חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב עד

דהנה לשון הש"ס גבי אבנים והוא דמחתן אלא שהתו' כתב ע"ז דל"ד דמחתן עתה כיון דאין התבואה מכורה א"כ מאי נ"מ בזה אלא שכבר הונחו ונתיחדו לתשמיש וזה טעם הי"א שבכאן. וא"כ י"ל דבקנים דלשון הש"ס ג"כ והוא דמוקמן ומשמעו דמוקמן השת'. והתם ליתא לסברת התו' דהא גוף הגפנים ודאי מכורין וא"כ י"ל דלכ"ע אמרינן דהאי לישנא דמוקמן דוק' והיינו דמוקמן השתא ממש ומה שאין דומה לאבנים י"ל עפ"מ דאמר ברי"פ המקבל דכל שנה מוקמינן חדשים וחולקין הבעלים והאריס ע"ש א"כ כל שכבר נוטלו תו אינו מתשמישי הכרם והוא נכון. אמנם לשון הטור גם גבי קני' שלא הועמדו ע"ש:

שם לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע ע' תוס' ב"ק (נ"ח) דסתם בית רובע היינו רובע זריעה והוא יותר מעשר אמות על עשר אמות כמבואר בפ"ב דכלאים (מ"ט) ע"ש:

שם וצריך ליקח דרך שילך בה עד אותו הבור כו' ע' באורי הגר"א דס"ל דלחרוב א"צ ליקח דרך והוא מהרשב"א שכ"כ בארוכה בשיטת הרמב"ם והובא בש"מ בבעיא דחוץ מחרוב ע"ש ומ"מ הרב לא ס"ל כן כמש"כ בסרט"ז ס"ד בהג"ה והא דאמר חוץ מחרוב לשייר לו דרך ע"ש:

ומשמע מדברי רשב"א דבכל משייר אלנות לעצמו אפי' הני דמסתמא הן מכורין מ"מ אם התנה עליהם. ג"כ דינן בזה כחרוב בסתם. וע' סו"ס רט"ז ודו"ק:

ס"ו בהג"ה אבל במה שחוץ ממנו אין חילוק בין מכר למתנה כו' לענ"ד מצינו דבחוץ ממנו הוא אפי' גרוע ממכר דהא מבואר בס"ה דבמכר קנה גם המצרים ואלו בזוכה בנכסי הפקר מבואר בפרק חזקת (נ"ג) דאפילו נתכוין לקנות את המצר ואת חבריתה הוה בעיא דלא אפשטא אי קנה גם המצר וקיי"ל דל"ק מספק וע"ש ברשב"ם ולקמן סרע"ה. וע"כ דכללא דמתני' דזוכה בנכסי הגר עדיף ממכר לא קאי במה שחוץ ממנו. וה"ה למתנה דתנן בהדה ודו"ק:

סי' רט"ז ס"ד א"ל חוץ מהאלנות כו' דקלים ואלנות חוץ מאלנות נראה דאם האלנות לא הגיעו לשיעור שאין העול כובשן. והדקלים כבר הגיעו לשיעור שעולין להם בחבל. בכה"ג שייר הדקלים דאינהו הוה טפי בלשון אלנות ותדע דבמכר ג' אלנות יש לו קרקע הוה דקלים בכלל. ואלנות שלא הגיעו לשיעור אינן בכלל להי"א בס"ו ע"ש:

סמ"ע סק"ח לכן היה נראה דמש"כ וכן שאר האילנות ר"ל שאר האילנות החשובים כגון תאנים ורמונים או זיתים. פי' דגם הם מחמשת המינים. כגפנים ודקלים דהוא דבש הנזכר בכתוב:

ס"ה קרקע ודקלים אני מוכר לך אפי' לא היה לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים ה"ז נקנה המקח כו' זה לשון הרמב"ם ומשמע דמפרש מש"א בש"ס אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דקלי היינו אפי' אין דקלים בקרקע זו גופה יכול ליתן לו שני דקלים ממ"א והיינו דאמרי תרי דיקלי דאפילו לא יהיב ליה אלא תרי קיים תנאו ואפי' ל"ל וזבין מהני שקנה המקח ואינו מ"ט. והרמב"ם קצר כדרכו והביא הך דל"ל זבין ליה וכ"ש אי אית לי' [ואי איכא בקרקע זו גופה לא איירי בש"ס [וגם הרמב"ם] מידי דפשיטא דהוה זבינא מעליותא ונקנה כל הדקלים וכשיטת הסמ"ע בפירושו. והש"ך האריך להשיג ואין דבריו מוכרחין] וא"כ מוכרת דהא ל"ל גם למזבן גם קניית הקרקע גופה הוה מ"ט. והיינו שנחלק הרשב"ם ופי' דהש"ס קאי אפי' ביש דקלים בקרקע צריך ליתן לו עוד שני דקלים דאיהו לשי' דס"ל דאפי' ל"ל כלל דיקלי הוה קניית הקרקע קיימת דשני מכירות הן וכמש"כ הט"ז [ועמש"כ בה"ר] וא"כ הא דאמר בש"ס אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי א"א לפרש כשיטת הרמב"ם דאשמועינן דלא הוה מ"ט דלשי' בל"ה אינו מקח טעות. וע"כ דאשמועינן דאפילו איכא בקרקע דקלים צריך ליתן לו עוד שני דקלים. והא בהא תלי. ודו"ק:

ס"ו המוכר ג"א בתוך שדהו כו' או ג' בדי אילן כו' זהו לשון הש"ס ופירשב"ם דהיינו אפילו יש להם שורש אחד למטה. וע' פ"ח על הרא"ש דהרי"ף השמיט דין זה דסמך אסוגית הש"ס שם ודילמא מסקא ארעא שירטון ואמר תלתא זבנת והיינו אף שלמטה הם בשורש אחד וכ"כ הנ"י שם אהא דמסקא ארעא שירטון ואף דהם אחד למטה הא אמרינן ג' בדי אילן יש לו קרקע ועכ"פ מדברי כולן נלמד דפי' ג' ב"א בכה"ג. ויש לתמוה על הסמ"ע סקט"ז שכתב לחדש על דברי המחבר דבטור כתב עוד דאפילו יש להם שורש אחד למטה כו' ע"ש דהא היינו ג' בדי אילן שהזכיר המחבר ודו"ק:

שם וקנה כל האילנות שביניהן כו' כ' הסמ"ע בשם הטור דהיינו אילנות קטנות ובסקכ"ד בשם הנ"י דהיינו שמרוחקין מהג' אילנות שקנה ד"א. וכ"ז דחוק. אבל התוס' בדע"ב פי' דהיינו אילנות סרק ואפי' אין מרוחקין כשיעור אינן רצופין דאילנות סרק למיעקר קיימא. וכ' וכדאמרינן לקמן היה אריס ביניהן ולפנינו הגי' ארז] קנה כו' ונראה בכוונתם דלקמן הוה רבותא טפי אפי' ארז שהוא חשוב. ומש"ה לא אייתי שם מהך ברייתא דואת האילנות שביניהן דהו"א דוקא סתם אילנות סרק אבל אריס חשוב. וכן מוכרח בשיטת הרמב"ם דלא הביא הך דינא דהיה ארז ביניהן. וע"כ שהרמב"ם שהוסיף בלשון הברייתא דלא תני אלא את האילנות והוא הוסיף וכ' וכל האילנות א"כ לא הוצרך לפרש דאפי' ארז. וכן הוכרח ע"כ לפרש כן לפי שיטתו דס"ל דאפי' לקח נטיעות קטנות יש לו קרקע א"כ לא שייך לפרש אילנות קטנות כיון דגם הם חשובין ככל האילנו' לקנות קרקע לעצמן. והטור לשיטתו דס"ל כהר"י דקטנות שהעול כובשן לא קנה קרקע ושפיר י"ל דהני גרירי בתר הגדולות. אבל לשיטת הרמב"ם דחשובין כגדולות גם לקנות קרקע לא שייך לומר דגרירי ממילא בתר גדולות. וע"כ מפרש כשיטת התוס' דהיינו אילנות סרק. ויש לתמוה על המחבר והאחרונים שלא הזכירו כלל שיטת התוס' וגם דינא דארז שבש"ס וצ"ע:

שם בהג"ה ואם שייר המוכר הקרקע שביניהן לעצמו אפ"ה מקום האילנות ללוקח. לשון הטור סתם שייר הקרקע ומשמע דאפי' בקרקע גדולה ולא פי' קרקע שביניהן. והרב שינה וכתב שביניהן ע"פ דברי התו' ל"ז ד"ה מכר דבקרקע גדולה צריך דוקא שיפרש כל הקרקע ע"ש אמנם כ"כ הב"ח דדברי הטור נכונין דכיון דל"צ ואתני ודאי לטפויי אפי' קרקע שביניהן ואפי' לא פי'. ונכון הוא:

ס"ז בהג"ה אבל גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא של בעל האילן כו' וכ"כ הרשב"ם דבשאר אילנות שאינו דקל כשיבש בראשו קוצצו ומחליף גזע. אבל התו' שם כ' בשם הר"י דאין יכול לקוצצו להחליף גזע. ודקדק מדתני בברייתא יבש או נקצץ משמע דנקצץ אינו יבש לגמרי כיבש דאי ל"ה היינו יבש וע"כ קמ"ל דאפי' גזעו מחליף אינו לבעל האילן. והרא"ש כ' דיש לדקדק דנקצץ בזמנו דומיא דיבש כדאמרינן בהמקבל. והיינו כשאין גזעו מחליף ובזה דוקא אין לו ע"ש ולא הביא דברי ר"י כלל. ולכ' דקדוק ר"י מוכרח. ודקדוק הרא"ש מההיא דב"מ לענ"ד לא שייך כלל לכאן דאפי' גזעו מחליף יש לו זמן והוה בזמנו ע"ש בסוגיא דב"מ אבל ע"כ אינו ממש יבש שגם גזעו אינו מחליף דא"כ היינו יבש. וצע"ג שלא הביא כלל דברי ר"י ושיטתו:

ס"ח בג"א שיש לו קרקע אם הגדילו יקוץ כו' ע' טור בשם ר"י דאפילו אינם אלא בתוך שיעור מלא אורה וסלו של הלוקח צריך לקוץ שמא יחזיק עליו מלא אורה וסלו חוץ להענפים. ולכ' צ"ע דהא הש"ס מפרש בהדיא הטעם דיקוץ משום שהצל קשה להזריעה משמע דלא חששו לחזקה. וא"כ במקום אורה וסלו דאין המוכר זורע וליכא טעמא דצל א"צ לקוץ. והנראה דטעמא דהש"ס שם הוא לס"ד דר"י שם דמוכר זורע מקום אורה וסלו וא"כ המוכר זורע עד מקום שהענפים הם בתחלה וא"כ לא שייך כלל שהלוקח יחזיק על מקום שהמוכר זורע. ול"ג מההיא דבשכוני גואי הוינא בפרק חזקת ומש"ה הוצרכו לטעם צל. וכיון שהוא זורע איכא טעם דצל. אבל לדידן דעל מקום או"ס אין המוכר זורע. וא"כ כשהענפים הם בתוך מקום או"ס. שפיר יכול הלוקח להחזיק ולטעון שהענפים שלו כך הם מתחילה כיון דאין המוכר זורע שם תחת הענפים. ואי דא"כ מקום או"ס שלו הוא חוץ לענפים והמוכר ה"ה זורע על, מקום זה ולדידן הרי קיי"ל דאין המוכר זורע במקום או"ס. וא"כ זה ראיה שהענפים הם על מקום או"ס שלו ז"א דעל מקום או"ס כיון דשניהן אינן רשאין לזורעה. וגם הלוקח א"י לזרוע זריעת המוכר אין לו ראיה שהוא שלו והוה כמו מגודא דערודא ולבר דקיי"ל דאינה חזקה לפי דהבעלים אינן נהנין שם ה"נ כיון דגם הלוקח אינו רשאי לזרוע לא הוה חזקה גם למוכר. ובמקום הענפים שהוא לגמרי של הלוקח הרי אינו זורע ושפיר יש לחוש לחזקה ודו"ק וע' סמ"ע סקל"ג:

שם בהג"ה ואם המוכר אומר שהגדילו והלוקח אומר שלא הגדילו על הלוקח להביא ראי' עב"י שהרשב"א הקשה ע"ז, דנימא