חידוד הלכה קו

ולא הגיע לחמץ העיסה אז בטל. וגם אם מתחלה נפלה ליותר מס' יכול להוסיף קמח עד שלא יהא ניכר פעולת השאור בו. ואם עיקר איסורם מדרבנן כגון ביצת נבלה שלבנו בה בארשט או נתן קיבה בחלב שחוטה יכול תיכף להוסיף עד שלא יהא ניכר פעולתם בעוד שלא הועמד. דע דנ"נ לא אמרינן ביותר מס' לעולם: [ב] וגה"נ. אפי' גיד החיצון שאינו אלא מדרבנן עס"י ס"ה סעי"ח

[ג] ואמה"ח. דוקא מטהורה אבל בבהמה טמאה אין אמה"ח נוהג לכן אף שאסור אין דינו כברי' וכן אבר מן השרץ אין דינו כברי' לענין כ"ש אף שלוקה עליו כ"כ החו"ד

[ד] וביצת אפרוח. האחרונים הקשו איך נצייר תערובתו הא מינכר בין הביצים ואם נוטל האפרוח ודאי דאין הביצה עצמה חשובה ברי'. ועחו"ד שתי' בדוחק. ובס' מטה יונתן תי' שהאפרוח אין בטל בין אפרוחים כשרים וצ"ע דהול"ל אפרוח ולא ביצה דאין כאן תערובות ביצה כלל. ואם נגיה ביצת דם במקום אפרוח גם זה אינו דביצת דם אפי' אם הי' במקום האוסר אינה ברי' דבעינן שכשיחלק יהא שמו עליו וגם א"א אא"כ פתחו וראה הדם. ובין דבר שבמנין הי"ל לחשוב וגם זה אינו דרק הביצה כשהיא שלימה היא דבר שבמנין ולא כשנשברה וראה אפרוח בתוכה. ואם נגיה ביצת עוף טמא הא ניכרת בסימני כד וחד. ויותר נראה דנשמט מלק' סי' ק"ב ביצה שנולדה ביו"ט מדיני דשיל"מ ונדפס כאן בדיני ברי' ונדפס אפרוח כדי שיהיה שייך שם בריה: [ה] לאפוקי עוף טהור שנתנבל ושור הנסקל. דאין להם דין ברי' דלא נולדו באיסורן אבל יש להם דין בע"ח בחיותן. ובמיתתן דין חהר"ל. ואם נתערב חתיכה משור הנסקל בין חתיכות והוא חהר"ל אין לו חומרת חהר"ל לענין הנאה כיון דגם אחר הביטול אסור באכילה ולמי יכבד והפמ"ג מסתפק דיכול לכבד לאורחים נכרים אבל זה אינו דהתוס' כתבו דכיבוד לכהנים אין חשוב כיבוד כיון דאין מחזיקין טובה עבור מתנתם. מכ"ש נכרים דאין לכבדם בחנם וצ"ע וע' מטה יהונתן סי' ק"א ס"ה בהגהותיו

[ו] שנתנבל. מיהו יש אופן דנבלה נקראת בריה כגון שנתנבלה בשחיטה וחתך ממנה בעודה מפרכסת ונתערבה דאכתי לא נפקי מדין אמה"ח כ"ז שמפרכסת דהא לא מהניא לה השחיטה כמו שמהני בשחיטה הגונה. מיהו י"ל דאף דלא מהני לה השחיטה מ"מ חי לא מקריא רק מתה. וגם בתנאי ברי' בעינן שיהי' שלם ולא מחותך וצ"ע

[ז] שיהא שלם. לאפוקי נתרסק או נחתך קצת. כ' הפ"מ ונ"ל דג טמא שנישלו סנפיריו עדיין הוה ברי' ולפי"ז ה"ה עוף טמא שנטלו נוצותיו אחר שנתערבו דאלו קודם התערובות הו"ל חהר"ל כלק' סי' ק"א. ובזבוב שנטלו כנפיו י"ל דכנפי הזבוב הם עיקר חיותו וכאבריו ול"ד לסנפירי הדג. ובלא"ה כיון שהם קטנים מאוד בחסרון כ"ש לא נחשבו ברי' וגם יש לצרף דעת הרמב"ם דכל איסור משהו אינם רק במינם ותערובות אלו אינם במינם ובסי' פ"ז הארכתי בסברא זאת

