חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב סד

דאף להב"י ל"מ אלא בנתחייב לו בפירוש והכא הרי צריך עוד תביעה וצ"ע:

שם הוי כמו שאנסוהו ליתן דלא הוי מתנה פי' אפילו בלא מודעא. וע' לקמן סרמ"ב דאונסיה דנפשי' צריך מודעא עיין שם:

ס"ה כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם שכשיודע האונס כו' אין שומעין לו עב"י שביאר דחוששין לב"ד טועין והקשו עליו דקיי"ל דב"ד בתר עדים דייקי. וע' בשי' דהר"י דקדק כן מהא דא"ר לא כתבינן מודעא אזבינא אלא א"כ ידעינן אונסי' וע"כ דהיינו אפי' בכה"ג דאל"ה פשי' וא"כ ע"כ צריכין אנו לחלק ונראה דהנה התו' הקשו אגוף כתיבת המודעא הא כל שטר שאינו מדעת מי שהוא חובתו לא הוי שטרא. ותי' דכאן תקנת חכמים הוא להציל האנוס כו' ע"ש. א"כ כיון דמן הדין לא הוה כתבינן כלל אלא מתקנתא בעלמא. י"ל דכ"ז שאין האונס נודע לא תקנו דאדרבה יש לחוש לפסידא דלוקח דיש לחוש לב"ד טועין. ואע"ג דבעלמא ל"ח דבתר עדים דייקי. הכא כיון דבלא"ה אינו מן הדין ודאי דיש לחוש יותר. וכה"ג כ' רש"ל גבי הרשאה דקיי"ל כל"ב דנהרדעא דמדינא אין כותבין במטלטלין דכפריה משום דמיחזי כשיקרא. דאע"ג דקיי"ל בכ"ד דלא חיישינן למיחזי כשיקרא. הכא שאני כיון דמדינא בלא"ה לא מצינו לכתוב הרשאה במטלטלין משום דר"י אלא מתורת תקנה מש"ה אין לעשות בזה תקנה ע"ש. וכ"ש די"ל כן כאן לענין חשש ב"ד טועין דיכול להיות תקלה ללוקח שלא כדין ונכון:

שם בהג"ה מיהו אם כבר נכתבה המודעא והביא ראי' דהיה אנוס המכירה בטילה כו'. עב"י שכ' ראי' לזה דכ' הרי"ו דמהני מודעא ע"פ. ומה שנכתבה ל"ג ובהגהת דו"פ דקדק עליו דמאי ראי' משם דמ"מ י"ל שצריך שהעדים גופיי' ידעי אונסא. ולענ"ד הב"י לשי' דכ' בטעם דלא כתבינן משום חששא דב"ד טועין וזה ודאי לא שייך אלא לכתחלה ובכתב וכמש"כ התו' ביבמות (ק"ו) ע"ש. וכ"ש לפ"מ שביארתי בסמוך דבעלמא לא חששו לב"ד טועין דב"ד בתר עדים דייקי אלא דחששו כאן משום דאין השטר מן הדין וא"כ בבע"פ דהוה מן הדין לא שייך כלל לחוש טפי מדעלמא. וכיון דכ' הרי"ו דמהני מודעא ע"פ תו ודאי מהני אפי' לא ידעי אינהו גופי' באונסא ודו"ק:

ס"ו אבל במתנה אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אנוס כו' נראה שהוסיף כאן אדס"ב דאע"פ שבאמת אינו אנוס כלל נמי מהני מודעא במתנה. ולאפוקי מפירשב"ם דכ' דבמתנה תלינן דהוא אנוס אבל ידוע דאינו אנוס ל"מ עב"י. ודלא כהסמ"ע סקי"ד ע"ש:

ס"ז או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות. ובהג"ה וי"ח דעביד אינש דגזים ולא עביד. עש"מ שכ' דהוכיחו דמהני הפחדה ממעשה דפרדיסא דבסמוך. והנה לשי' הנ"י דמפרש דהכמין לו עדים ושמעו דהפחידו א"ש דלא הוה התם אלא הפחדה. אבל לשי' רשב"ם דמפרש דכבר כפר לו בפני עדים א"כ הרי לאו הפחדה לחוד הוא. אלא שכבר אנסו. אבל י"ל דמ"מ יפה כ' הר"ח לשי' דפי' דאכתי לא שלמו שני משכנתא. וא"כ י"ל דאכתי לא הוה אלא הפחדה די"ל דכשיגיע הזמן לא יכפור לו לאכול בגזילה ודו"ק. אמנם לפי גירסתינו דמשכן ליה לתלת שני כי אכל שני חזקה כו' א"כ כבר אכל שני משכנתא והוא כופר ודאי אין ראי'. עוד כ' מהא דאי לאו דאודי לי' הוה ממטי ליה ולחמרא לשחוור כו' ולענ"ד התם דמוחזק לכך שכבר גזלו ודאי מהני הפחדה. והרי שי' הסוברים דהפחדה ל"מ סמכו דברי' אהא דשבועות (מ"ו) דעביד אינש דגזים ולא עביד. והתם גופה כ' התוס' בשם רוקח דהוחזק לכך לא אמרינן גזים וכן מצינו בכ"ד דיעבור ולא יהרג אפילו בהפחדה כהך דסוף יבמות קטול אספסתא ואי לא קטלינא לך וההיא דמרי דוראי כו' ובכ"ד וע"כ דמוחזק שאני וכן נראה לדינא דבזה כ"ע מודו ודו"ק:

ס"ט בהג"ה מודעא דלא ידעינן אי נעשה קודם המכר כו' מאחר דידעינן דנאנס מסתמא מסר קודם כו'. ובסמ"ע כ' דחזקה דהעדים לא היו חותמין אם לא ידעו שנעשה קודם המכירה ולא משמע כן מדברי הרב. אלא דהחזקה מחמת המוכר עצמו דמסתמא כיון דנאנס מסתמא מסר מודעא. ונראה הא דלא סמך אעדים באמת י"ל דאין לסמוך כאן אעדים דודאי סהדי לאו דינא גמירי דצריך דווקא מקודם המכירה. ותדע דהא קיי"ל בסוס"א דכל מודעא דלא כתוב בה ידענו אונסא לא הוה מודעא. אע"ג דקיי"ל בס"ה דאין כותבין כ"ז שלא ידעו אונסו ואפי' להצטרף לעידי אונס אחר כך. וע"כ דלא סמכינן כאן אחזקה דסהדי וכן מצאתי בשי' עיין שם:

סי"א העידו שבטל המודעא בטלה ואם אמר לעידי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל כו'. לענ"ד נראה בטעמו דכמו דמהני מודעא למכר דלא לימא דגמר ומקנה. ה"נ מהני המודעא על כל הביטולים. ואפי' מבטל אח"כ הכל. מ"מ כיון דמסר מודעא על הכל אזלינן בתר המודעא. כמו דמהני מודעא סתם לבטל המכר. ה"נ מהני המודעא על הביטולים שיעשה אח"כ. ואפי' אח"כ ביטל הכל בתר המודעא אזלינן. אלא דמודעא סתם מסתמא לא הוה אלא על המכירה וכשמבטלה אח"כ ודאי די"ל גם בזה דאגב אונסי' וזוזי גמר ומבטל. אבל כשפירש בפירוש שמוסר מודעא על הכל ודאי מהני ג"כ כדין מודעא. והנה בסוגיא דערכין (כ"א) גבי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אמרינן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל מודעא. והנה משמעות הסוגיא בהדיא דלעולם צריך ביטול מודעא בגט מעושה דחוששין שמא מסר מודעא. וא"כ לכ' ודאי דה"נ איכא למיחוש דמסר מודעא על כל הביטולים וע"כ צריך לומר דכשמבטל אח"כ הכל בטלו כל המודעות וליכא למיחוש למידי ושלא כמש"כ הרמב"ם גבי מכר. וע"כ צריך לחלק דכמו דדחו בב"ב שם דבעי למילף תלוה וזבין מגט מעושה ודחי דלעולם במכר באונס לא הוה זבינא ושאני התם דניחא ליה לקיים דברי חכמים. ה"נ גם לפי המסקנא אף דקיי"ל דגם במכר תלוה וזבין זביני' זבינא. מ"מ נקטינן סברא זו לחלק לענין דין זה שמסר מודעא מקודם על הכל. ואח"כ בטל הכל. דגבי גט אזלינן בתר דבריו האחרונים דזה אלים דודאי ניחא ליה לקיים דברי חכמים ובודאי נתרצה השתא. אבל גבי מכר אזלינן בתר מודעא דקודם. כיון דגם המודעא היה על הכל הוה ככל מודעא דעלמא. וא"כ מש"כ הה"מ על דברי הרמב"ם הנ"ל דמהני ביטל מודעא. דיליף לה מסוגיא דערכין אינו מדוקדק דהתם גבי גט ע"כ שאני דהא התם אפי' היה תחלה מודעא על הכל. מ"מ כשיבטל אח"כ נקטינן דבריו דהשתא ובמכר הא ס"ל דאזלינן בתר מעיקרא. אלא ע"כ דהכא במודעא סתמא מסברא הוא דנקטינן דמסתמא אינה אלא על המכירה ולא על הביטול. ולענין הביטול הוה כמכר בלא מודעא דעלמא. דמהני וז"ב. וכן כ' הרא"ש בפ"ד דגיטין דגבי גט מודה הרמב"ם דמהני ביטול דאח"כ על כל המודעא ע"ש. ועסמ"ע סקכ"ז דכ' דגם לשי' זו מהני כשפוסל כל עידי מודעא וזה דברי הרשב"א. אמנם תמהני שלא הביא דברי הר"ן דזה נמי כשלא מסר מודעא ע"ז אבל מסר מודעא ע"ז גופי' הא נמי לא מהני וכן נראה לכאו' דהא לשי' הרמב"ם אזלינן לעולם בתר מודעא הקודמת. ועוד נראה דבל"ה יש לומר דבשלמא גבי גט דמהני באונס משום מצוה לשמוע דברי חכמים. א"כ גם על הפסול העדים דב"ד כופין אותו ע"ז. גם ע"ז איכא מצוה. אבל גבי מכר דל"מ אלא משום זוזי. אם כן נראה דזה לא שייך אלא על גוף ההקנאה. אבל פסול העדים מה שייך זה לקבלת המעות. וא"כ כל שידענו אונסו ל"מ הפסול מידי. ודוחק לומר דנפסלו הכל גם עידי האונס. דזה לא משמע כלל. ועוד דא"כ גם במתנה ליהני פסול עדים ולא משמע כן כלל. אלא ע"כ דמהימנינן להו דהוא אנוס וממילא בטול פסוליי'. וא"כ ה"ה במכר. ומיהו בזה אפשר דגם פסול העדים הוה בכלל הקנין דהוה כקנין אודיתא דע"י זה שפוסלם מכשיר לקנינו וצ"ע:

סמ"ע סקכ"ח בא לחייב נפשו בהודאה הוה כדין מתנה. ולענ"ד יש להסתפק אפי' קבל ע"ז זוזי אי אמרינן אגב אונסי' וזוזי גמר ומתחייב. ואין ללמוד מגמר ומקנה דהכי מחלק בהדיא בב"ב (נ"א) דאמרינן דאפי' למ"ד מוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרי' לגלויי זוזי בעי אפ"ה בלוה מאשתו אמרינן לגלויי זוזי. דלא ניחא ליה למהוי עבד לוה לאיש מלוה. וה"נ י"ל אף דקיי"ל דמקנה אגב אונסי' וזוזי מ"מ לא גמר ומקנה להתחייב. ואין ללמוד מהא דתלה וקדיש דאמרינן התם דמדינא הוה קידושין אף דהרי האשה מתחייבת בזה לבעל חדא דאשה קיימא להתקדש ואמרינן דבכ"ד ניחא לה ועוד דכ"כ התוס' שם דהוא משום שהבעל מתחייב לה שאר כסות ועונה ע"ש. וא"כ הוה התחייבות כנגד התחייבות אבל משום זוזי אפשר דל"מ וצ"ע: