חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב עג

ע"ש. והנה הטור בסרי"ב ס"ד ביאר בהדיא דמשייר מקום לאויר וכ"כ הרא"ש בפ"ד סי' ז' וא"כ ה"נ ודאי יכול למכור לאחר. ומש"ה הקשה עליו. אבל הרמב"ן ס"ל דשיור אויר א"צ מקום ואינו יכול למכור וז"ב. והנה הרשב"א בתשו' שם ס"ל דעם גג נמכר גם האויר. והרמב"ן כאן חולק ע"כ גם בזה דהא ס"ל בהדיא דאפי' עם העלי' אינו נמכר והרב בס"ה פסק כהרשב"א ובאמת הוא נכון שהרשב"א הוא מכריע אבל צ"ע דלא נתעוררו כלל המפרשים דהוא נגד דברי המחבר בשם הרמב"ן כאן ובמחלוקת שנוי' וצע"ג:

ס"ז המוכר לחבירו בית בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מה"ח ואע"פ שיש שם מעט שקורין לבירה בית ל"ק אלא הבית. משמע בהדיא הא רוב קורין לבירה בית מהני מה"ח אפי' ל"ב ול"ש. וכן מוכח לקמן סי' רי"ח בסמ"ע סקנ"ו ע"ש. וע' לקמן סר"כ דברובא מהני גם הדמים מודיעין אלא דכאן לענין קרקע תלי בשני תי' התו' כאן ד"ה ש"מ ע"ש ועמש"כ לקמן סרי"ח סי"ז דאפשר דברובא גם ר"י מודה דמהני אפי' בקרקע וצ"ע:

ס"ח ע"מ שהדיוטא העליונה שלי ה"ז שלו כו' עב"י שכ' בשם הר"ש דבניו אין יורשין זכותו וכ' דהנ"י חולק עליו ומשמע כן גם מסתימת הפו' ע"ש. וחידוש שלא הביא דברי הרמב"ן והר"ן שהביאם בסר"ט ס"י שחולקים על הרשב"ם בהדיא ע"ש. וכבר כ' כן הרב שם בהג"ה ס"ז ע"ש:

בהג"ה וה"ה אם אמר חוץ מבור ודות עב"י ס"ט שהעתיק תשו' הרמב"ן ולשונו משובש וכוונתו נראה ע"פ המבואר בתשובת הרשב"א בהג"ה לעיל סו"ס קע"ג גבי נשאר לו לשני רשות להשתמש בבור דאם נפל אין לו דרך בחלק חבירו אבל באמר לישנא יתירא כגון חוץ כו' יש לו דרך גם כשנפל וכמו בדיוטא דמהני גם כשנפל זהו הנראה שהבין הרב בכוונתו לפי העתקתו כאן. אבל לענ"ד משמעות דברי הרמב"ן מורין לענין אחר דכיון דהוא קנין הגוף יש לו לעולם ולא איירי בלישנא יתירא ע"ש. וע' מש"כ בסי' קע"ג וצ"ע:

סי"א בהג"ה וי"א דאם כ' לו כל מה שבתוכו הוה ככתב ול"ש בביאור הגר"א כ' שצ"ל להיפוך וכוונתו דול"ש הוה ככל מה שבתוכו והיינו שהוא כשי' הא' בס"ב דגם ול"ש ל"מ כמו כל מה שבתוכו דכאן. אבל כבר מבואר בב"י בריש הסימן בשם הר"ן בארוכה דכ' בהדיא דכל מה שבתוכו הוה כולא שיירית. וא"כ במצרים החיצונים קני בור ודות ויציע לשי' שהביא הרב בס"ב. ונתקשה באמת בברייתא דתנן דאפי' כל מה שבתוכו ל"ק בו"ד ויציע. דבמאי מיירי אי דלא מצר לו מצרים החיצונים א"כ למה שיירה בריי' לחדר דג"כ ל"ק. ואי דמצר לו גם הני קני וכנ"ל. והוכיח מזה דיציע הוה אפתא וכפי' הרי"ף דהוא עלי' שע"ג הבית. וא"כ לא שייך ע"ז עדיפות דמצרים החיצונים כלל כיון דהוא ע"ג הבית ממש. ומש"ה לא מכר [וצ"ל דגבי בור ודות נמי מפרש בכה"ג דהוא בקרקע הבית עצמו וכההיא דס"ג בור ודות שבעובי הקרקע ע"ש. ומש"ה ל"ק ג"כ דלא שייך ע"ז ג"כ מצרים החיצונים]. וא"כ פשוט דכוונת הרב דביציע ובו"ד דידן שהוא חוץ לבית מהני מצרים החיצונים וכ' כל מה שבתוכו לשי' הר"ן בס"ב דס"ל דמהני ול"ש ה"נ מהני כל מה שבתוכו וקונה. ובריי' דווקא שהם בתוכה וע"ג ממש דליכא מעליותא דמצרים החיצונים וכנ"ל וז"ב. אמנם ישוב הברייתא שכ' הר"ן אינו אלא אי ס"ל דאפתא שהיא עלי' לא מזדבנא וי"ל דבריי' איירי בהכי ול"מ בזה אפי' כ' לו כל מה שבתוכו. אבל אנן דפסקינן כהרי"ף דעלי' מכורה. וכן לפירשב"ם דלא הוה אפתא כלל ע"ג ממש. וא"כ צריכין אנו ליישב הבריי' דלא מכר. אבל באמת עיקר קושייתו אין לו מובן לכ' דהא אדרבה אמתני' פרין בש"ס השתא יציע לא מזדבנא חדר מיבעי ומשני ל"צ דמצר לו מצרים החיצונים. וא"כ אי בריי' איירי בלא מצר לו אם כן למ"ל למיתני כלל חדר. וצ"ל דקושי' משום דתני בבריי' בו"ד והני יותר פשיטא מחדר כמשמעות כל הפו'. וא"כ כ"ש דהו"ל למתני חדר אבל כיון דמסיק הר"ן דבור ודות איירי שבעובי הקרקע וכמש"כ. וא"כ הא אשמועינן בהו רבותא דכל מה שבתוכו לא הוה ככתב לו מתהום ארעא עד רום רקיע דקני בו"ד שבקרקע בעמקים כמבואר בס"ד. וא"כ שפיר י"ל דיציע הוה בדקא חלילא דמתני' ולעולם איירי בלא מצרים החיצונים ואשמועינן דל"מ בזה אפי' כ' לו כל מה שבתוכו [ומש"ה א"ש דלא תני חדר דאיירי בלא מצרים החיצונים וא"כ הוא פשי'] אבל במצר לו מצרים החיצונים שפיר יש לומר דכל מה שתוכו הוה כול"ש וקנה ובאמת כן נותן הסברא דהא ול"ש כותב גם כן בזבינא אילן דקאי על שם עיקר המכירה של הבית והחצר. ואפ"ה כיון דמצר מצרים החיצונים מהני. וה"נ כ' כל מה שבתוכו הרי ג"כ אינו משייר כלל בעיקר המכירה ודו"ק:

סי"ב בהג"ה אבל א"ל בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלי' כו' ע' ר"ן נדרים דנסתפק לפי מסקנת הש"ס במנחות אי קיי"ל כרבנן דעלי' בכלל בית ע"ש. ולענ"ד יש ללמוד מסוגיא דר"פ הבוה"ע גבי בעיא דשני עליות זה ע"ג זה איפחית תחתונה מהו למיסק לעליונה מי מצי א"ל חד עלי' קבילת עלי תרי עליות לא קבילת עלי כו' ולכאו' צריך להבין הא לרבנן קיי"ל דא"ל בית מצי יהיב ליה עלי' ול"א עלי' לא קבילת. ואין לומר דהא גופה איבעי"ל אי קיי"ל דעלי' בכלל בית דא"כ הו"ל למימר אי הלכה כרבנן אבל כ' התו' שם דבעי' הוה בא"ל עלי' שע"ג בית זה ומיבע"ל דדילמא עליונה נמי הויא בכלל בית והא דא"ל שע"ג בית זה דעיקר הבית למטה. וכוונתם ברור דאע"ג דע"ג אמר. ומשמע דהוא למעלה מן הבית הוא משום שעיקר הבית למטה. וא"כ מבואר דזה ס"ל לסוגיא בפשי' דעלי' בכלל בית. ומיבע"ל רק משום לשון ע"ג. וכבר כ' הרמב"ם דמשכיר ומוכר שוין בזה. וא"כ סוגיא כרבנן וז"ב:

אמנם סוף דברי התו' שם דכ' ואע"ג דהמוכר את הבית לא מכר לו את העלי' כו' אינו מובן לענ"ד דמאי קשי' להו דודאי הוה עלי' בכלל בית ומשכיר את הבית או עלי' תחתונה יכול ליתן לו עליונה כסוגיא דידן. וכן מוכר את הבית יכול ליתן לו עלי' דעלי' הוה בכלל בית אבל הרי הוא כבית בפ"ע. ואם כן ודאי א"צ ליתן לו הבית והעלי' דהם כשני בתים מיוחדים וא"צ ליתן לו שנים וז"ב וצע"ג:

סי"ג המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית עסמ"ע שתמה דלא הביאו דדווקא בבונה מתחלה צריך ד' על שש. אבל מוכר סתם בית יכול ליתן לו דע"ד. ואפשר שסמכו אההיא דחלוקת שותפין בסי' קע"א דסתם בית הוה דע"ד וכן הוא בכ"ד:

סי' רט"ו ס"א המוכר את החצר כו' ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כל תשמישי הבית מכורין ובהג"ה לבר מחיטי ושערי. ונראה ראי' מבית הבד דתנן דל"מ אפי' כל מה שבתוכה אפי' לשקין ומרצופין שמביאים בהם הזיתים הרי דל"מ כל מה שבתוכה אלא לתשמישי' הקבועין וכ"ש חיטי ושערי בחצר ופשוט:

שם בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ובהב"ד. ובהג"ה וי"א דאם מצר לו מצרים החצונים הכל מכור ונרשם נ"י בשם הרשב"א ועסמ"ע דהיינו בכ' לו כל מה שבתוכו. והנה בדברי הרשב"א שם גופיה מבואר בהדיא דס"ל דזה ל"ע אלא דווקא בכותב לו בפירוש כל מה שבין המצרים מכור לך דזה עדיף טפי וכמש"כ הסמ"ע סק"ז ע"ש. וכוונת הרב נראה דהוציא מדבריהם דשוה מרחץ ובית הבד בחצר לבו"ד בבית. אלא דס"ל להרשב"א דל"מ כל מה שבתוכו אפי' עם מצרים החצונים גם לגבי בו"ד אלא דווק' בכותב לו כל מה שבין המצרים כו' וא"כ לפי שיטת הסוברים בסרי"ד ס"ב דמהני ול"ש ומה"ח לבו"ד. וה"ה כל מה שבתוכו עם מה"ח כדבסי"א שם. ה"נ מהני כאן כל מה שבתוכו ומה"ח למרחץ ובהב"ד בחצר וזה נכון. אבל דברי הסמ"ע שם סק"ה דנראה דס"ל דלהרשב"א מהני ול"ש בבו"ד וכמש"כ שם צ"ע מדברי הנ"י אלו בשמו ועיין שם:

ס"ד המוכר את העיר הו' ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה כולן מכורין עסמ"ע דאפילו בהמה ועבדים. וכתב הרשב"ם דכ"ש חטי ושערי וכסף וזהב וכונתו מההיא דלקמן שם ק"נ דמוכח בהדיא דחטי ושערי איתנהו טפי בכלל מטלטלין מבהמה ועבדים. וכיון דתני במתניתין דבכל מה שבתוכה כל המטלטלין מכורים ואפי' בהמה ועבדים כיש חטי ושערי ע"ש. ובסרמ"ח כ' עוד הוכחה לזה ע"ש. ויש לתמוה שהשמיטו כ"ז הרמב"ם והמחבר דהא הני לא נפקי לן מלשון מטלטלין סתם שהזכירו הם בלשונם כמבואר בסוגיא דדק"נ שם דלא הוי בכלל מטלטלין סתם אלא דוקא אי אמר כל מטלטלין וכדלקמן סרמ"ח ע"ש ומשה"נ אסיק מתני' לפרש אפי' בהמה ועבדים וכ"ש חו"ש כנ"ל ולמה השמיטום הם לגמרי וצ"ע ובסרמ"ח כ' דיש ליישב ע"ש:

ס"ה המוכר את השדה כו' ולא את האבנים שאינן מונחין על העומרין כו' וי"א דאם היו מונחות פ"א כו' ובקנים שתחת הגפנים לא חילק דאם היו מונחים רק פ"א ג"כ נמכרין. ונראה