סעיף ב

דבר שהיא ברי' שנתבשל עם היתר אם אינו מכירו הכל אסור [ח] והרוטב בנו"ט. ואם מכירו זרקו והרוטב והאחרים צריך שיהא בהם ס' כנגדו. חוץ [ט] מגה"נ שאין טעמו אוסר שאין בגידין בנו"ט. אבל שמנו אוסר בס' וכו'. לפיכך ירך שנתבשל עם גידו אם מכירו זרקו וכל השאר מותר אם יש בו ס' נגד שמנו ואם אין מכירו כל החתיכות אסורות. ואם יש בקדרה ס' נגד שמנו הרוטב מותר ואם לאו אסור. ובשנימח הגיד ואינו ניכר צריך ס' נגדו

[ח] והרוטב בנו"ט. דוקא ע"י סינון או באיזה אופן שיודע שאין האיסור ברוטב, ובדברים המאוסין כזבובין וכדומה מותר ע"י סינון אפי' בלא ס' ואם א"א לסנן כגון תבשיל עב או שהאיסור דק מאוד ויוכל לעבור בין נקבה המסננת הכל אסור במשהו חוץ מדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל ובסי' פ"ז באריכות דאין שום, איסור משהו רק במינו אפ"ה כיון שיש חשש שיאכל גוף האיסור אסור]

[ט] מגה"נ. וצ"ע אם לומר איסור דבוק להצריך ס' נגד כל הירך והג"מ מתיר ואם נימוח הגיד עד דלא נשאר לו צורת בריה אפ"ה ס' נגדו בעינן אף שאין בו טעם ועפר"ח. והג' מטה יונתן כ' דדוקא כשאין שם ממשו אז בעינן שיהי' דבר שיש בו טעם אבל כשיש ממשו צריך ס' אף שאינו נו"ט. ובנשפך ויש רוב בבירור וספק אם הי' ס' יש להתיר. ואם נתערבה ברי' או חהר"ל ונפל חד מן התערובות לבישול בפחות מס' אוסר שם דכל דברים חשובים נתנו עליהם דין קבוע וכל חתיכה מהתערובות חשיב כמחצה וכאלו נתערבו חד בחד אף שהי' רוב והוה ספק השקול כ"כ החו"ד ותמוה דהא אפי' בקבוע דאוריתא כתשע חניות אמרינן בנמצא כל דפריש מרובא פריש דחוזר עליו תורת רוב כיון שנפרש מהקביעות ונימא גם כאן כן. מיהו י"ל דשאני התם דהחתיכה שנפרשה אינה במקולין דלא הבשר שבחניות קבועין רק החניות קבועין וכשנפרש מהחנות תו אינו קבוע. וכשאין קבוע יש רוב משא"כ. כאן דהקביעות רביע על גופי החתיכות. וגם זה שנפל לתבשיל שם חהר"ל עליו רק שמסופק אם הוא האיסור או אחרת ועדיין לא נוכל לדון דין רוב וכה"ג תירצתי לעיל בסי' צ"ט לקושית הט"ז שם למה לא נתיר כל התערובות בדברים חשובים כשנפל א' לים. אמנם אם נשפך וספק ס' פשוט דמותר וכן כשאין ס' נ"ל דמותר להוסיף. דכן הוכחתי בסי' צ"ט במחודשים דאפי' חד בחד מותר להוסיף להתיר הרוטב והחתיכות בלא"ה אסורים מכ"ש כאן ע"ש ודו"ק

סעיף ג

קדרה של מרק שנפל שם ברי' [י] אסורה: [י] אסורה. כבר כתבתי בסק"ח דוקא כשא"א בסינון ובקו"א סי' פ"ז הארכתי

סעיף ד

ירקות מבושלות שנמצא בהם ג' [יא] תולעים [יב] הירקות אסורות אבל מי השלקות מסננן ומותרים וכן הבשר ירחצנו ויבדקנו ויהי' מותר: [יא] תולעים. ונמלים הגדלים במים שהאיסור בא עליהם בשעת פרישותן כ' הכרו"פ דאינם בכלל ברי' מדאין איסורן משעת בריאותן וכן נראה מהפמ"ג בש"ד סקי"ג שכ' ואולי נ"מ לתולעים וכו' והג' מט"י שקיל וטרי