חידוד הלכה קא

חהר"ל דנתבטל בין רוב וטעם ההיתר דכיון דקודם שסילק החלב הוה הכל מותר. וטעם הבשר אינו מחודש בקדרה דהא יש גם בשר כשר רוב. וזה דמי ממש לביטול יבש ביבש ברוב ונודע ואח"כ הוסיפו מן האיסור דמותר כיון דטעם הבשר אינו מחדש איסור דכבר יש טעם בשר בקדרה מהכשרים וטעם הנבלה כבר הותר ואינו מחדש עכשיו דמעיקרא הי' ס' נגדו וגם רוב ועכשיו נשאר לו הרוב. ועס"י ק"ט בנודע מביטול המינו דיכול לבשלו ולהוסיף עד ס' מכ"ש כאן דהי' עד עכשיו רוב וגם ס' ועכשיו שנחסר חלק א' מס' שיכול להוסיף אותו חלק עכ"פ ממים או מירק או מבשר כשר נגד החלב שהסיר. וכ"ז כשהסיר החלב ונשארה הנבלה מעורב בין רוב כשרות אבל אם הסיר הנבלה ונשאר החלב ודאי דאסור אם עדיין חם. מיהו בזה יועיל צינון ויקפה החלב למעלה כמו בס"ד רק דשם מחמירין האחרונים [חוץ מהב"ח] שצריך ס' נגדו והצינון והקיפוי רק לחומרא וכאן לכ"ע מותר כיון דהי' ס' עד עכשיו וכבר ניתר. ואף שנשאר בלא ס' עכ"פ לא גרע בזה כ"כ שנחמיר בזה א"נ יש להוסיף עד ס' דבהיתר הי' שם עד עכשיו ומה שהותר אין נ"נ ואחר יצננו ויקפיאנו

ואם יש בירקות ס' זיתים שלימים אז יכול לפול כזית חלב וכזית ועוד נבלה. והאי ועוד הוא חלק א' מס' חלקי כזית. אבל אז צריך שיפול תחלה הזית ואח"כ הזית ועוד ולא להיפוך. ובהסרה יסיר תחלה הכזית ועוד ולא להיפוך. וכל דינים אלו מבוארין במשניות תרומות פ"ז וערלה פ"ב ובספרי נמוקי הרא"ה למשניות שם מבואר אריכות נפלא בכה"ג ואין להאריך יותר: כ' החו"ד אם היה כזית בשר נ"נ מחלב ועוד זית בשר נ"נ מדם ונפלו לירקות דג"כ כל א' מבטל בליעה דשניה. ול"ד למ"ש הפמ"ג בכזית בשר נבלה ושלשים זיתי רוטב ועוד שלשים זיתי בשר כשר ורצה לאסור משום דעכ"פ נרגש טעם בשר שהוא מין הנבלה חוץ ממה שביררתי לעיל בסק"ו ובפתיחה דגם בזה די בס' נגד הנבלה. אבל גם הפמ"ג יודה בזה דכאן עיקר האיסור משום הבליעות וטעמי הבליעות לא ירגיש כיון שיש ס' נגד ב' הבליעות. מיהו בב' כפות אחד בלוע חלב ואחד דם ותחבו בב"א אין הכפות מבטלין זא"ז כ"כ דשמא כף אחד פלט והשני לא פלט אבל באמת גם בכפות מותר דאין להחזיק ריעותא. ואם היה חתיכת כבד קודם צליה וחתיכת נבלה כיון דקי"ל הכבד פולטת ואינה בולעת לא נוכל להצטרף הכבד לבטל הנבלה. ואם הנבלה לא פלטה דמה עדיין בלא"ה אסור שיש כאן ב' איסורי דם דהכבד היא דם והנבלה יש בה דמה ואין ס' נגד דם ובסוס"י צ"ט אכתוב עוד חידושי דינים באופנים כאלו

סימן צט סעיף א

חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות וגידין שנפלה לירקות [א] עצמות האיסור [ב] מצטרפות עם ההיתר לבטל האיסור. ואצ"ל שעצמות ההיתר מצטרפות להיתר. [ג] אבל המוח שבעצמות האיסור מצטרפות עם דאיסור וגוף הקדרה אין מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר: הנה. ויש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר ובמקום הפסד יש לסמוך אהמקילין כי כן עיקר

[א] עצמות. הש"ך כ' דוקא עצמות קשים אבל עצמות רכים מצטרפות עם האיסור. ובשו"ת מהר"י הלוי מביא ראי' דגם עצמות הרכים מצטרפות להיתר. ומדברי המחבר שכ' דהמוח אין מצטרף להיתר רק לאיסור משמע אבל עצמות עצמן אפי' הרכים מצטרפין להיתר דאל"כ הי"ל לחלק גם בין עצמות לעצמות. אבל צ"ע דאיך אפשר לומר שהמוח שבתוך העצם שבליעתו לקדרה הולכת דרך העצם לקדרה אוסר את הקדרה והעצם עצמו מצטרף להיתר וכן הש"ך כ' כאן דגם קליפות ביצי איסור מצטרפות להיתר וטעם הביצה הולכת דרך הקליפה. וצ"ל כמ"ש החו"ד בסי' צ"ד דכל דרך הילוכו לא נ"נ דאין לו שעת בליעה בשעה שהטעם מתמצה דרך הקליפה או העצם. והנה אנן נהוגין כהרמ"א ובה"מ סמכינן להתיר כהמחבר וכ"ז שלא במינו אבל במינו כגון בשר נבלה עם עצם בין בשר כשר עם רוטב דרוטב הוא ג"כ מינו של הבשר כמו שהוכחתי בסי' צ"ח בדיני מינו ונשפך. רק דע"י הרוטב בעינן ס' אז גם בלא ה"מ נצרף עצם להיתר

[ב] מצטרפין. המ"ז מביא ב' טעמים לזה א' שהעצמות עצמם בולעים חלק ס' מהאיסור. ב' שיש גם בהם לחלוחית ומה שנבלע בהם בטיל בתוך הלחלוחית שבתוכם. ולפי"ז יש להבין אטו הלחלוחית שבהם אינו איסור ואטו היתר הוא שתחשבו לצירוף לבטל האיסור. ואולי כיון דכתיב גבי טמאים מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו מה לענין טומאה אין העצמות מטמאין בלא מוח שבתוכם אף לאיסור אין בהם שום איסור רק בהמות שבתוכם. ולפי"ז כשנתחבו ב' כפות משני איסורים לנ"ט זיתי היתר שהבאתי בסוס"י צ"ח דיש להתיר דאין לחוש שמא האחד פלט וחבירו לא פלט דלא גרע מעצמות וכ"ש הוא דמה העצמות של האיסור תלינן שבלעו חלקם בבישול מכ"ש בכפות דודאי גם בכף יש לחלוחית דאל"כ לא הי' אוסר וכשיש לחלוחית ודאי פולט ובולע ולפי"ז כשמבטלין הכף א"צ ס' נגדו רק נ"ט והכף עצמו יחשב לששים כעצמות האיסור

ודע דאם מתחלה בישל הבשר עם עצמותיו ואח"כ נפל לתבשיל אז העצם כבר נ"נ ובעינן עכשיו ס' גם נגדם. דדוקא דרך הילוכו לא נ"נ כשבא הבישול בפ"א עם נ"ט דהיתר אז לא נ"נ ומצטרף עם ההיתר משא"כ כשנתבשל כבר. וכדרך שכתבתי בס"ק שלפ"ז לענין מוח שבתוכו. ולפי"ז יש להקשות הא אם נמלח הבשר איסור קודם עם עצמו להוציא דם (כשלא ידע אם היא איסור) וא"כ בלע העצם בשעת מליחה דקי"ל דאפי' כלים בולעים במליחה (רק דאין מלוחה להם להפליט) וי"ל דהא אנן מתירין כל בשר ע"י מליחה ומתירין גם העצמות. וע"כ דס"ל דכמו דכל איסורים אוסרים במליחה אבל מליחת דם כיון שטבעו להפליט דם לכן אין איסור דם במליחה (עחו"ד סי' ס"ט בסק"א) וגם העצם אף שאין בו דם לא אסרינן להו במליחת הבשר לדם לומר כיון שאין פולטין הם בולעים כשאר כלים שיש בהם מליחה לבלוע ולא להפליט וע"כ דכ"ז שהמלח פולט דם אינו מבליע גם בעצם שבו. וכיון שאין בהם איסור דם גם איסור נבלה ליתא בהם במליחת דם. אמנם אם הבשר איסור כבר נמלח להוציא דם ונמלח פעם שנית ודאי דהעצמות בלעי שמנוניתם וכן באם צלה הבשר עם העצם ונ"נ ואם נפל אח"כ לבישול כבר העצמות נ"נ ומצטרפים לאיסור עכ"פ כפי כדי קליפה שלהם או בנצלו כדי נטילה. ובסק"א הבאתי דעת הש"ך דקליפות הביצים מצטרפים להיתר ומה שקשה ע"ז מסי' פ"ו י"ל דשם גזרינן קלופה אטו אינה קלופה וכן להיפוך ודו"ק ולפי"ז בדין דסי' צ"ה בהדיח כלי חולבת בין כלי בשר. דיצטרפו הכלים כולם לביטול כלי האיסור שגם שם המים מכסים הכלים מכל צד ושפיר בולעים כפי הערך. ורק אם החרס מגולה לאויר ואינו מכוסה במים אין מצטרף לביטול כ"כ הפמ"ג וצ"ע. ובסי' צ"ד בסק"א העליתי דלכן גם הכף מצטרף לבטל א"ע וכדלעיל

[ג] המוח. נמצא עצם חלול בחלב ואין ניכר אם היה