חבל יוסף (אולם המשפט) חלק ב נו

מעותיו פשוט דל"ג ממתנה. אבל לעשות קנין ממעות דאינו קנין כלל מתק"ח לזה אין ראיה ודו"ק ס"ו י"א דשכירות מטלטלין נקנה בכסף דלא שייך לומר נשרפו חטיך בעלי' כיון דהגוף שלו וכבר חלקו הראשונים על זה וכתבו דל"פ דהוה בכלל כל מכירה. וע' טור סש"י ס"ב בשם הראב"ד בפשיטות דאף בשכירות אין כאן אלא מי שפרע בלי שום חולק. וע' תוס' ב"מ צ"ט דכ' דל"ל תקנו משיכה בשוכר ולא קנו מעות דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולפום רהיטא נראה כוונתם כמש"כ בסוסקצ"ב ע"פ דברי הב"י שם דשכירות אינו צריך נתן דמי כולן כיון דאינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש וה"נ כאן הוה כמתנה וקונה משיכה מדאוריית' וזה ודאי נכון לדינ'. אמנם לשונם שכתבו ולא קנו מעות משמע דשקלא וטריא הוא אי מעות קונות וע"ז כתב דאינה לשכירות אלא לבסוף. וזה ודאי א"א לפרש דבשביל זה אין המעות קונות דמילתא אחריתי הוא דזה לא מסתבר כלל ועוד דבהדיא מבואר בסוגיא דב"מ דלר"י נתן לספר מעל דמעות קונות מן התורה ע"ש הרי דאפי' בשכירות שייך מעות. וע"כ צריך לפרש בהפוך בדבריהם דכיון דאינה משתלמת אלא לבסוף הוה מקדים שכירות מלתא דל"ש ול"ג רבנן וקנו מעות לגמרי. ובזה פשוט טפי בסוגיא דב"מ שם דפריך לר"י מהא דתני דלספר לא מעל דלר"י דמ"ה מעות קונות למעול ע"ש ולכאורה מנ"ל דלא נימא כיון דעקרו חכמים קנין מעות גם ממעילה נפטר וכדמצינו בכ"ד דעקרו ד"ת בשוא"ת. אלא דכיון דלר"י קונה מה"ת א"כ בשכירות דל"ש להקדים קונה לגמרי אפי' מדרבנן. ומדוקדק ג"כ דברי התו' ע"ז ס"ג שהביאנו לעיל דהוכיחו דלחומרא גבי מעילה לא עקרו קנין מעות מנתנה לסיטון מעל ולא הביאו מנתנה לספר שם דהוא מוקדם. אלא דבספר דהוה שכירות גם בדרבנן הוה קנין וזה נכון:

סי"ד כיון שהוציא מקצתו מרה"ר קנה כו' עב"י בשם הה"מ דאע"ג דקיי"ל דבעי שימשוך כל החפץ ממקומו. כאן מהני כיון דכבר עקרו כולו ממקומו. אלא דברה"ר ל"ק משיכה וכיון דהוציא מקצת לסימטא מהני. ולענ"ד דחוק טעם זה דלמה יצטרף משיכת ר"ה וגם לא נזכר כלל בלשון הרמב"ם עקרה כולה ממקומה ומשמע דבכ"ג מהני ע"ש. ולולי דבריו היה נראה בטעם הרמב"ם דמפרש הא דבכל המטלטלין בעי שימשכנו כולו הוא כטעם שכ' הר"ח כהן בקי' (כ"ה) גבי מסירה דאינה קונה בסימטא משום דהכלי קונה את מקומה להבעלים ואין קנין ברשות בעלים. אבל משיכה מושכה מאותו מקום. ומש"ה נמי בעי גם כן שימשכנו כלו דאל"ה אכתי אגידא ברשות בעלים ול"מ וכדפריך בגיטין (ע"ח) גבי היה גט יוצא מד"א שלו לד"א שלה. והא אגידה ביה ע"ש וזה נכון. ואם כן ברשות הרבים דאינו נקנה המקום לבעל הכלי ודאי מהני שפיר משכה מעט לרשותו או לסימטא דהא הכא לא אגידא ברשות בעלים ולפ"ז נראה ברור דאפי' לא עקרה כולה ממקומה כלל כגון שהיתה עומדת על שפת רה"ר ומשך מעט לסימטא קנה ג"כ וכן משמע בהדיא בלשון הרמב"ם כנ"ל. ובזה א"ש בשי' הרא"ש דחולק בעיקר דין דימשכנו כולה. וס"ל דל"א כן אלא בספינה ע"ש. דהוא לשי' דכתב הב"י בשמו בס"ר דס"ל דארבע אמות קנה במכר אפי' קדם הכלי [באותו מקום] להלוקח ולא ס"ל כהר"ן שם דס"ל דל"מ בקדם כלי. והנה טעם הר"ן כבר ביאר הקצוה"ח דהוא כשי' הר"ח דבזה כבר נקנה המקום לבעל הכלי ואינו נקנה עוד ללוקח ע"ש וא"כ הרא"ש דחולק על הר"ן וס"ל דקונה אפי' קדם כלי ע"כ חולק גם על שי' הר"ח כהן הנ"ל. וא"כ בשאר מטלטלין אין שום טעם דנצריך שימשכנו כולו. והוכרח לפרש דהוא דוקא בספינה משום דדרכה לילך במשיכה מועטת ע"ש. אבל שאר מטלטלין לא הצריך כלל משיכה כולה וכ"כ בהג"א בשם הרשב"א ע"ש, ובבאוה"ג סק"ו העיד בשמם להיפך. והוא תימה גדולה:

ש"ך סק"ו הביא דברי הריטב"א שדקדק מריש ב"מ גבי כי זכי לי' רחמנא להלוכי בגוה ולנקוטי פאה למיהוי כחצירו לא דה"נ חצר שאין לו בה אלא כניסה ויציאה אינה קונה. וע' תוס' ב"מ (ק"ב) גבי זבל שבחצר דתניא שברפת ושבחצר ה"ה של בעה"ב ופריך תרתי ופירוש התו' דרישא תני שברפת דפשי' וע"כ למעט דבחצר כיון דיש להשוכר כניסה ויציאה קונה לו והדר תני אפי' שבחצר לבעה"ב והנה משני שם אביי אהא ה"ק שברפת שבחצר כו' פי' דחדא קתני. וא"כ לכאו' דוקא רפת שאינה שכורה לו כלל לשוכר אבל חצר דאית ביה כניסה ויציאה לשוכר קונה לשוכר דלא כהריטב"א.. אבל נראה אדרבה להיפך דאדרבה הוא סיעתא להריטב"א דהרי התו' דייקי מעיקרא משום דפשי' דלא קנה ברפת שאינו מושכר לו וע"כ לאשמעינן דהא בחצר שיש לו כניסה ויציאה קונה. אבל לפי המסקנא ע"כ מיירי בחצר ששכורה לו לגמרי דהא אמר ר"א עלה זאת אומרת השוכר חצר לא שכר רפת שבה. וא"כ הך דרפת אינה פשי' דקמ"ל הא דאין הרפת שכור בכלל חצר וא"כ ל"ל האי דיוקא כלל דגם כניסה ויציאה קונה ובודאי נשאר על הסברא שבחוץ. דמשמעות הסוגיא די"ל דל"ק דאינו קונה וז"ב שוב מצאתי בבי' הגר"א בסשי"ג דכ' דאשתמיטתי' להש"ך דברי התו' הנ"ל ולענ"ד כמש"כ דאדרבה לפי המסקנא שם מסייע לי' ודו"ק:

