דיש להתיר. ותתאה גבר לא נאמר בכ"ש וגם י"ל דכיון דהגוש נופל למטה נעשה הגוש תתאה ובסי' צ"א וצ"ד נבאר בס"ד

[כו] מלח שמלחו בו וכו'. עש"ך סק"מ. דכשכבר