חידוד הלכה קה

ולפי"ז אם היה בחתיכה ראשונה שלשים. נגד הבליעה די עכשיו בס' נגד חלק אחד משלשים שבחתיכה שני' דהיינו שיהי' רק פי שנים בחתיכה. אמנם בבב"ח כה"ג כגון כזית בשר שבלע זית חלב ונפל לקדרה דצריך ס' נגד כולו ואם אין ס' ונאסר הכל ונפל עוד לקדרה אחרת אד גם בנשפך ואפי' בידוע שיש ס' נגד החלב שבו אסור דכולו אסור מדאוריתא. ואם לא נפל לקדרה ב' זאת החתיכה עצמה שבלעה החלב רק חתיכה משאר חתיכות שהי' בקדרה אז דנין בה בשם בא מבב"ח ולא בב"ח ממש דאינו מה"ת ממש אז יש להתיר קדרה ב' בנשפך וספק ס' ובבירור יש ס' נגד מה שבלעה חתיכה זאת מחתיכה ראשונה שבלעה חלב ממש. ואף דהרבה פוסקים סוברים דגם כל שבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' היינו רק לענין שנצריך ס' נגד מה שנפל אם הקדרה לפנינו אבל בנשפך לא נחמיר כ"כ. ואף בלח ממש כגון חלב שבלעה בשר ונפלה לקדרה של שלשים זיתי חלב ונאסרה ונפל מאותה חלב לקדרה אחרת דצריך ס' נגד כל מה שנפל בה כדין לח שנ"נ בבב"ח. ובנשפך מותרת הקדרה השלישית כיון שיש ס' נגד הזית ראשון שבלע בשר

עוד יש חילוק בין בב"ח לשאר איסורים בעניני חנ"נ דבשר שבלע חלב ונפלה לקדרה עם רוטב וחתיכות שצריך ס' וגם רוב. ואם הוא חהר"ל החתיכות אסורות והרוטב מותר. אבל אין על החתיכות אלו דין חנ"נ ואם נפלו מהם לקדרה א"צ ס' נגדם ואפי' הי' החתיכות רק חד בחד אין לומר עליהם חנ"נ כיון שהי' ס' ודי להם באיסור עצמן ובש"א כה"ג כגון חתיכה שבלעה חלב ונפל לרוטב וחתיכות ויש ס' וגם רוב אפי' חהר"ל בטילה והכל מותר דאין הבליעה ר"ל דרק בב"ח ששניהם גוף איסור שייך בו חהר"ל עס"י צ"ב וק"ב

שאלה. חתיכת בשר בלע זית חלב ונפל לתבשיל בלא ס' ואח"כ נפל משאר חתיכות שבקדרה ומסופק אם אותה חתיכה שבלעה נפלה או א' משאר חתיכות ונשפך וא"י אם הי' ס'. ונאמר כן אם החתיכה שבלעה נפלה אסור בספק ס' אפי' בנשפך כיון שכלה איסור. ואם משאר חתיכות נפלה הי' מועיל ספיקא דנשפך כמ"ש לעיל ועכשיו שנסתפק גם בזה מה דין הקדרה

תשובה. נ"ל להתיר לדברי החו"ד בסי' ק"ו בכללי ס"ס אות י"ז בנסתפק זה. דידוע דשאר החתיכות אסורים מדרבנן ואותה חתיכה אסורה מדאוריתא. ויש ספק אם נפל איסור תורה או איסור דרבנן וגם ספק דנשפך והו"ל ס"ס וגם מתהפך הס"ס די"ל שמא הי' ס' ושמא אין כאן רק משאר חתיכות שהם מדרבנן והחו"ד כ' שם דכל היכי דבעי ס' מדרבנן מותר בספק אם יש ס'. ובפרט אם יש רוב בחתיכות די"ל כל דפריש מרובא פריש. וא"ל דהוה אתחזק איסורא דממ"נ יש כאן איסור או דאוריתא או דרבנן. י"ל הואיל ואין אנו דנין על החתיכות להתירם רק על הרוטב דהחתיכה אם יהי' רוב נגדה תהי' מותרת ג"כ ואם לא יהי' רוב יהי' כולם אסורין. וכה"ג כ' החו"ד סי' ק' סק"ו דחהר"ל שנתערבה ונפל חתיכה אחת מהתערובות ויש ספק על הנפולה אם היא האיסור עצמו או מחבריו כיון שנשאר האיסור על הנתערבים שנשארו גם הנפולה חוזרת ואוסרת כדין חהר"ל בין חתיכות ויש בזה אריכות דברים ורק כשאנו דנין על הקדרה שפיר יש להתירה ע"י ספק דנשפך. ואם היה ספק זה בש"א ובודאי אין ס' דכתבתי בסמוך דאם ודאי אותה חתיכה שבלעה איסור נפלה אין היתר רק בנשפך. ואם משאר חתיכות א"צ נשפך. ובכה"ג דמסופק איזה נפלה. נ"ל דלמ"ש הפמ"ג בסי' ק"י בדיני ס"ס דאם ספק איסור תורה וספק אם נפל לתבשיל מותר. וכן ספק א"ת וספק אם יש ס' ג"כ מותר. א"כ כאן שגם עיקר החתיכה שנאסרה כולה מחומרת חנ"נ שהיא בש"א רק מדרבנן לכן די בספק זה שמסופק אם החתיכה שבלעה נפלה או מאחרות דאם מאחרות א"צ ס' נגד כולה רק כפי חשבון שבלעו מזאת. והחתיכה גופה שנפלה לקדרה ב' אסורה בפ"ע בליכא רוב ואם יש. גם שם רוב חתיכות לא נחמיר חומרת חהר"ל דדין חהר"ל ליתא בבלוע משאר איסורים

