חידוד הלכה קב

בו מוח שהי' עצם ישן מותר ואם ידוע שהי' מעצמות שיש בהם מוח רק נסתפק אם הי' עכשיו מוח צריך ס' לפי אומד מוח שבעצם כזה כ"כ הפמ"ג. מיהו אם נמצא עצם כזה בין בשר והעצם נבלה ובספק אם הי' עם המוח בבישול י"ל דמוח הוה מינו עם בשר ולהקל בספיקו. ובפרט אם יש בבשר הכשר ג"כ עצמות כאלו י"ל דהכל הוה מינו ולהקל בספק ס' דספק זה לא גרע מספק דנשפך בסי' צ"ח. ואם הוא עצם קולית וסתום מכל צד אף שהמוח שבתוכו סתום מכל צד ואין חסר ממנו כלום מ"מ בעינן ס' נגדו ואם נמוח צריך לשער נגד חללו כ"כ הפמ"ג. ואם נכבש בחלב וספק מעל"ע מותר דבבב"ח הכבישה מדרבנן וספק להקל ואסור לבשל החלב אח"כ שיבא לדאוריתא. ואם מסופק אם העצם מנבלה או מכשרה וגם ספק מעל"ע בחלב. איכא ס"ס לענין איסור נבלה דמותר ולענין איסור בב"ח די בספק כבוש ובכ"ז אסור לבשל החלב דגם אם היה מנבלה אסורה בבישול מחמת בב"ח. וכ' הפת"ש בשם שו"ת מהר"י הלוי דיש להסתפק במלח עצם עם בשר אם נצרף עצמות איסור להיתר די"ל דבמליחה גרע דלא בלע ולא מצטרף וגרע מבישול. וציור דין זה לא יצוייר רק בבשר שמן אפי' לראות עינינו דבעינן ס' מן הדין אבל במה שאנו מחמירין ס' משום שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן בזה ממ"נ מותר דאם בעינן ס' הוא רק מחומרא ולא גרע מבישול ובסי"ע בקו"א אות ג' כתבתי מזה. והח"ש ס"ל דבעודן עם הבשר הם בלחותן ומצטרפין גם במליחה

סעיף ב

בד"א שעצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר כשנפלה החתיכה [ד] בעודה חיה. [ה] אבל נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה לקדרת היתר אז עצמות שבה מצטרפין עם האיסור שהרי בלעו אז מבשר נבלה שנתבשלו לבדן

[ד] בעודה חיה. ואפי' נמלחו תחלה לא נעשה העצם נבלה במליחה. כמ"ש בס"ק הקודם. ועוד דאם נמלח להוציא דם לא בלעה אז שמנונית כמו שהארכתי בסי"ע ובסי' צ"א דכ"ז שטרודה להוציא דם לא בלעה גם שמנונית איסור ע"ש בפלפול עצום. ואפי' נמלחו בכשא"מ ונאסרו מחמת דם מ"מ אין המליחה פועלת בעצם לעשותו נבלה במליחה דהעצם קשה לבלוע להסוברים דמצטרף להיתר אף שהאיסור דבוק בו מה שלא מצינו קולא זאת בבשר הדבוק באיסור. ואפי' אפשר לסחטו אסור לא אמרינן בעצם דא"כ לא היינו מצרפין אותו להיתר. ובפרט במליחה דעיקר איסורו גם בבשר אינו רק כ"ק ולא אמרינן נ"נ מכ"ש בעצם

[ה] אבל נתבשלה תחילה וכו'. ואף דהמחבר לית לי' חנ"נ בש"א מ"מ אפשר לסחטו אמרינן ונאסר העצם במה שבלע קצת בבישול ודבר איסור א"א לצרפו להיתר וע"כ דבבישול בלע קצת דאם לא הי' בולע כלל לא היינו יכולים לצרפו כמ"ש בסק"א. ומ"מ א"צ עכשיו ס' רק כפי הבשר שעליו להסוברים דאין חנ"נ בש"א. והא דכ' המחבר דמצרף לאיסור וכן הטור כ' בהדיא דלא סגי בס' כנגד הבשר דשמא נתמעט הבשר בבישול ונכנס בעצמות. ולכן כ' הב"ח דהיינו דוקא כשלא ידע שיעור הבשר תחלה אבל אם ידע שיעורו א"צ לשער רק נגד הבשר עכ"ל. כלומר דל"א איסור דבוק בעצם רק אפשר לסחטו ואם נתבשל עצם הקולית עם המוח שבתוכו ואח"כ נפל לתבשיל די בס' נגד כל הריקן שבעצם ששם המוח. וכ"ז להסוברים דאין חנ"נ בש"א אבל לדידן דס"ל חנ"נ אין חילוק בין עצם לבשר ונ"ל בבישול ראשון וצריך ס' נגד כולו אם לא בנשפך ויש רוב היתר ממינו ע"י סלק כסי' צ"ח ס"ד ע"ש בדברינו

