חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב סג

וכן פשוט בכ"ד דאינו עושה תרומ"ע דבר שאינו שלו או אינו ברשותו] במכירי כהונה דחשבינן לי' בכ"ד כאתי לידי' ע"ש מבואר בדבריו דבשביל דברים לחודי' לא הוה יכול להקנות אלא דוקא משום מכירי כהונה. אמנם לא זכיתי להבין דא"כ מאי מייתי מינה ה"נ מסתברא לדברים. כיון דדין זה דרשאי לעשות תרומ"ע בל"ה ע"כ דוקא משום מכירי כהונה דעדיף לשי' א"כ אין ראי' כלל לדברים גם למחוסר אמנה ובקצוה"ח הביא ג"כ דברי התו' בב"ב (קכ"ג) גבי הא דבכור נוטל בזרוע ולחיים ומוקי לה במכירי כהונה [ובאישתחיט בחיי דאבוהון] דחשבינן לה מוחזק וכ' דמ"כ חשבינן לי' בכ"ד כאתי לידי' משום דהוי כמ"מ דאסור לחזור בו כו' ע"ש הרי דכ' להיפוך דכל עדיפות דמכירי כהונה משום דברים דיש בהן משום מחוסרי אמנה אלא שצ"ע אי מכירי כהונה הוי משום דברים מש"כ בריש ב"מ גבי תקפו כהן דהא דהכהן יכול לתפוס הוא במכירי כהונה ע"ש. ובודאי בדברים אינו יכול לתפוס בע"כ וחזינן דמ"כ עדיף מדברים ועש"ך סר"ט גבי מקנה דבר שלב"ע ומש"כ שם] ועכ"פ לפי שי' התו' הא דרשאי בן לוי לעשותו תרומ"ע הוא משום דברים דיש בהם משום מחוסרי אמנה. וכ"כ דזה מוכרח דאינו יכול לעשות תרומ"ע אלא א"כ הוא שלו להקנות. וע"כ לפי שי' דהבטיחו לו ליתן מ"מ הוא שלו להקנות. וגם מגוף סוגיא דב"ב שם גבי בכור דחשבינן ליה מוחזק לפי שי' דהוא משום דיש בהם משום מ"א יש ללמוד ג"כ לענין קנין דהא משמע דמוחזק דגבי בכור חמור מיכול להקנותו דהרי קיי"ל דבכור אינו נוטל במלוה אפי' מלוה בשטר ואלו בקנין שי' הרבה פוסקים דיכול להקנות שטר מדאו' וא"כ כיון דגבי בכור חשיב ליה הכא מוחזק כ"ש גבי קנין ועוד יש ראיה ברורה מסוגיא דיכיר דפריך למאי הילכתא למיתב ליה פ"ש אי בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה ומשני בנכסים שנפלו לו לאח"כ ולר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. ופירש"י דלא מצי לאוקי בפשי' בנפלו לאח"מ דבזה גם בכור אינו נוטל דהוא ראוי. ואי דבכה"ג חשוב מוחזק לגבי בכור. ולא בא לעולם גבי קנין. הוה מצי לאוקי לאח"מ. ובכה"ג דגבי בכור הוא מוחזק. ולגבי קנין אכתי לא מצי להקנות. ואפי' לר"מ כיון דנפלו לאח"מ. וע"כ דכיון דהוא מוחזק גבי בכור הוא בא לעולם גבי קנין [ואף דכ' שם התוס' דבל"ה הוה מצי לשנויי בלא עבידי דאתי י"ל דהא לא חשוב לי' שנויי דכיון דלא עבידי דאתי אכתי הוה מגו דלא אסיק אדעתי' ע"ש ודו"ק. אבל הא הוה שנויי מעליא ופשיטא וע"כ דגם גבי קנין חשוב בל"ע] וא"כ מכ"ז ברור ומוכרח דכל שזה מחוסר אמנה יכול להקנות. וע"ש בקצוה"ח שפי' הטעם ע"פ מש"כ הרא"ש בנדרים ל"ד בשם הרא"מ גבי היה מונח לפניו ככר של הפקר ואמר הרי הוא הקדש מעל. דאע"ג דלא זכה בה עדיין מ"מ כיון דליכא גברא אחרינא הכא דליזכי בה ובידו לזכות בה כל שבידו לאו כמחוסר מעשה ולא חשבינן לה דבר שלא בא לעולם כדאמרינן בקידושין ע"ש בארוכה. וה"נ כיון דזה הבטיחו ליתן ואינו חוזר בו. ואינו מעכב ע"ז מלהקנותו חשוב כבא לידו. אלא דעדיין דברי' צריכים תיקון דזה שייך שם דהוא הפקר ואין מעכב על קנינו. אבל הכא דהוא ממון בעלים י"ל דאכתי לא נפקע קנינו בדברים בעלמא כדקיי"ל בכ"ד וא"כ ממילא זה לא קנה. אבל נראה דבאמת כיון דזה אסור לו לכתחלה לחזור בו כבר נפקע דין קנינו ממנו וכמש"כ התוס' בריש חולין גבי חמצן של עוברי עבירה דחמץ בפסח לא הוה ממון אע"ג דשרי חליפין בדיעבד כיון דאסור להחליף לכתחלה לא הוה ממון ע"ש. וה"נ כיון דאסור לו לחזור נפקע קנינו. וכיון דקנינו אינו מעכב ע"י זה מלזכות בו שוב שפיר הוה כבידו וכנ"ל וזה נכון. ולפ"ז יצא לנו דין חדש בנתן מעות על המקח דאיכא עליו מי שפרע ולכ"ע אסור לחזור בו ודאי יכול להתנות אפי' בקנין גמור וחל הקנין. אמנם מדברי רש"י שהבאתי בסקצ"ח וברס"ז מבואר לכאורה דלא ס"ל סברא זו שהרי כ' בהדיא דלר"ל דליכא קנין דאו' א"י לקדש בו את האשה ואפשר דכוונתו דוקא כשחוזר בו באמת. ואפ"ה לר"י כיון דקני מדאורייתא הוה קידושין וע' מש"כ בסי' קצ"ח וצ"ע:

