חידוד הלכה קח

ע"י ביטול יהי' אסורים באכילה לכן נתבטל האיסור הנאה כגון חתיכת בשר שנתבשל בחלב נתערב בין חתיכות נבלה ורק כשנתערב בין כשרים אמרינן אין ביטול לחצאין וכמו שאין לה ביטול לאכילה כן להנאה לא נתבטלה

[ב] ספק. ואם מסופק אם נפל החהר"ל עצמה או מחברותיה שנתערבה בהן כבר ביארתי בסי' ק' סק"י דהחו"ד אוסר וע"ש במ"ש עליו ושם הדין לענין הרוטב בפחות מס' שביררתי היתר הוספה וכאן לענין החתיכות שבתערובות שני תלוי בפלוגתת הר"י ור"ת אם גרסינן בביצה ד"ג ואחרות באחרות כלומר אם מותר תערובות שני או שלישי דוקא. ואם ספק טרפה היא חהר"ל אז אם איסור תורה לא בטיל ואם דרבנן בטיל ובסוס"י צ"ט בקצורי דינים ביארתי הרבה אופנים כהנה

סעיף ב

אין לו דין חהר"ל אא"כ איסורה מחמ"ע כגון [ג] נבלה או בב"ח (ע' קו"א) אבל הנאסרה מחמת שקבלה טעם וצא הי' בה ס' לבטל אפי' להסוברין חנ"נ אי"ל דין חהר"ל

הגה. ואפי' [ד] חתיכה שלא נמלחה בטילה דאין איסורה מחמ"ע רק מחמת דם הבלוע בה. כל חתיכה שלא נאסרה רק כ"ק בטיל ואי"ל דין חהר"ל

[ג] נבלה או בב"ח. גבינה מחלב טרפה י"ל דין חהר"ל ואם הי' שלימה כעין שמוכרים במנין הוה דבר שבמנין. ואפי' רק נתערב בה חלב טרפה ויש בה רוב נגד החלב טרפה מ"מ אם יש בערך חלק הטרפה כדי לכבד אינה בטילה. ואם אין בחלק הטרפה כדי לכבד אפי' רובה מהטרפה י"ל דאין ההיתר מצרף לכדי כיבוד בפרט דעיקר חומרת חהר"ל רק מדרבנן וצ"ע וכ"ז בחהר"ל ממש אבל אם אינה ר"ל רק חשיבותה משום דבר שבמנין מחמת שלימותה אז בכה"ג שאין כולה מחלב טרפה ודאי דבטילה דאין הכשרות מצטרף לדבר מנין כן היא לדעת הט"ז אלא שהפמ"ג חוכך להחמיר בגבינת עכו"ם שלומר אף דאין בה רק חשש עירוב חלב טמא שעומד בין הבקעים ואותה החלב ודאי דאין לה דין ר"ל ולא מנין. ובאמת דין זה צ"ע דאפי' בירור תערובות חלב טמא אין שם רק ספק. ואולי כונתו בגבינת עכו"ם לחשש שמעמידין בעור קיבת נבלה ולא בגבינה שהישראל עושה מחלב נכרי. ואף דגם גבינת נכרי מחשש שמעמיד בעור קיבת נבלה אין בה איסור רק מדרבנן דחומרת מעמיד הוא רק מדרבנן מ"מ י"ל דלא פלוג באיסורי בב"ח וגם זה צ"ע דהוה תרי דרבנן דהגבינה עצמה איסורה מדרבנן משום מעמיד. ועי"ז יתנו לתערובותה דין חהר"ל או מנין וצ"ע. וכ"ז בבשר שבלע חלב אז הוה איסורו מחמ"ע אבל חתיכה אחרת שבלעה מחתיכה זאת הוה רק בא מבב"ח ואין לה דין חהר"ל

עוד כ' הפמ"ג סק"ד וז"ל ודע דחלב עכו"ם שלא לגבן וישראל עושה ממנה גבינה ונתערבה בטילה לכ"ע ולא נולד באיסורו ועירוב חלב טמא שבו אינה ר"ל עס"י קט"ו בט"ז סקי"א וש"ך ס"ק כ"ב עכ"ל. ומה שצוה לעיין בסקי"א שם איתא להיפוך דאם העכו"ם חולב החלב לעשות ממנה גבינה קיל יותר ומותר בה"מ דודאי לא עירב בה חלב טמא דיתקלקל העמדתו. וא"כ הסברא להיפוך דכשחולב שלא לגבן גרע טפי דאז יש חשש עירוב חלב טמא. ואולי ר"ל אפי' שלא לגבן אין להגבינה זאת דין חהר"ל ומכ"ש כשחולב ע"מ לעשות גבינה. ומ"ש דלא נולד באיסור הלשון מיותר דאטו מעשה הגבינה עושה האיסור הלא החשש דחלב טמא היא משעת חליבה וא"כ שפיר הוה נולד באיסור ואפ"ה שפיר קאמר דבטילה הואיל ואין החלב טמא ר"ל