ודע דאף לדידן נחתינן חד דרגא בעצם מבבשר דבבשר וכה"ג קי"ל דאמרינן איסור דבוק וחנ"נ ואפי' לא נתבשל תחלה רק כיון שהאיסור דבוק בו בתולדה נאסרת תחלה בבישול של עכשיו מטעם דממהר לבלוע וגם מחשש שמא עלה פ"א חוץ לרוטב עם האיסור הדבוק בו. וכאן בעצמות לא חלקו בכך ואמרו דמצטרפין להיתר [וגם לדידן בה"מ]. ורק בנתבשל תחלה עם בשרו החמירו כדלעיל אמנם נ"ל דכ"ז רק בעצם של שאר איסורין לתבשיל אבל אם נפל בשר עם עצם לחלב ודאי דלכ"ע אמרינן איסור דבוק ובעינן ס' נגד הבשר עם העצם. וגם אם הסירם מהחלב ונפל לתבשיל של בשר לכ"ע כבר נאסר מבב"ח ובעינן ס' נגד הכל

סעיף ג

בש"א חוץ מבב"ח [ו] חתיכה בלועה מאיסור מצטרפת לבטל האיסור: הגה. ואין נוהגין כן דקי"ל חנ"נ [ז] בכל איסורין כדלעיל סוס"י צ"ב

[ו] חתיכה בלועה מאיסור. אבל אותה חתיכה אסורה לכ"ע דאפשר לסחטו לכ"ע אסור. וע"ל סק"ז

[ז] איסורין. אפי' לא בלעה בבישול רק ע"י כבישה נ"נ לדידן. ואם בלעה ע"י מליחה וצליה דעת הש"ך בסי' צ"ב סקט"ז דא"א חנ"נ בחצי חתיכה דמן הדין לא נבלע רק בכ"ק או כ"נ ובמקום דאמרינן חנ"נ בעינן ס' נגד כולה ובנשפך וא"י אם הי' ס' נגד כולה אבל יודע שהי' ס' נגד הבלוע מותר דחנ"נ בש"א מדרבנן והרבה מקילין בה. ובסי' צ"ו ביארתי דבהיתר לא שייך נ"נ כגון בצלים שחתכן בסכין חולבת ע"ש. וגם אפשר לסחטו דהיתירא מותר ולכן התיר המהר"ם גם את הבצלים עצמן ע"ש

סעיף ד

משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ומשערים ההיתר ואיסור [ח] כמו שבא לפנינו. ואף שהי' בהיתר תחלה יותר ונתמעט בבישול ונבלע בקדרה. וה"מ בא"מ אבל במינו משערין גם במה שבלעה הקדרה ועומד בדופני הקדרה ומשערין זה [ט] באומר יפה ורואין אותה כאלו הם בעין. אבל מה שכלה ואבד מחמת האור אין מצטרף שזה כלה לגמרי

[ח] כמו שבא לפנינו. ואם יש עכשיו ס' אין חוששין שמא היה האיסור גדול ונתמעט כ"כ הפ"מ. ואף דלעיל ס"ב כשנתבשל האיסור עם העצם תחלה דלהמחבר דל"ל חנ"נ מ"מ העצמות מצטרפין לאיסור מחשש שמא נצטמק הבשר ונכנס בעצמות עסק"ה ולמה לא נחוש אנן לדידן תמיד לזה. י"ל דאם נחוש לצימוק נאמר להיפוך שמא גם ההיתר נצטמק דמאי חזית לחוש לצימוק האיסור יותר מלהיתר אבל בבשר עם עצם כיון שאין דרך עצם להצטמק לכן שפיר חיישינן יותר לצימוק בשר נגד עצם וראיה לזה מירושלמי תרומות פי"א בנתערבו תרומה בחולין וטחנן והותירו