סי' קצ"ט ס"ב בהג"ה מיהו י"א דהיינו דוק' דא"ל מכור לי בהנאת מחילת הדמים כו' נראה לפ"מ דמבואר לעיל סק"צ דל"מ משיכה ושום קנין בעייל ונפיק אזוזי אם כן ה"ה הכא בהוה עייל ונפיק אזוזי א"צ לו' בהנאת מחילת הדמים כיון דגוף החפץ אכתי לא נקנה לו א"כ שפיר נקנה לו בגוף החפץ דהוא בעין. והא דלא ניחא להו להתו' בכה"ג נראה דהתו' לשי' שם דס"ל דכל הך סוגיא דיש דמים שהם כחליפין דוקא לפי ס"ד דמעיקרא דרישא דמתני' שם הוא חליפין במטבע. ואם כן סיפא ל"ל דתני חליפין בכלי דזה פשי'. ומש"ה אמר מעיקרא בש"ס ופירא נמי עבדי חליפין וגרסי בשר שור דשור גופיה ס"ל דהוי כלי ולר"נ דפירי נמי לא עבדי חליפין מתרץ באוקימתא זו דיש דמים שהם כחליפין ובאוקימתא זו גירסת כל הספרים דמי שור דהוא כלי לפי שי' ואי בהך גוונא דעייל ונפיק אזוזי. א"כ הרי גוף זכיית השור בטל וא"כ כשנתרצה ליתן לו פרה הוי חליפין שבכלי ממש לשי' דשור הוא כלי וכיון דמעיקרא תני כבר חליפי מטבע כ"ש חליפי כלי והך סיפא ל"ל. ומש"ה הוצרכו לפרש בכה"ג דהקנין משום הנאת מחילת הדמים והקנין מתורת מעות דהוי מילתא דל"ש ע"ש. אבל לשי' רש"י שם דגם שור גופי' הוי פירא וליכא בהו חליפין לר"נ וסוגיא זו גם לפ"מ דמסיק התם מעיקרא דמתני' כל הנישום דמים. דהיינו החליף שור בפרה מ"מ פירא הוא וקשה לר"נ. ומשני יש דמים. וא"כ כולה מתניתין בהכי א"כ אין אנו צריכין לפרש בהנאת מחילת הדמים די"ל בכה"ג דעייל ונפיק אזוזי דלא נתקיים גוף זכות החפץ ומ"מ חליפין ליכא דפירא נינהו ולר"נ הא לא עבדי חליפין אלא דקונה בתורת מעות משום מילתא דל"ש ודו"ק:

שם אבל א"ל מכור לי בדמים שיש לי בידך ל"ק. עש"מ דנסתפק במלוה ופרוטה אי קונה במכר די"ל דגרע מקידושין דהתם אדם יודע שאין קידושי מלוה כלום ודעתו אפרוטה אבל כאן במכר י"ל דדעתו אמלוה. וע' ב"מ (ס"ה) גבי אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש ה"ה שלו דאר"ה לאחר מתן מעות ל"ק אלא כנגד מעותיו וקשה לכאו' דהא הוי מלוה וגם כנגד מעותיו במאי קנה ומצאתי בש"מ שם בשם הריטב"א דכ' דנותן לו עתה פרוטה דהוי מלוה ופרוטה דקיי"ל דמהני הרי דס"ל להרב ז"ל בפשי' דגם במכר קונה מלוה ופרוטה ע"ש:

ס"ג בהג"ה ויש מש"כ דה"ה בנותן מעות על יין קידוש דקנה כו' נראה לפ"ז דה"ה וכ"ש כל מצוה עוברת כגון לולב ושופר ותפילין דקונה בכסף ויש ראי' לזה בב"ב (ק"נ) גלימא איקרי נכסי דתנן נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה זוזי דתנן כו' שטרי דתנן כו' בהמה דתנן כו' תפילין דתנן כו' איבע"ל ס"ת מאי והקשו בתו' דמאי מיבע"ל בס"ת דבמאי נפיק מכלל נכסים שאין להם אחריות כו'. ע"ש מה שתי' וצריך להבין בכל הני דמעיקרא מאי ניחא להו למה הוצרך לראי' אחרת ונראה ברור משום דזוזי מסתמא לא איירי בהו תנא דמתני' דהוא הנעשה דמים באחר כמבו' שם בסוגיא דקידושין ודו"ק. ועוד דהוא הקונה בקרקע דתנן ברישא דנקנה בכסף ע"ש ושערי פשוט דקנייתן בכתיבה ומסירה ולא הוה בכללא דמתני' ובהמה מפרש התם בסיפא דמתני' דנכסים שאין להם אחריות פלוגתא דתנאי בדין קנינה וע"כ לא איירי מעיקרא בבהמה ע"ש וכ"ז ברור. ונשאר לנו תפילין וצ"ל ע"כ כמש"כ דכיון דהוי מצוה עוברת נקנית גם בכסף ולא הוי בכלל נכסים שאין להם אחריות דאין נקנין אלא במשיכה דמתני' דהתם וע"כ הוצרך להביא מתני' אחרת. וכן הבין המג"א רסש"ט ע"ש וקושי' כבר יישבו האחרונים ע"ש:

ש"ך סק"א גבאי שנתן כסף בשביל הקדש והוזל א"י לחזור ולא תקשה מהך דהמספק סלתות דאמרינן הוזל ועמדו בד'