סליקא לה קיצורי דיני נשפך המסתעפים מסי' צ"ח צ"ט

סימן ק סעיף א

[א] בריה כגון נמלה או עוף טמא [ב] וגה"נ [ג] ואמה"ח [ד] וביצת אפרוח וכיוצ"ב אפי' באלף לא בטל. ואין לו דין ברי' אלא דבר שיש בו חיות. לאפוקי חטה א' של איסור. וכן צריך שיהא איסורו מתחלת ברייתו [ה] לאפוקי עוף טהור [ו] שנתנבל ושור הנסקל. וכן צריך שיהא שלם שאם יתחלק יהא שמו עליו [ז] וכן צריך שיהא שלם: הגה. ועיקר גה"נ אינו אלא על הכף בלבד והוא כרוחב ד' אצבעות ואם הוא שלם מקרי ברי'

[א] ברי'. בפתיחה ביארתי דכל הדברים שאין בטלים בס' הם ד' סוגים. ובהם י' מינים. א' ברי' וחהר"ל ובע"ח שאין בטילין מחמת חשיבותן. ועוד ז' דברים המנויין במשנה שהם דברים שבמנין וזהו חשיבותן. סוג ב' דשיל"מ. ויש בו ב' טעמים המבוארין בר"ן פ' השותפין כידוע. סוג ג' הם ד' מינים. מראה מתבל מעמיד ומחמץ. סוג ד' איסורים חמורין יש בהם שהם למעלה מששים אבל אינם בכ"ש רק יש להם גדרים כגון תרומה בק"א וערלה וכ"כ בר"א. ומה"ת הכל בטל אם במינו ברוב ואם בא"מ בנו"ט. ורבנן הוסיפו כל הנך חומרות למשהו וכדומה. ובסי' פ"ז בקו"א ביררתי דדעת הרמב"ם כל איסורי משהו הם במינם דוקא חוץ ממתבל ומחמץ ומעמיד שנעשה על ידיהם צורה חדשה כגון גבינה מחלב וחימוץ עיסה ע"י שאור וכה"ג לכן גם א"מ אוסר בהם כ"ז שניכר פעולת המעמידם וגם זה חשיב כמינו כיון שא"א בלא זה וצריכים זה לזה. כדרך שכתבו התוס' במס' ביצה ל"ט דמים ומלח לקמחי' לעשותם עיסה חשיב כמינו. ולהרמב"ם רק חמץ בפסח אוסר בין במינו בין בא"מ בכ"ש שהזמן גורם האיסור. ולפי"ז אין לחשוב להרמב"ם תחת סוג ברי' גה"נ אא"כ נתערב בין גידין אחרים וכן אמה"ח בין איברים של נשחטים. ולפי"ז אם נפלה נמלה שפירשה ונאסרה בין נמלים של גבינה שלא פירשו נאסרו כולם, ולק' סקי"א הבאתי דעת הכרו"פ דתולע שנתחל איסורו משעה שפירש אין לו דין בריה דלא נוצר מתחלת ברייתו באיסור. וגם י"ל דאם התולע מגבינה פורש ונאסר וחזר ונתערב בין חבריו הוה כנולד איסורו בתערובות. ואפשר דמטעם זה מותרין ולא חיישינן שמא פירש א' ברחישתו. וגם י"ל בגבינה סלק המינו כאלו אינו והא"מ רבה עליו ומבטלו. וסלק התולעים שאוסרים זא"ז בכ"ש במינם והגבינה יבטל דהוא אינו אוכל התולעים בפ"ע רק אוכל הגבינה דכה"ג אמרינן בדשיל"מ דאוסר במינו בכ"ש כלק' סי' ק"ב אבל לזה יש לישב קצת דעכ"פ התולעים ניכרים נגד הגבינה. ובחזותא יש מחלוקת אם אוסר ומדרבנן מחמירין גם בחזותא כ"ז שניכר המראה ושם ביארתי דלפעמים חוששין מה"ת לחזותא

ודע דמעמיד ומתבל ומחמץ ודעבידי לטעמא דכתבתי לעיל דגם בא"מ כמינם יחשב אבל יש גדר לאיסורן דהיינו כשכלה שיעור פעולתם כגון גרגר מלח ליורה גדולה או שאור מעט