ס"י מי שהיה לו חוב אצל חבירו כו' האחרונים בסו"ס הקודם נתקשו בדברי הרב סו"ס של"ב דהביא דברי הרא"ש והר"ן דפסק לפועל ליתן לו כור חיטים בשכרו יכול ליתן לו דמיהם דהוה כלא משך. דהא מ"מ לכתחלה אסור לחזור בו כדין נתן מעות ומשמעות דברי' דיכול ליתן לו לכתחלה ע"ש שנדחקו מאוד. ולענ"ד דע"כ מה שנסתפק לי' להרא"ש שם והוצרך ללמדה מסוגיא דע"ז גבי הבעלי לי בטלה זה דפריך והא מיחסרא משיכה. ע"כ אינה מתורת קנין דזה הלכה רווחת דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוי מלוה ובקי' אינה מקודשת כמבו' באהע"ז סכ"ח ע"ש. וא"כ ה"ה דבמכר לא קנה. וכשי' כאן ולעיל סי' קצ"ט. וע"כ דכל ספקו מדין התחייבות בשכירות פועלים. וכמו שנתחייב לו בהשכר כמו שפסק עמו הו"א דה"ה דהתנה כור חטים מתחייב לו כור זה שפסק עמו ולמדה מההיא סוגיא דלא הוה שכירות אלא כסף דזהו דמים שלו וכמו שביארתי בזה בסי' של"ו ע"ש. ועש"ך שהעתיק שם לשון הר"ן בארוכה דמבואר בהדיא כדברינו וא"כ כיון דאין באין אלא מתורת כסף א"כ תו קיי"ל דהוי מלוה וליכא מי שפרע במלוה ודו"ק:

סי' ר"ה מי שאנסוהו עד שמכר כו' אע"פ שלא לקח הדמים בפני עדים. ע' במגיד דזה שיטת הרמב"ם וס"ל דהכא הוי הודאתו הודאה [ובנתי' בפתיחה כתב בשיטת הב"י שלא הבין כן בשיטת הרמב"ם [וסותר ד"ע בסי"ז כ"פ] אבל המעיין בב"י יראה דלא משמע כן בב"י כלל ודקדוק הרח"ש אינו מוכרח לענ"ד. דפשט דברי הב"י הוא דלפי שי' הרמב"ם גבי גזלן דל"ק באונסו אפי' בלא מ"מ וכדר"ב כ"ש דיש ללמוד מדר"ב כיון דהלכתא היא. אבל מ"מ הר"מ לא ס"ל הכי ומחלק בזה ופשוט] ונראה דטעמו דס"ל דאע"ג דגבי גזלן מוכח ודאי מדר"ב דלא הוי הודאה וכנ"ל ס"ל דדוקא התם שהוחזק גזלן על השדה תו ל"מ הודאה. אבל כאן הרי לא החזקנוהו אלא שמאנסו למכור לו בדמים אבל לא הוחזק בגזילה. ותדע שהרי גם בגזלן שאינו אלא על שדה זו גופה קיי"ל בסו"ס קנ"א דקיבל אחריות מהני וע"ש בב"י דהטעם דלא הוחזק גזלן אלא על שדה זו והאחריות הוי כשדה אחריתי. וכ"ש הכא דלא הוחזק בגזלה כלל. והנה לשיטת החולקים בהג"ה דל"מ ההודאה באמת צריך טעם לחלק מאחריות גבי גזלן דהרב גופיה פסק שם דמהני. וכמשמעות הש"ס שם קמ"ל כדשמואל עד שיכתוב לו אחריות נכסים וצ"ל או דאחריות אלימא טפי דכו"ה לא הוי מאנס ליה או דמאנס דהכא שמאנסו עכשיו ממש לפנינו גרע טפי ויש נ"מ בין טעמים אלו לענין מאנס דהכא שקיבל אחריות והנה נחלקו בזה הסמ"ע סק"י והט"ז ע"ש ונראה שנחלקו בסברא זו ודו"ק. אבל מה שהקשה הט"ז דל"ד לסיקריקין דהתם האחריות אינו לטובת הסיקריקין זה לק"מ דהא כבר הסכימו הפוסקי' דגם גבי גזלן מהני האחריות דכשדה אחריתי דמי וכנ"ל. אלא דיש מקום לומר כמש"כ דמדלא מהני לשיטת התו' גם ההודאה על המעות דכמילתא אחריתי היא ע"כ דאונסו עכשיו גרע טפי וא"כ י"ל דה"נ ל"מ כאן אחריות וצ"ע. וע' עוד בנ' שהביא קו' הרח"ש. בסוגיא דסו"פ הכונס דפריך אי יהיב דמי חמסן קרית לי' והאר"ה תלוה וזבין זביני' זבינא דמאי פריך דילמא אע"ג דהוי זבינא הוי פסול משום דעביד איסורא דאנסוהו. ונדחק ליישב דאי הוי איסורא א"כ אי עביד ל"מ. והוא תמוה דהיכי ס"ד דלא הוי איסורא. ומי יתיר לאנוס אדם למכור את שלו בלא רצונו ולענ"ד בפשוט די"ל דסוגיא דהתם קאי אבריית' דקדושין (י"ג) קדשה בגזל ובחמס אינה מקודשת דמוכח בהדיא דל"ק וז"ב. וע"ש עוד שנסתפק בלא אנסו באונס אחר אלא שחטף החפץ ונתן לו הדמים אי הוי זבינא. ולכ' נראה דתלי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש גבי גזלן שנתן הדמים ולא מסר מודעה. דלהרמב"מ לא הוי זבינא גם בלא מ"מ וע' בב"י בסי"ז בשם הריב"ש בטעם הרמב"ם משום דכיון דכבר חטף החפץ באיסור לא שייך זבינא וצ"ע:

ש"ך סק"ג השביח המאנס כו' וצ"ע ע' לקמן בסי' רל"ו ס"ח גבי לוקח מסיקריקין דמבואר שם דהוי כיורד שלא ברשות וכ"ש הכא במאנס עצמו ותל"מ:

ס"ג פשרה דינה כמכר ע"נ דאנסוהו בסך הפשרה הוי ככופו על סכום המקח דל"מ ונראה דמ"מ שמין התביעה. ואם אין סך הפשרה אונאה לגבי התביעה הוי כלקח בשוי' ומהני ודו"ק:

ס"ד במטלטלין כיון דיש בו כדי אונאה כו' אין כאן תורת מקח. צ"ל דאע"ג דבכ"ד קיי"ל דבכדי אונאה קנה ומחזיר אונאה. הכא אין המכר אלא משום קבלת המעות וכיון דחסר במעות לא הוי זבינא. ולכ' היה נראה דזה תלי במחלוקת הראב"ד וב"י בשיטת הרי"ף בהג"ה ס"א. בנתחייב לו לתת לו דמים ועש"ך שם. וה"נ הרי נתרצה לתת כל דמיו ולא אנסו על שווי המקח ואם יש בו אונאה הרי ודאי יחזיר לו אונאתו כשאר לוקח דעלמא ומ"מ אפשר