חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב ס

בכה"ג למ"ל קנין אגב. וכבר הקשו התו' בעשר שדות דכיון דבעי נתן דמי כולן ליקני בכסף ותי' הר"ש דאיירי במלוה או דלא נהגו למיקני בכספא ע"ש. וא"כ הרמב"ם לשי' דמלוה קונה ולא נהגו לא שייך כאן במטלטלין ליכא להני תירוצי וע"כ דליכא למיגרס אהא ואף דמשכחת במתנה דליכא קנין מעות ובאגב ודאי מהני מתנה כנתן דמי כולן לכ"ע דהא עיקר קרא במתנה כתיב וכ"ש לשי' הרמב"ם דעשר שדות גופיה מהני מתנה מ"מ משמעות רבא דקאי במכר ונתן דמי כולן וע"כ דלא קאי אאגב ודו"ק:

ש"ך סק"ב דקרקע בשאלה נמי מהני באג"ק וכ' ראי' מדברי התו' והרא"ש גבי ר"ג וזקנים דהקשו שם משאלה. ובאמת משם אינו מוכרח די"ל דקושי' אזלא למאן דמפרש שם מתורת חצר. אבל תמהני דלא נתעורר מדברי הרשב"א שהביא הרב בס"ז ומפורש יותר בד"מ דיכול להקנות אגב מקומות שבבהכ"נ אף דהוה דרבים מ"מ הוה כמו שאול לו הרי דמהני שאלה באג"ק. ולא מסתבר דהתם דהמקנה גופי' אין לו אלא שאלה ונותן לו כל כחו עדיף טפי דליתא ואדרבה ראיתי בתוספות רע"א במשנה דר"ג וזקנים הביא דברי הרב מהרי"ט שכ' להיפוך דאפי' בשכירות נ"מ אם להמקנה גופי' ל"ל אלא בשכירות. וגם עליהם יש לתמוה דלא נתעוררו מדברי הרשב"א אלו דמוכח בהדיא דאפי' בכה"ג קני. ובאמת בראייתם ממשנה דהתם יש לגמגם דש"ה דר"ג גופיה הוה ידע דר"י ע"כ צריך להקנות לראב"ע תרומת מעשר דהגיע זמן ביעור ולפי סוגיא דהתם דליכא אלא קנין אגב וגם נתן מקומו דווקא כדי דלא לטרחינהו ע"ש. א"כ ע"כ הוכרח ר"ג להקנות כח גם לר"י בזה. וכעין נתן לו סודר לקנות בו בסי' קצ"ה וע"נ רס"ר ודו"ק. ובסשט"ז הוכחתי דע"כ צ"ל כן דגם דעת ר"ג היה לזה דאי ל"ה לא הי' רשאי להשכיר לאחר כיון דגם המשכיר דר בה ע"ש. עכ"פ מוכח לפי דבריהם דגם שאלה מהני באגב וכן יש ללמוד מדברי הרמב"ם סופ"ג דמכירה גבי לך ויפה לך קרקע כ"ש דמפרש דקונה הקרקע בשאלה והפשתן באגב וע"ש בהרה"מ וז"ב:

ס"ב בהג"ה וי"א דאפי' צבורין בתוכה צריך שיאמר קנה אג"ק כו' עסמ"ע דאינו קונה בתורת חצר דאיירי באינה משתמרת לדעתו וצ"ל דל"ד נקט לדעתו דהא לשי' הרב לעיל ס"ר בדעת אחרת מקנה א"צ משתמר לדעתו וצ"ל דאינו משתמר כלל דבזה מודה הרב כמש"כ הב"י שם. אמנם יש הרבה פוסקים דא"צ משתמר כלל בכה"ג ויתבאר בסמוך בדברינו. וקושיא זו קשה בש"ס גופיה דמבע"ל אי אגב בעי דווקא צבורין ותיקשי דא"כ למ"ל אגב ת"ל מתורת חצר. והש"ך כ' דאין חצר קונה אלא בהיה חצירו כבר. אבל בלא"ה כגון שבאין כאחד אינו קונה. וכבר הקשו מריש הזורק דא"ר גבי זרק לה גט בתוך חצירה גיטה וחצירה באין כאחד ובאמת משם י"ל דהא ע"כ צ"ל דשם דיינינן ליה כהיה חצירה מכבר אף דהבעל היה לו שעבוד עליו דאי ל"ה פשוט דבמתנה ל"מ בכה"ג דנתן לו חצר בשטר וזכה לו השטר ע"י שנתנו בתוך החצר דלאו מידי עבד ובמאי יקנה וע"כ דהתם שאני דהא הגוף שלה וזהו מוכרח. אמנם יש להקשות עליו מדברי התו' בגיטין (כ"א) גבי נתן גט בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתהו ומתגרשת בו. ופריך שם משום דליתא בע"כ. והקשו שם דתתגרש מתורת שליחות [וע"ש בפ"י דנתקשה בדברי' דבגט ל"מ חצר משום שליחות דחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו ונראה ברור בשי' דהכא דמקבלת השטר מתנה בידה ובתחי' לא היה חצירה ועכשיו קונה אותו הרי הוא כעושהו שליח בפירוש ולא שייך בזה הא דאין חבין לאדם שלא בפניו] וחזינן מיהו דאף חצר דידי' שלא היה שלה מעולם מהני ג"כ אפי' באין כאחד דע"כ דמתגרשת באותו זמן ממש שקונה את החצר דאי ל"ה הוה טלי גיטך מעל גבי קרקע. עוד יל"ד עליו מעבד כפות בס"ט דקונה המטלטלין ומשמע בסוגיא דקונה כאחד כדין אגב וכן בהמה כפותה בסוף הסימן. וכן בב"ב גבי לך ויפה קרקע כ"ש דפי' התוס' שם דקונה מטעם חצר אף דבאין כאחד [והנתי' הסיע דברי הש"ך לכוונה אחרת דבשלא בפניו וא"ל המוכר לך חזק וקני דאגב דהוה קנין אחד וגוף החזקה הוה גם על המטלטלין מהני אבל חצר לאו תורת חזקה עליו ולא הקנהו בכך. ולא נתיישב לי בעניותי חדא דכבר הבאתי בס"ר דברי הרא"ש דברשות לוקח לא בעינן קני. וה"נ כשקונה החצר היינו ברשות לוקח. גם מבואר בהדיא, בר"פ הספינה גבי ספינה שם דלשון לך חזק וקני הוה שפיר אכל הקנינים משיכה ומסירה ע"ש וכ"ש חצר. וגם עדיין לא נתיישבו דברי הרב שאנו מתקשין בו דא"כ הא לא צריך קנה אג"ק כמש"כ הרב דקנה סתמא מהני]. ולולי ד"ק יש ליישב קו' זו דלמה לי אגב בכ"ג. חדא דאגב מהני בנותן לו הקרקע שיקנה אגבה המטלטלין ותחזור תיכף לרשותו כמבואר בתו' ערכין (כ"ט) גבי מכורה ויוצאה וכ' דמהני אם הקנה מטלטלין אגבו ע"ש. ובחצר ל"מ ודאי בכה"ג דזה לא הוה חצר שקונה לו וכמו שהבאתי לעיל דברי התו' ב"ב (נ"א) דצריך להיות לו קנין שאם ימות יזכו בו יורשי' ובכה"ג ודאי ל"מ. עוד נ"מ דאם הקנה לו קרקע לשיתוף דבחצר קיי"ל דחצר השותפין אינו קונה זה מזה אבל באגב ודאי מהני. עוד י"ל בהקנה קרקע לזה ומטלטלין לזה דבאפוטרופוס של יתומים מהני מיהו באגב כדמבו' בס"ד ובחצר לא שייך אלא א"כ אמר יקנה לו חצירי. ומיהו בס"ר כ' דמסתבר דבכה"ג לא בעינן יקנה לו חצירי ע"ש. עוד י"ל בעבדים דכ' התו' בב"ק דאין ניקנים בתורת חצר ובאגב ניקנין מיהו בעומדין בתוכה כמבואר בס"ח ע"ש [מיהו נראה דגם זה לשי' דס"ל דגם בד"א מקנה בעי מיהו משתמרת לדעת מוכר ויתבאר בדברינו בסמוך]:

ס"ט המקנה עבדים ומטלטלין כאחד כו' וי"א דצריך שיהיה גם ישן וכפות עב"י דהביא דברי ר"י דכ' דכפות בידיו ורגליו הוה כישן. ותמה עליו דמנ"ל הא ולא ידעתי דהרי הוא מפורש לפנינו ברא"ש פרק הזורק (ס"ה) בשם הריב"א דס"ל כן דרגליו כפותין מהני דלא הוה חצר מהלך. וידיו כפותין דלא הוה אינו משתמר לדעתו. וכ"כ התו' בפ"ב (דכ"א) דידיו כפותין הוה משתמר לדעתו וע' מהרמ"ש שם. אמנם הרא"ש שם חולק עליהם וס"ל דדוקא ישן ע"ש. וע' עוד בב"י דהביא דברי הגה"מ דבגט דוקא בעי ישן דלהוי משתמר לדעתו. אבל במו"מ דד"א מקנה ואפילו אינו משתמר מהני כיון דד"א מקנה לו לא בעי ישן. אמנם נראה דאינהו ס"ל דבד"א מקנה ל"ב משתמר כלל. אבל התו' והרב ס"ל דבד"א מקנה נהי דל"ב דעת לוקח משתמר מיהו בעי. אלא דסגי בדעת מוכר. מש"ה כ' התו' כאן בב"ק דבעי ישן אע"ג דס"ל בב"מ דבד"א מקנה ל"ב משתמר לדעתו. וכן הרב שהסכים בס"ר דל"ב משתמר לדעת לוקח בד"א. וכאן לא חלק אהא דבעי ישן. וטעמא דהכא כמו דאינו נקרא משתמר לדעת לוקח ה"נ לא הוה משתמר לדעת מוכר ובזה ס"ל דל"מ גם בד"א מקנה. ונראה דגם מה שכ' התו' דעבדים אינן ניקנים בתורת חצר וביארו ג"כ דאינן משתמרים והוה כצבי רץ כדרכו ע"ש כ"ז אינו אלא לשי' אבל לשי' הג"מ גם עבדים ניקנו כיון דבד"א מקנה ל"ב משתמר כלל ודו"ק:

והנה התו' דקדקו דהוה כצבי רץ כדרכו ולא כ' רץ אחריהן ואינו מגיען והיינו משום דזה מפורש שם דמהני במתנה וס"ל דדווקא שם מהני מתנה דמ"מ משתמר מיהו בד"א מקנה דלבסוף יגיען והנותן אינו נותן אלא לו אבל ברץ כדרכו גם במתנה ל"מ דזה אינו משתמר כלל, ובאמת, משמע כן בסוגיא דלא בעי במתנה היאך אלא ארץ אחריהן ואינם מגיען ולא בעי אסיפא דמתני' גופה ברץ כדרכו וש"מ דבכה"ג פשי' דגם במתנה ל"מ וזה סעד גדול לשי' ודלא כהג"מ וזה שהכריע כן הרב בריש ס"ר ע"ש:

סי"א ל"ק עד שיחזיק בזרעים ע' במש"כ לעיל סקצ"ו דפשוט דהעבירה ע"ג טבלא הוה כתלוש ונקנה במשיכה ככל מטלטלין אלא דלא איירי בהכי סי"ב:

סי"ב החזיק בזרעים קונה עציץ עב"י דהביא דברי התו' והר"ן דאפי' לשי' הרב דגם בצבורין בעי אגב כאן ממילא בטל לזרעים וא"צ אגב:

סי' ר"ג סמ"ע סק"ב כ' דלא הקפיד לידע שווי החפץ שנתן לו נקנה המקח אפי' הי' בתורת דמים דהוה כמכור לי באלו בסקצ"ט ובנתי' חלק עליו דדוקא דמים שבידו א"י לידע מה הם ומש"ה ל"ש אבל החפץ שרואהו שפיר י"ל דיודע שוי' תיכף ולא הוה מילתא דל"ש כלל ע"ש וכ' ראי' משיראי בריש קידושין דאמרינן אתתא לא בקיאה בשומא הא גברי בקי ע"ש, ואין ראייתו מוכרחת כלל דהתם במקפדת ואפ"ה איתתא לא בקיאה וגברא בקי אבל לא הקפיד גם גברא א"י וכן נראה דהא ע"כ אין ההקפדה כאן אלא לגבי פחות משתות דהא מבואר בהדיא לקמן סרכ"ז דאף במכור לי באלו יש לו אונאה וא"כ ע"כ דבשביל שווי הפחות משתות שיכול להתאנות בזה הוא דאמרינן דהוה מילתא דל"ש וא"כ בודאי אף בחפץ אם אינו מקפיד ומדקדק לידע שוי' אינו מבחין באונאת פחות משתות. וא"כ ודאי דה"נ הוה מילתא דל"ש וכן