קו"א לסי' ק"א. בהא דאין דין ר"ל אלא באיסור מחמ"ע ולא באיסור בלוע כ' הט"ז סק"ד דגבינה אי"ל דין חהר"ל אא"כ היא מחלב טרפה או תערובות חלב טרפה אבל בחשש עירוב חלב טמא אינה ר"ל וסיים ומ"מ נ"ל דסתם גבינות עכו"ם שנתערבו בטילים ול"ח לחלב טרפה דרוב בהמות כשרות הן. וראי' מדאמרינן בפ' אין מעמידין מפני מה אסרו גבינותיהם מפני שמעמידין בקיבת נבלה ולא אמרו מחשש חלב טרפה. וחשש עירוב חלב טמא אין בה כדי לכבד דרק עומד בי נטפי ואין הגבינה עצמה נקפת ממנה. ורק בחשש העמדת בקיבת נבלה י"ל דחשש בשר וחלב יש כאן ושייך דין חהר"ל. וע"כ במקום שידוע שאין מעמידין בקיבה לא הוה ר"ל עכ"ל. וכל רואה ישתומם במ"ש דחשש העמדה בקיבה מביא חומרת חהר"ל מטעם דאיסור בשר וחלב יש כאן ולשון זה תמוה חדא דכל איסור מעמיד הולך למעלה מס' ואז שוב אין איסור בשר להחלב חוץ ממה שאין חומרת בב"ח רק דרך בישול אבל כל שיש ס' שוב אין שם איסור בב"ח וראי' דבסי' פ"ז במעמיד בקיבת כשירה די בס' נגד הקיבה וכמו שביארתי שם בדברינו מהתוספתא דאין חומרת מעמיד באיסור בב"ח. ואם חשש שמא לא הי' ס' א"כ גם משום קיבת כשירה אסור וע"כ דסתם מעמיד היא ביותר מס'. ועוד איך יצוייר בחשש העמדתו בקיבת נבלה איסור בב"ח עד שתאמר שהגבינה י"ל דין חהר"ל אטו אנו רוצים לבטל הקיבה שתתן להקיבה דין ר"ל. ואם תתן להגבינה דין ר"ל משום שנעמידה בקיבת נבלה הא מעמיד עצמו אינו רק מדרבנן ואיך תביא מאיסור מעמיד חומרת ר"ל. וגם י"ל שאין בחימוצה כדי לכבד והוא ז"ל מסכים להיפוך דבחשש עירוב חלב טרפה אין בה דין ר"ל ובחשש העמדה דקיבת נבלה י"ל דין ר"ל והסברא להיפוך דחלב טרפה הגבינה עצמה איסור משא"כ בחשש העמדה דאין בה רק כח ההעמדה ואותו כח אין בו כיבוד. ופי' הפמ"ג והחו"ד בדברי הט"ז לא העלו ארוכה כמבואר להמעיין. חדא דהפ"מ עצמו בסי' פ"ז סק"א בד"ה ודע"כ דכל איסורי משהו א"א בהם חנ"נ כדי לבוא ע"י לחומרת חהר"ל ע"י הבלוע. וא"כ כאן באיסור מעמיד בקיבה לא נעשה כל הגבינה נבלה לענין חומרת ר"ל

ונלע"ד לתרץ דברי הט"ז בדרך פשוט דאין כונתו דע"י חשש העמדה יש על כל הגבינה חומרת ר"ל רק הדברים אמורים אמאי דסלק מיני' ולא אמאי דפתח בי'. דהלא סיים דסתם גבינות עכו"ם בטילין ול"ח לעירוב חלב טרפה דרוב בהמות כשרות ורק לחשש העמדתו בקיבת נבלה יש על הגבינות חשש וממילא נוכל לדון בהם חומרת חהר"ל „כי איסור בשר וחלב יש כאן“. דוק בדבריו שלא כ' איסור בשר בחלב רק דקדק לכתוב „בשר וחלב“ והכונה כך דשני חששות מביאים על הגבינות חומרת ר"ל אבל מחשש אחד א"א להביא עליהם חומרת ר"ל דחשש חלב טרפה יש כנגדה רוב בהמות כשרות וחשש העמדה בקיבה לבדה אין מביא חומרת ר"ל דכל איסור מעמיד היא למעלה מס' וא"א חנ"נ שיוכל לבא עליהם חומרת ר"ל כמ"ש הפמ"ג הנ"ל רק מחששות שניהם ביחד שיש תרי ריעותות חשש בשר קיבה וחשש חלב טרפה ושני חששות אלו מכריחין אותנו ליתן על הגבינות חומרת ר"ל. ולזה שפיר מסיים וז"ל דבמקום שאין מעמידין בקיבות ליכא חשש חהר"ל ר"ל דלא חשש קיבה לבדה וגם לא חשש חלב טרפה לבדה אין מביאין חומרת ר"ל על הגבינות ורק שניהם ביחד וכשאין חשש קיבה אין על הגבינה חומרת ר"ל

עכשיו שזכינו לפרש דברי הט"ז שלא יסתרו דבריו מיני' ובי' נבאר גם דברי המנ"י דכ' דבב"ח דרבנן כגון ע"י