חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נח

ממש ודאי קני ע"ש. ואני אומר דסברתו אינה מוכרחת דאף דהש"ס בגטין אמר שם עלה ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר קני היינו דאי גם התם קני כ"ש כלי של לוקח ברשות מוכר. אבל באמת י"ל דאף דכלי של לוקח בר"מ קני מ"מ כלי של לוקח בתוך כלי של מוכר כלי הפנימית ה"ה בטילה לגמרי [וכן מצינו בכ"ד]. וא"כ בזה בודאי דלכ"ע אינו קונה כלל ואין כאן ספק וא"כ תו ליכ' ממ"נ אפי' הוא ברשות לוקח דלא הוה הכא אלא ככליו של מוכר ברשות לוקח דעלמא דל"ק מספיקא דכלי של הלוקח בטלה לה לגמרי. וגם ראיית הב"ש חזקה דאי בכה"ג דחצר שלה ודאי מהני למה ליה לדחוקי' בכה"ג דאין לה שולים לוקי בחצר שלה דקני לפי שי' ממ"נ. ואין לומר דלא בעי לאוקי בחצר שלה ממש דא"כ אף באויר החצונה לקני אי נימא דכליו של מוכר ברשות לוקח קני לוקח וא"כ לפשוט מדאמר באויר החיצונה ל"מ ש"מ דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"מ וא"כ אכתי מוכח מינה גם להפוך דכליו של לוקח ברשות מוכר מהני דתלי אהדדי וכדלעיל ואכתי איפשיט בעיא דזה אינו דהא ודאי כי אוקי נמי בקופה שאין לה שולים ובסימטא [לפי הנחתו] ע"כ צ"ל דאין מחיצות לחצר דאי ל"ה אכתי ליתגרש באויר המחיצות של חצר כדמהני בחצירות שם אפי' החיצונה שלו ול"ג בקופות אלא לפי שאינן קבועות כמש"כ התו' וא"כ מחיצות החצר דהוה קביעות ליהני תיכף כשהוא כנגד אויר הפנימית שהוא שלה וע"כ דבחצר ליכא מחיצות וא"כ אינן משתמרות אלא במחיצות קופה החצונה וא"כ ודאי אינה מתגרשת אפילו בחצר שלה אפילו אי כליו של מוכר ברשות לוקח מהני כיון דחצר זה אינו משתמר בלא קופה זו וליכא למפשט מידי אף אי איירי בחצר שלה [ומ"מ כי נח ודאי מהני אף בחצר שאין לו מחיצות דבזה ודאי מהני החצר אף בלא מחיצות כדאמרינן שם גבי גג שלה דפחות מג' מהני ע"ש. וא"כ גם החצר מהני] ושפיר הוכיח הב"ש דאי בחצר שלה מהני בכה"ג. לוקי בכה"ג וע"כ דאפי' בכה"ג ל"מ ודו"ק:

ס"ו משיכה מהני בכליו של מוכר כו' ואפילו לא א"ל משוך בכלי זו לקנותו כו' התוס' ב"מ הנ"ל כתב דצ"ל לו דווקא משוך וקני ודקדקו מהא דפשיט בב"ב דכליו של מוכר ברשות לוקח קני מהא דמהני פירקן ודלמא משום משיכה וע"כ משום דלא א"ל משוך וקני [והנה אין להקשות ע"ז דהא הרא"ש הוכיח זה משבת גבי גונב כיס דאמרינן דבפומה לבר קני המעות אף דל"ק הכיס דהכיס אגודו לפנים ע"ש והתם מאן א"ל קני ואפ"ה קונה. דפשוט דבאמת גוף המשיכה הוה משיכה מעליא וקני בגנב. אבל במו"מ המוכר אין דעתו להקנות וזה אינו מכוין לגזול]. אמנם בב"ב שם כתב רש"י ותוס' שם דמש"ה לא משני משום משיכה דפירקן משמע אפילו פירקן מוכר ע"ש הרי דלא רצו לתרוצי משום דל"א קני אף דהא ודאי ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דמשמע דקני אפי' לא א"ל. דאי ל"ה בזה פשיטא דכליו של מוכר ברשות לוקח קני. בא"ל יקנו לך הכלים כמש"כ לעיל וצ"ל דמשמע להש"ס דלא א"ל וא"כ אי גבי משיכה בעי אמירה לא תיקשי מידי וע"כ דס"ל דבמשיכה לא בעי אמירה כלל ודו"ק. ס"ז ואפילו היה ברשות לוקח והיה בתוך כליו של מוכר וכתב הב"י בטעמו משום דהוי כא"ל זיל קני וס"ל להרמב"ם דזיל קני מהני בכליו של מוכר ברשות לוקח דהוי כמשאיל לו כליו והנה פשוט דזה שייך ברשות לוקח דרשותו קונה הכלי והפירות אבל בלא"ה במאי יקנה הלוקח ואין אדם מזכה ע"י עצמו. ולשון הרמב"ם והמחבר היו הפירות בסימטא כו' ואפילו ברשות לוקח והיו בכליו מוכר יתפרש ע"כ בסימטא בכליו של לוקח ואפי' ברשות הלוקח בכליו של מוכר. וכן משמעות דברי הרי"ף בהדיא ע"ש. וא"כ גם הא דס"י בהי' מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה דהיינו אף כליו של מוכר. ע"כ דהיינו נמי או כליו של מוכר ברשות לוקח. או כליו של לוקח בסימטא. וכהא דינא דהכא. ובאמת גם בש"ס אייתי להו אהדדי וחד דינא נינהו. והה"מ תמה עליו שם בכליו של מוכר בהדיא שנינו מדד ולא משך ל"ק ע"ש והבין בדברי הרמב"ם דגם כליו של מוכר מהני אפי' בסימטא. ולפ"ז טפי הו"ל להקשות דאין ללוקח במה לקנות כלל ולכאור' ברור לפרש כמש"כ וסמך הרמב"ם אדלעיל. וא"כ פשוט דהרב שכתב עליו שם בס"י דעת הטור שחולק בכליו של מוכר דאינו קונה היינו אפילו ברשות לוקח. והוא כשיטת הראב"ד שחולק על הרמב"ם כאן וס"ל דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"מ אפי' מודד מוכר. וכן הוא ודאי לפמש"כ בס"ה דאפילו קני בפירוש ל"מ ע"ש. והיינו דמסיק הרב עד שיערה דהיינו דאז קונה לו רשותו. דאי לא"ה כי עירה במאי קני ודברי הסמ"ע שם סקכ"ח בפירוש דברי הרב שם הוא תמוה מאד לענ"ד ע"ש. וא"כ פשוט ודאי דהרב חולק גם על דין זה דבכאן בכליו של מוכר דקונה מיהו בגמר המדידה לשיטת הרמב"ם והמחבר ולהרב אין זה קונה כלל וכנ"ל בס"ה אלא דנטר הרב עד לבסוף וז"ב. ולדינא ודאי קיי"ל כהרב דדעת כל הפוסקים כן כמש"כ הה"מ דרוב הראשונים הסכימו כהראב"ד דכליו של מוכר ברשות לוקח אינו קונה אפילו מדד. ומש"כ דדברי הרי"ף נוטים כהרמב"ם הנה הרמב"ן ונ"י פי' בהדיא דבמערה לכליו של לוקח איירי ע"ש. והנה הב"י כתב דהטור שכתב בשם ר"י דמשיכה מהני אפי' בכור בשלשים. סותר דברי ה"ה בשם הר"י. ונמשך אחריו הד"מ ג' ע"ש. ולענ"ד עיקר דברי הה"מ בשם הפוסקים והר"י אינו אלא לענין מדד מוכר בכליו של מוכר ברשות לוקח דל"ק שזה הוא דברי הראב"ד שם ונסתפק לו בזה בדברי הרי"ף ע"ש אבל לענין דין משיכה בכור בל' לא העיד כלל בשם הפוסקים והר"י בזה. ואפשר דאינן חולקין בזה על הרי"ף דס"ל דקונה בהי' בכליו של לוקח וברשותו. וה"ה משיכה אפשר דמהני. ולפ"ז איירי סוגיא בהיה תחילה בכליו של מוכר ומערה לכליו של לוקח. וכפי' הרמב"ן והנ"י בדברי הרי"ף כנ"ל ודו"ק:

בהג"ה וי"א דכל שגלה דעתו דאינו רוצה לקנות רק הכור ביחד אפילו בכליו של לוקח וברשותו או שמשך והגביה ל"ק ונראה פשוט דהיינו דוקא בלא היה ידוע שיש כאן כור אבל כל שנודע ברור שיש כאן כור אלא שחסר מדידה משום דיש שם יותר ודאי קנה דמה בין מדה גדולה למדה קטנה דקיי"ל דמכר כל מדה בכך וכך קונה ברשותו בלא מדידה וכ"ש מדה אחת. וזה ודאי אין מעכב הקנין בכל קנינים מה שהוא עתה בשיתוף עם פירות המוכר כדמוכח בכ"ד וכגון תנו חלק לפלוני בבור לקדרה וכה"ג בכ"ד וכבר כתב הרא"ש דקנין רשותו ל"ג מקנין משיכה וכל קנינין ע"ש וא"כ ודאי דבכה"ג קונה לו גם רשותו. וכן מורה לשון הטור דכת' דלא סמכה דעתו ומשמע דאינו אלא משום שמא לא יהיה שם כור אבל בלא"ה ודאי קני וע' רמב"ן דנראה מדבריו דמפרש גם בדברי הרי"ף שכתב דברשות וכלים של לוקח קונה אפילו בלא מדידה היינו בכה"ג דנודע שיש שם כל הכור. ואפ"ה כל שאינו כולו ברשות לוקח בזה ודאי ל"ק אפילו נודע כיון שזה הקפיד דוקא שיקנה הכל ביחד והוא לא קנה עדיין בכולו. אכתי לא חל הקנין. וא"כ לדינא אין כאן מחלוקת אלא דעת ר"י שמביא בטור דס"ל בפירוש דקנין משיכה מהני אפילו לא ידע שיהיה כל המקח. אמנם המעיין בש"מ יראה דר"י גופיה מספקא ליה [ובזה יש ליישב קושית הב"י דהטור סותר דברי הה"מ בשיטת ר"י. אמנם כ"כ דהה"מ מלתא אחריתא קאמר] וגם הרשב"א בש"מ כתב דל"מ אפילו משיכה וכן כתב הר"ן בגטין (כ"ב) גבי עציץ וזרעים דכור בל' ל"מ אפי' משך המקצת ע"ש היטב וא"כ ודאי נקטינן לדינא כשיטת הטור והרב דל"ק. וביש כאן ודאי כל המדה והכל ברשותו ודאי קנה וזכה בו בכולו אפי' קודם מדידה כמש"כ. והנה הנתיבות בסי' קפ"ב הקשה עלה דהכא מהא דסרל"ב דנמצא המקח חסר אינו מ"ט אף שלא קנה עדיין כל המקח ע"ש והנה בסו"פ בי"כ א"ש דשני אחין שחלקו ובא להם אח שלישי דמקמצין וע"ש בתוס' ופריך עלה בש"ס מהא דכור בל' דהכא דחוזר ומשני התם עבדי רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וללוקח ע"ש. והר"ן ברי"פ הא"מ הביא דהרשב"א יליף מדשמואל דחסר המקח אינו מ"ט ואפילו א"א להשלים. [וע' מש"כ בסרל"ב ליישב דהא אנן לא קיי"ל כשמואל] והר"ן דחה דבריו דלקוחות שאני כמו שמסיק הש"ס מהא דכור בל' ע"ש ובאמת הוא תמוה מאד. דהא ביכול להשלים מודה הר"ן דאינו מ"ט אף דהוא לוקח. כמבואר שם בדבריו בפירוש ע"ש, והכא בכור בל' משמע דגם הלוקח חוזר בו אף שהמוכר משלים וא"כ ע"כ אין הפירוש בש"ס דהוא משום דלקוחות שאני דהרי גם בלקוחות קיי"ל דביכול להשלים מהני. ואלו הכא בכור בל' ל"מ כנ"ל וזהו קו' הנתיבות. אמנם מה שתירץ הנתיבות דההיא בכור בל' דוקא בג"ד בפירוש שאינו רוצה אלא בכור שלם א"א לו' כן דא"כ לא מקשי הש"ס אדשמואל מידי ולפרש זה בכונת תי' הש"ס לא משמע, כן כלל. ע"כ נראה ברור בכונת הש"ס דהתם לענין כור בל' לא ניחא להו למוכר וללוקח לקנות עדיין וכן משמע לענ"ד מפירשב"ם שם דמן הסתם אין דעתם להקנות ולקנות עד גמר המקח ואין כאן קנין. אבל כשנתכונו בפירוש לקנות אין לעשות בשביל זה למ"ט. ולשמואל שם ולשיטת הרשב"א אפילו בא"א להשלים ע"ש. ולדידן עכ"פ באפשר להשלים [וראיית הרשב"א משמואל ע'