חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב סא

מבואר בהדיא לקמן סרכ"ז סי"ט דגם פירות אכסרה קנה ע"ש:

ש"ך סק"א האריך דלפי המסקנא בסוגיא דקידושין מוכח דטו"ה נקנה אג"ק וה"ה בחליפין והנ' השיג עליו בסי' ר' וכבר הכרענו שם לשי' הש"ך וכאן הוסיף הנתי' להוכיח מהא דמטבע ושטר דהיה ממון לכ"ד ואינו נקנה בחליפין. כ"ש טו"ה דאי"מ וע"כ מוכרח דסוגי' דקידושין מוקי לר"ג וזקנים כמ"ד טו"ה ממון אבל אנן קיי"ל דאינה ממון ואינה נקנה בחליפין ע"ש. וגם זה אינו לענ"ד דהא ר"י שקבל המע"ר שם מוכח בהדיא בפסחים (דמ"ז) בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט של פסח דסבר ר"י דאינו עובר עליו דע"כ ס"ל דטו"ה אינה ממון ע"ש וע"כ מוכרח כשי' הש"ך דאפי' למאי דס"ל אינה ממון נקנה בחליפין. וסברת הנתי' ודאי אינה מוכרחת כלל דגריעותא דשטר ומטבע הוה לפי שאין לקנין על מה לחול דהממון שבהן אינו בגופן אבל טו"ה כמה שהיא הרי היא בעינה וניקנית לו. ומצינו דיכול אפי' לשעבד עצמו בחליפין. אמנם הי' מקום לפקפק על הוכחת הש"ך דסוגיא דקידושין אינו אלא באג"ק. וכבר כ' התו' בב"ב (קמ"ח) דאף דאי אפשר להקנות מלוה בשום קנין אג"ק שאני דמתוך שחל על הקרקע חל ג"כ על ההלואה. וא"כ י"ל דה"נ בטו"ה דאינו נקנה אלא אגב הקרקע משום מגו דחל על הקרקע אבל לקנותה לבדה בחליפין אפשר דאינו חל עליו קנין ומ"מ משמעות הש"ס בב"מ מסייעתו דהא לפי דמסיק התם דאג"ק נקנה לא אמר שם דבחליפין אינה נקנה אלא משום דמתנות כהונה נתינה כתיב בהו וחליפין דרך מו"מ אבל בל"ה משום גוף הטו"ה אין שום גריעותא והוה חליפין כאג"ק וכיון דסוגיא דקידושין מוכחת דניקנית באגב ה"ה בחליפין ודו"ק:

ס"א בהג"ה וי"א דאם העריכו זה כנגד זה קונין אף בפירות ע' תו' ב"מ (מ"ו) ד"ה ולר"נ דכ' בהדיא דלא מיקרי אינו שוה בשוה אלא היכא ששוה כפלים ע"ש וע' ביאור הגר"א דההיא דקרקע דלקמן מכריע כשי' זו ויתבאר שם בס"ד:

ס"ו נחושת י"א דהוה טיבעא לגבי דהבא זה שי' התוס' והוכיחו מדאיצטריך לאשמועינן דנחושת הוה פירי לגבי כספא אף דכבר אשמעינן דזהב הוה פירי א"כ ש"מ דנחושת הוה טיבעא טפי מדהבא לפי דהוא חריף. והרא"ש כ' ע"ז דלא מסתבר דנהי דכסף דהוא חשוב ג"כ מהני חריפותו לבטל חשיבות זהב נחושת דאינו חשוב כלל אין סברא להחשיבו מזהב. וכן משמע דמתני' תני החשוב חשוב קודם ע"ש. והנה לא יישב כלל הוכחת התו'. דהא חזינן דאיצטריך לתנא לאשמעינן דפירי הוא אפי' לענין כסף וכדאיתא בש"ס דהוה ס"ד דהוא חריף טפי וא"כ לגבי זהב בודאי הוא חשוב טיבעא טפי. וסברתו לכאורה אינו מוכרח כלל ומבואר בהדיא להיפוך גבי מע"ש דאמר בהדיא דאע"ג דאין מחללין פירות על זהב מחללין על נחושת דפריטי באתרא דסגיין חריפי טפי ע"ש. גם מש"כ דכן משמע דמתני' נקט החשוב חשוב קודם. אף שכן מבואר בירושלמי הנה פשוט דזה לפי מה דהוה תני רבי בילדותו הכסף קונה את הזהב. וכס"ד דר"א בגמ' דנקט החשוב קודם. אבל לפי המסקנא שם אדרבה נקט הגרוע קודם ונחושת עדיף טפי וכן פי' התו' בהדיא דמעות הרעות עדיף מנחושת ואסימון ממעות הרעות ע"ש. ולכאו' רהיטי דסוגיא כדבריהם:

ס"י המחליף קרקע בקרקע כו' בקצוה"ח נסתפק אם הוא מדין חליפי שוה בשוה דמהני אפילו בפירות או דקרקע יש עליו תורת כלי ועושה חליפין. ולענ"ד נראה ברור דקרקע גרע מפירות דהא מוכח בסוגיא דריש מרובה גבי כפל ושבועה דקרקע איתמעט שם מקמי דממעט דבר שאינו מסוים ואפילו איתמעט קרקע דבר שאינו מסוים לא נתמעט וע"ש בתוס' דדבר שאינו מסוים דשם זהו דבר שאינו מסוים דהכא וחזינן ע"כ דקרקע מסתבר טפי למעוטי. וא"כ הכא כיון דאפילו למ"ד דפירי עבדי חליפין מודה דנעל ממעט דבר שאינו מסוים. וע"כ דקרקע כ"ש דאינה עושה חליפין וע"כ דס"ל דקרקע א"צ כאן מיעוטא כלל דאי ל"ה ודאי הוה ממעטינן קרקע קודם דשא"מ כנ"ל וכ"ש לדידן דאפי' פירות אין עושין חליפין כ"ש קרקע דלא וע"כ דתוספתא דכאן אינו אלא מתורת שוה בשוה [וא"כ מוכרח מכאן כשי' הי"א דשוה בשוה מהני אפי' בפירות וכדברי הגר"א שהבאנו] עוד נראה לי להוכיח דאי ס"ד קרקע עושה חליפין וא"כ ללוי דס"ל בכליו של מקנה תיקשי למ"ל קנין אגב קרקע ת"ל מדין חליפין. ואף דאגב מהני אפי' במטבע [ומהני גם בקרקע לזה ומטלטלין לזה באפטרופוס של יתומים. ועוד נראה לי ברור דבכליו של מקנה ללוי כיון דהוא מטעם הנאה דמקבל מניה לא שייך היכא דלוקח הקרקע בכסף דלא שייך הנאה זה] מ"מ תקשי דהיכי יליף מקרא דויתן להם אביהם מתנות כסף וזהב עם ערי בצורות דהתם דלא הוה מטבע [וגם הוה מתנה וגם לאחד] הרי ודאי מהני מדין חליפין. ודוחק לומר דיליף מיתורא דקרא דחליפין הא ידעינן לה כבר מקרא דבועז [ובקידושין גבי שיראי צריכי שומא דריש דאין ע"ע נקנה בחליפין מקרא דכסף מקנתו וש"מ דחליפין מן התורה] וא"כ לא צריכין להך קרא דלא משמע הכי אלא ע"כ דאין קרקע עושה חליפין ודווקא שוה בשוה מהני הכא ודו"ק:

בהג"ה החליף מעות וקרקע ביחד י"א דכיון דמעות אינו נקנה בחליפין נתבטל כל הקנין וי"א דכל הקנין קיים וי"א דקיים אצל הקרקע ובטל אצל המעות הסמ"ע האריך ומסיק דדווקא לענין מעות ס"ל לדיעה שניה דמהני דמ"מ בר קנין הוא. אבל בדבר שלא בא לעולם מודו דל"מ ולענ"ד פשוט דזה כוונת המרדכי גופה דמש"כ לחלק ול"ל דהוה כקני את וחמור דהתם חמור לאו בר קנין הוא אבל מעות בר קנין הוא ע"ש נראה ברור דזה שייך לדעה זו דס"ל דמהני הקנין גם על המעות והיינו שמחלק דאע"ג דבקני את וחמור ודאי ל"מ על החמור שאני חמור דלאו בר קנין הוא אבל מעות בר קנין הוא ואפשר דס"ל דאפי' ר"נ דס"ל דקני את וחמור קנה מחצה דווקא התם דחמור לאו בר קנין הוא אבל הכא גם ר"נ מודה דמהני גם על המעות דכיון דמעות בר קנין הוא שפיר אמרינן דחל גם עליהן מגו דחל אקרקע. אבל אדעת ר"ש דס"ל כאן דקנה מחצה דהיינו הדברים הנקנים בחליפין לא שייך כלל חילוק זה דנימא דאפי' דבאת וחמור ל"ק כלל היינו משום דחמור לאו בר קנין הוא אבל הכא מעות בר קנין ומש"ה קני הקרקע דמה טעם הוא זה כיון דהא מ"מ חזינן דאינו קונה כאן המעות ולא מהני להו הך סברא למה יהני להקרקע וז"ב לענ"ד. ולכאורה יש להביא ראיה מסוגיא דדאיקני בב"ב (קנ"ז) דבעי שם דאקני אי משתעבד ואמר התם דאליבא דר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ל"מ דודאי מהני ע"ש הרי דס"ל דכל דמהני בקנין פשיטא דמהני בשעבוד. ואי דגם בדבר שלא בא לעולם מהני המגו א"כ היכי פשיט שם משבח קרקעות הא התם איכא הקרקע גופיה דהוה בא לעולם בשעת השעבוד. ומשו"ה מהני גם על השבח דלא בא וכי היכי דמהני לענין קנין וכ"ש לענין שעבוד וכנ"ל וע"כ דלענין לא בא לעולם ל"מ מגו כלל. אבל יש לדחות דמגו ודאי לא שייך אלא א"כ הקנין חל על שניהם בשוה. והנה קודם שבא לעולם זה ודאי לא שייך שיחול עליו קנין כלל וא"כ ע"כ אין הספק אלא אם הדבר שבא מקנה ג"כ בשעה שיבא לעולם אותו דבר של"ב. וא"כ שם לענין שעבוד דמה שהוא בידו כבר ודאי רוצה להשתעבד תיכף. וא"כ לא שייך מגו ועכ"פ ז"ב דבכה"ג לכ"ע ל"מ [ובזה אמרתי לדחות מה שהערני חכ"א משיטת ריב"ן בתוס' ב"ב (ע"ט) גבי לאחר שתשתחררי דמקודשת לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דמפרש בחציה שפחה וחציה ב"ח ע"ש והרי בגיטין (מ"ג) אמרינן דחצי' ב"ח תפסו קידושין בהחצי חירות ע"ש וא"כ אפילו לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע ליהני מתורת מגו. אבל זה אינו מכמה טעמים חדא דקדושי חצי' בת חורין אינן קידושין גמורין ע"ש ועוד דהא ע"כ אין חלות הקידושין מעכשיו כלל דודאי גם לר"מ לא שייך שום קידושין בשפחה כמו בדבר שלא בא לעולם קודם שבא דל"מ גם לר"מ. ועוד דאם הי' חלות קידושין מהשתא הא איכא מ"ד דלכ"ע לכשנשתחררה גמרי קדושין לגמרי ע"ש. וע"כ דאינו מקדשה כלל אלא לאחר שתשתחרר. וא"כ כיון דעכשיו אין שום חלות קדושין אלא לאחר שתשתחרר א"כ באותה שעה הרי לא יהיה קדושין בחצי החירות לבד דאז הרי ראוי' כולה לקי' והוה כמקדש חצי אשה דא"מ כדאיתא בקידושין (ד"ז). וא"כ פשוט דלא שייך מגו כלל דלא שייך מגו אלא היכא דעל החצי חל הקנין מעצמו. אבל כאן אינו חל כלל זה בלא זה ודו"ק היטב]. והנה הקשה הר"ש על שי' זו דא"כ מאי חידושא דאג"ק הא בכ"ד נמי אמרינן הכי מגו דחל הקנין אזה חל אאידך. ולענ"ד פשוט דאגב קרקע תנן בכסף ושטר וחזקה ובכל זה לא שייך מגו דבכסף דראוי לחלק וקונה כנגדו פשוט דלא שייך מגו. ולא שייך מגו אלא בק"ס דקנין אחד הוא אבל כסף כל פרוטה קונה כנגדה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (מ"ב) ד"ה הא גבי כל שאינו בזה אח"ז בב"א אינו דלא שייך בממון