חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב עה

כאן נמצאו כאן היו. ולכ' אנן קיי"ל כר"י בסרנ"א ס"ב דאפי' הוא בריא נאמן לומר שכ"מ הי' ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא. וע' לעיל סצ"ט ודו"ק:

ס"ט הגדילו שני האילנות והוציאו שריגים יקוץ שמא יצמחו בארץ ויאמר שלשה מכרת לי כו'. ע' ש"מ בשם הר"ן דהיינו כשהן רחוקין מהאילנות שיעור ד"א כשיעור ההרחקה בקנה ג' קנה קרקע וכ"כ הנ"י יקוץ כשיהיה קרוב לשיעור ההרחקה המפורש לקמן ע"ש. וכן משמע מלשון רשב"ם שכ' וכגון שיש רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו כו'. ונראה לפ"ז דה"ה דבעינן שיהיו כנגדן כחצובה וכל האופנים המבוארים בס"ז. הא בל"ה א"צ לקוץ וצ"ע שסתמו הפוסקים בזה:

שם ויאמר למוכר שלשה מכרת לי ויש לי קרקע. עסמ"ע דאע"ג דלהרמב"ן נאמן המוכר שהגדילו וה"נ הו"ל למהמני' למוכר דאסקא ארעא שירטון ותרי זבין לי' מ"מ לא ניחא ליה למיקם בדינא והוא מהנ"י [ומה שכ' עוד דבהא דהכא הוה מילתא דלא שכיחא ולוקח נאמן כ"כ במל"מ וכן מצאתי ג"כ בש"מ ע"ש]. והט"ז הקשה ע"ז דהא ע"כ יהיה לו דינין דהא צריך למחות שלא יחזיק מיהו במקום האילן דנאמן אפי' באילן אחד כמבואר בסקמ"א. ודחוק לו לחלק בין דין לדין. ע"כ חידש דטעם הרמב"ן שם דנאמן שהגדילו הוא משום מגו דבזה אחר זה מכרתי לך. וא"כ יש לחוש כאן שמא יהיו עדים שמעולם לא היה לו עסק עם הלוקח אלא פ"א ולא יהיה לו מגו. ולענ"ד כל דבריו תמוהין בזה הנה גוף העדות שלא היה לו עסק אלא פ"א אינו בנמצא לענ"ד אם לא שיעידו שכל הזמן מהמכירה עד עכשיו לא היה עם המוכר שום אדם דאי ל"ה עדיין יכול לומר שמכר זא"ז ע"י שליח וכדקיי"ל לעיל סק"ו גבי נפרע שלא בפניו ע"ש. גם הוא קשה דלא ידעו העדים שהיו בשעת המכירה כמה מכר וכדפריך בסוגיא דאומן וליחזי עדים מאי קאמרי ע"ש. גם מה שחידש בטעם הרמב"ן משום מגו דמכרתי לך בזאח"ז צע"ג לענ"ד. דא"כ חזקת שדה האילן דמהני באכילת האילנות לקנות כל הקרקע הצריך לאילנות כמבואר בפשיטות ברי"פ חזקת ובסי' קמ"א היכי משכחת לה דיטעון מכרתי לך בזא"ז. ולענ"ד ברור דא"נ כלל לומר בזא"ז וטעם הרמב"ן הוא ע"כ דל"מ חזקה דהשתא לאפוקי הקרקע מחזקת בעלים וכמש"כ בסמוך. ומה שהקשה דע"כ יהיה לו עמו דין דצריך למחות על מקום האילן עצמו ודוחק לחלק בין דין לדין. הנה גוף דבר זה אינו מוכרח דודאי זה ג"כ טענה דאינו רוצה בדינין מרובין וע' רשב"ם גבי חוץ מחרוב פלוני דל"ק גם שאר חרובין ומה שפי' חרוב זה דע"ז אינו רוצה לדון עמו כלל ואף דע"כ הרי יש לו דינין על השאר ע"ש. אבל בל"ה א"ש דהא לשיטתו ג"כ ודאי כשזה מוחה על החזקה אין לו הפסד כלל דאפילו הם ג' מהני מחאה וע"כ צ"ל דכוונתו הוא כשישכח למחות ויחזיק אז יפסיד עכשיו יותר דאם יקוץ לא יחזיק אלא מקום האילן והשתא יחזיק גם בקרקע הצריך לג"א תחתיהם וביניהם. וכה"ג כ' התו' גבי הוציאה גט ואין עמה כתובה דיכול לטעון דבשביל הכתובה יפסיד יותר כשיאבד שוברו ולא יהיה לה עידי הינומא דבלא הכתו' יהי' נאמן לומר פרעתי מנה במגו דאלמנה נשאתיך וע"י הכתובה שכתוב בה בתולה יפסיד יותר ע"ש. וה"נ הוא טענה טובה דיפסיד יותר. וא"כ בכה"ג א"ש גם הטעם דדינין דהא השתא לפ"ז על המקום האילן באמת הרי הוא נאמן וא"כ מה לו לירד עמו לדין בזה כלל. אבל כשיחזיק בשלשה ע"כ יהי' צריך לדון משום הקרקע בחנם ודו"ק. אבל לענ"ד לולי שאיני כדאי הרמב"ן לא קאי אלא בתוך שלשה וזה בא בשטרו דלקח שלשה אילנות ואומר שהיו גדולים כמו שהם עכשיו או בשני חזקה וליכא עדים דכל שני החזקה היו גדולים כ"כ וחידש דל"מ מה שהם גדולים עכשיו אבל כשיש לו עדים שאכל כך כמו שהם עכשיו כל ג'. ודאי הוה חזקה ובאמת בסמ"ע סקכ"ז כ' דיכול לומר דלאו אדעתי' אבל לענ"ד צ"ע מנ"ל לומר כן בחזקת ג"ש וא"כ י"ל שפיר דחיישינן שיחזיק כן ג"ש בעדים וצע"ג:

סי"א המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו חצי קרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הי' אומר לו הלוקח עקור אילנך עסמ"ע שכ' דזה אינו נתינת טעם על מה שיש לו חצי קרקע אלא דתפס לשון ר"פ שאמר בכיוצא בזה לאפוקי מר"ז דאמר אין לו כלום ע"ש ול"ד דהא אהא גופה דמכר קרקע ושייר אילנות לפניו ג"כ איתא כן בש"ס בהדיא ע"ש. וגם הך דהתם גופי' במכר קרקע לזה ואילנות לזה לשי' הרמב"ם פי' הוא דיש לו חצי קרקע כמבואר בסי"ג. ומש"כ דאינו נתינת טעם כו'. גם לשי' כל המפרשים צריך לפרש ע"כ דה"ק דע"כ דנחית לשיורא דאי לא לימא לי' עקור אילנך כו' וכיון דנחית לשיורא שייר כל הצריך כמש"ו התו'. והרמב"ם מפרש דשייר כל החצי. ומש"כ הקצוה"ח בשי' התו' אינו נכון כלל דהא מכר קרקע סתם כל האילנות מכורין אם לא שהזכיר השיור ע"ש ודו"ק:

סי"ג מכר קרקע לאחד ואילנות לאחר זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' וי"ח דאין לבעל האילנות בקרקע כלום רק אם יבשו יכול ליטע אחרים כו'. לשון הש"ס זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע סבר ר"ז למימר אין לו קרקע א"ל ר"פ א"כ לימא עקור אילנך כו' אלא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' ושי' הרמב"ם דחצי קרקע ממש. והתו' ס"ל דאין לו אפי' קרקע הצריכה לו שיש לו לכל לוקח וזה אין לו אלא ליטע אחרים. ונראה משום דדחיקא להו לתרויי' לשון חצי קרקע. דהו"ל למימר אלא דיש לו קרקע סתם כדבעלמא. ע"כ פי' הר"מ חצי קרקע ממש והתו' פי' חצי ממה שמכור בכל לוקח ול"ד חצי ממש אלא דהיינו המקום אילן לבד. והרשב"ם פי' כאן כקרקע דעלמא והוא קשה באמת. אמנם גם לשי' ר"י דפי' בדר"פ דאית לי' חצי קרקע היינו למקום האילן לבד. וגם פי' בחזקת ג"ש כדעלמא צ"ע. דא"כ ס"ד דר"ז ע"כ הוא דאין לו אפי' מקום האילן והיכי ס"ד לומר כן הא אפי' החזיק באילן אחד בקרקע בעה"ב הרי החזיק ג"כ במקומו לעולם וכדלעיל בסקמ"א וצ"ע. והנה לשי' הרמב"ם דאינו מפרש הסוגיא לענין חזקת ג"ש. לדון מסברא בזה החזיק ג"ש באילנות וזה החזיק בקרקע הנה במחזיק בעלמא באילנות ובעה"ק זורע כל הקרקע אף הצריך לאילנות ודאי אין חזקה לבעל האילנות יותר ממקום האילנות דהא הוה כבשכוני גוואי כיון דבעה"ק זורעם וז"ב. אלא דכאן כיון דבעל הזרעים ג"כ אינו הבעלים הודאים אלא מתורת חזקת זריעה. א"כ גם בעל האילנות הא החזיק ליניקה לאילנות ולכל הצריך לו. אם כן לכאורה שניהם מוחזקים בה. וע' סמ"ע מה שנתקשה בסתירת הרמב"ם בזה ואין להאריך:

ובקצוה"ח כ' כאן דבר נחמד בשי' הפו' דמקומם לכשיבשו הוא דאית לי' דיש לפרש לשון הש"ס דלימא לי' עקור אילנך כו' עפ"י מש"כ המל"מ דהי' לו בית מושכרת ביד אחרים אינו יכול להקנותה בחזקה דהרי היא בחזקת השוכר ע"ש וה"נ כיון דהוא בחזקת בעל האילן לפחות עד שיתייבשו א"כ ממילא אין בעל הקרקע יכול לזכות בה כנ"ל ע"ש. ולדבריו היינו דווקא כשהמוכר א"ל לקנות בחזקה ואמרינן דדעתו היה להקנות לכ"א כל, מה שיכול לזכות בחזקתו אבל לא משמע כן מדברי הפו'. וגם אינו מוכרח כלל דמשמע מדברי המל"מ דעיקר הטעם דלא שייך קנין חזקה משום דכל החזקות לשוכר. וא"כ נראה בהקנה לו עשר שדות בעשר מדינות ובתוכם היה שדה מושכרת והחזיק באינה מושכרת שפיר ניקנית לו גם המושכרת. דניקנית אגב חזקה דאידך דהוה חזקה מעלייתא אלא דבאותה שדה גופה לא שייך, חזקה דכל מה שעושה הוא ברשות השוכר. אבל מכח חזקה דאידך ודאי שפיר ניקנית לו גם שדה זו. כמו שהיא ניקנית בשאר קנין וא"כ ה"נ שפיר קונה בעל הקרקע גם מקום האילן במה שהחזיק בשאר הקרקע ודו"ק. ועוד דהא האי דינא הוה בקנו שניהן כאחד דווקא. וכאחד ודאי די"ל דזה קונה לגוף וזה קונה לפירות וע"כ הטעם משום עין יפה כמש"כ הפוסקים ואין לחלק בין קנין לקנין ודו"ק:

סי' רי"ז ס"א המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים כו' ושי' הטור כגי' שני' שברשב"ם דשני אמות לתוכה היינו אמה מכאן ואמה מכאן לאגפי' וברוחב אמת המים גופה לא איירי כלל ופשיטא דהיא אמה כמו שנקראת אמת המים והמחבר ומור"ם השמיטו דעתו לפי שכ' בב"י דלא מצא לו חבר. אבל זכינו למצוא לו חבר רש"י בב"ק (ד"נ) גבי אריתא דדלאי דכ' דלפיכך נקראת אמת המים דרחבה אמה כו' והוא כשי' הטור. ויש עוד סעד לזה דלא איירי כלל במקום האמה גופה. מדלא שנה כאן וכן המקבל מחבירו לעשות לו כו'. וכמו במקום קבורה בס"ו שפי' דדין המקבל לעשות כדין מוכר. וכן בסוסרי"ד גבי בית קטן פירשו ג"כ דמקבל לעשות הוי כמוכר מקום. וע"כ דלא איירי כלל בשיעור אמת המים אלא באגפי' דלא שייך במקבל ודו"ק: